חברות נשית: אהבה שהופכת לאיבה
מה היית עושה אם חברתך הטובה הייתה שוכבת עם בעלך? האם היית סולחת לה? נוקמת בה? נוטרת לה טינה כל ימי חייך? שרית בראל על סוגיית החברות הנשית, על מורכבותה וייחודיותה. חברות או לא להיות
מעשה בזוג חברות. 'חברות נפש' הן קראו לעצמן. הכוונה הייתה כנראה לעומק חברותן ולעוצמת הרגש והאכפתיות שאפפה אותה. חברות שהתפרסה על פני שנים ועמדה במבחן הזמן, מאחר והיו מספרות הכול אחת לשנייה.
עוד על חברות בערוץ יחסים:
החבר הכי טוב שלך צריך להיות בן הזוג
מה קורה כשמתחתנים אחרי שש שנות חברות?
החברות הכי טובות. עד שיש לך מישהו
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
יום אחד ניהלו השתיים שיחה ערה על חששותיה של אחת מהן. יחסו של בעלה כלפיה השתנה זה מכבר, והיא פחדה שהוא בוגד בה. חברתה ליוותה אותה במשבר ביתר אמפתיה, הרי לא מדובר בחוויה פשוטה. בתום השיחה החליטה החליטה הנבגדת לשכור בלש פרטי ולשלח אותו אחר בעלה, שלילה לפני כן לא חזר לביתם המשותף.
זה התגייס על פי בקשתה והתחקה אחריו. "מדובר במקרה קלאסי של בגידה", אמר לה החוקר, והגיש לה תמונות שצילם מזירת הפשע. ראו זה פלא! מי הייתה שם אם לא חברתה הטובה ביותר עלי אדמות. זאת שרק יום קודם לכן ניחמה אותה וחיבקה אותה עמוק לחיקה.
את הסוף לסאגה הזו תגלו בהמשך.
כולנו, הכוונה לאלה מאיתנו היכולים ומוכנים להרגיש, הולכים פתוחים בעולם הזה, ופותחים צוהר לעולמנו. קוראים לאנשים להיכנס פנימה ולחלוק איתנו את התחושות שלנו. כולנו הרגשנו מהו שברון לב, אך ניפוץ שכזה הוא מהקשים ביותר, שכן אותה אישה נבגדה חזיתית על ידי בעלה, ועורפית על ידי חברתה הטובה. האם אי פעם תתאושש?
בואו נדבר על חברות
אני מודה, המקרה הזה טלטל אותי. אני מהאנשים הטוטאליים האלה, שמתמסרים עד האין סוף שלהם ובחזרה, והערך "חברות" מקודש בעיני. בעוד התאהבות מקורה בעיוורון, חברות מקורה בידע, ומסתמכת על אמון. חברות תלויה במימד הזמן. החברות לאדם אחר היא הדרך שלנו להבין את עצמנו. חברות אמיתית היא כזו שאנו באים בה לידי ביטוי ללא צורך להסתיר או ליפות את מי שאנחנו.
חברות אמיתית הא כיף גדול, היא ההנאות הקטנות המשותפות, הבדיחות הפרטיות, היכולת לשהות האחד ליד השני בלי לומר מאום ובעצם לומר הכול. כשהחברות מפרה ומעצימה אותנו היא מאפשרת לנו לצאת מעצמנו ולשפר את דרכנו. חברות אמת הופכת אותנו לאנשים טובים יותר, בראש ובראשונה בעיניי עצמנו.
נחזור למקרה איתו פתחתי את המאמר. על הגיליוטינה עומדת המילה "חברות", והיא מתבוססת בדמה. לכם יש את הכוח לדון אותה למוות, להצילה או להמיתה המתת חסד כאן ועכשיו. אם הייתם שואלים אותי מה הייתי עושה במקרה הזה לפני כמה שנים לא הייתי חושבת פעמיים - הייתי ממיתה אותה בהמתת חסד. בעיניי לא נשאר כבר מה להציל. לאחר מכן הייתי קוברת אותה, מתאבלת ולא מביטה יותר לאחור.
והיום? היום אני כבר לא קוברת כלום בקלות. מניסיוני למדתי שלכל התרחשות יש סיבה ולכל מקרה יש את השיעור שלו, ואם לא אלמד אותו מיד כשהוא קורה הוא ישוב כמקרה אחר, בזמן אחר. עד שהמסר לא יובן לי ההתרחשויות תמשכנה לקרות.
אם כן, מהו המסר שאותה אישה אמורה לקבל? מהו השיעור שלה? איך חברה שהיא כל כך סמכה עליה בגדה בה כך? איך היא לא ראתה פגם כזה קריטי באופייה? האם המסר הוא לוותר על החברות הקרובה ולהסתפק בחברויות קלילות ולא משמעותיות?
נקמה היא האופציה הגרועה
לנקום? עזבו. נקמה היא סם רעיל. אבל אין ספק שהאישה הזו נפגעה, והיא משתוקקת "להחזיר". היא בטוחה שברגע שתנקום - תשיב לעצמה את חייה בחזרה, או לפחות את השלווה. היא מוכנה לשלם בחייה על מנת להשיב אותם. נכון שזה אבסורד, אבל כשאנחנו נוקמים אנחנו בדרך כלל מאבדים יותר מאשר משיבים.
שימו לב כמה פעמים מצאנו את עצמנו כועסים על חברים טובים או על בני הזוג שלנו, צוברים כלפיהם טינה, חושבים שאנחנו שונאים אותם או הם אותנו, ונוקמים בהם על ידי החרמתם. באותה הנשימה ברור לנו שאם משהו רע קורה לנו הם יהיו הראשונים להתייצב לצידנו ולהתמודד אתנו, והרי אם נתבשר במותם נרגיש נורא. אז למה לנו לקבור אותם בעודם חיים?
תחשבו על כמות האנרגיות שאנחנו מבזבזים על נקמה. בעיקר בעצמנו. מה לגבי לחמול? חברות כנה ועמוקה היא גם חמלה. לאורך הדרך אנחנו מאכזבים ומתאכזבים ובכל זאת מוצאים עצמנו לא מוותרים על האדם הזה שאנו מכנים "חבר". דמיינו לעצמכם, אתם חותכים ירקות ובשוגג חותכים את עצמכם. האם תיקחו סכין ותחתכו את היד השנייה שגרמה בשוגג לחתך ? סביר להניח שלא (אלא אם אתם אוהבים דם).
הרי לא תפגעו בחלק אחר של גופכם. כך גם חברות. כשהיא טובה - אותו אדם הופך לחלק מאתנו ואם הוא פוגע בנו אנחנו חייבים לרדת לעומקה של הטעות. ובכל זאת, מהו הגבול? לוותר וללכת?
על מנת לבחון את הגבול שלנו עלינו להתרחק, לקחת זמן לעצמנו ולבחון את הסיטואציה. אם נבחן לרגע את המקרה המתואר לעיל, אותה חברה לא שמה לה למטרה לפגוע בחברתה הטובה. האמת היא שהיא בכלל לא חשבה עליה כשלקחה החלטה לבגוד בה עם בעלה, היא פעלה מתוך אינטרס אחד בלבד, והוא ההנאה והסיפוק הגשמיים שלה באותו הרגע, תוך התעלמות מוחלטת מהתוצאות של המעשים שלה. ברגע זה היא איבדה את שיקול הדעת והתנערה מאחריות. בעיקר כלפי עצמה.
האם היה ניתן לראות זאת בעבר?
אכן כן. אך כשאנחנו אוהבים מישהו, בין אם הוא בן זוג או חבר אהוב, אנחנו בוחרים להתמקד במעלותיו, וכך גדלה אהבתנו אליו ומעמיקה, שכן הדרך שבה אנו בוחרים לראות את הזולת נתונה לחלוטין לשליטתנו. ואכן, לראות את הטוב באחר זו תכונה נהדרת, אך אל לנו להתעלם מחסרונותיו ולבחון גם אותם, ומתוך שיקול והיגיון להחליט לא רק עם מה נוכל להתמודד, אלא גם מה נכון לנו ומה לא נוכל לקבל בתוך מערכות היחסים שלנו.
חברות טובה שאינה מונעת מאינטרס - היא טוהר, ואין הכוונה לחברות ללא רבב אלא כזו שאנו נמצאים בה, ולא עושים שום דבר אשר פועל לרעתנו, כלומר לא פועלים נגד עצמנו. הרי אנחנו לא מושלמים, וכולנו מועדים לטעויות, אך אם הייתה לוקחת אחריות על מעשיה וחולקת את רחשי ליבה עם חברתה עוד בהתחלה כשהחלו לקונן בה, ה"טוהר" היה נשמר בחברות הזו ואולי היה ניתן להצילה. משלא עשתה כך דנה את חברותן מלכתחילה לאבדון.
בסופו של דבר, הנבגדת החליטה להשאיר את בעלה במחיצתה למרות שבגד בה. היא בחרה גם לוותר על חברתה. מה אתם הייתם עושים?
לפנייה לכתב/ת 
