שלמה, מבקש ממך סליחה שהתפטרתי

שלמה היקר, אתה ודאי שואל את עצמך איפה ד"ר עסאם היום, למה עדיין לא נכנס להגיד שלום? אני לא בחדר הניתוח ולא אחרי תורנות ואינני חולה, גם לא בחופש. פשוט התפטרתי.

אנחנו מכירים חודשים מאז שפרצה המחלה שלך, עברנו יחד חמישה ניתוחים כמנתח ומנותח. לפעמים חיכיתי כמו בן משפחה מודאג לבשורה מפי מנתחים אחרים, נלחמתי בשבילך על מיטה בטיפול נמרץ כשמצבך הידרדר, ואתה נלחמת כמו גיבור עילאי במחלתך. לא משנה אם הרגשת טוב או רע בטיפול נמרץ או בחדר האוכל, תמיד ביקשת שאחייך. שלמה, אני מתפטר כי נמאס לי, כי החיוך נעלם, אני רק מזייף אותו בכל פעם שאני מגיע לחדר שלך. כשאני יוצא, החיוך המזויף מתחלף בתסכול רב, בחוסר סבלנות לחולים, לצוות ולכל דבר שמזכיר לי שבחודש האחרון אני עבד בצו בית משפט כמו עבריין שמרצה עונש, או סחטן רודף בצע כמו שרבים כינו אותנו, וזה כואב.

אני נלחם עבורכם. הבוקר בבית החולים שיבא(צילום: מוטי קמחי)

עוד בערוץ הדעות :

חלומם הרטוב של אלקין ואקוניס / יחיעם ויץ

החוק לחיסול העיתונות החוקרת / אבנר פינצ'וק

שלמה, בהתפטרות הזו אני מרגיש שאני משתחרר לחופשי, זה כמו להיוולד מחדש. ראה לאן הובילו אותנו: רופא מחכה לשופט זה או אחר שיאפשר לו להתפטר כדי שיגאל אותו מייסוריו וינתק אותו ממכשיר ההנשמה, כדי להביאו אל מותו המקצועי, כי הוא מזמן גוסס. שלמה, לא דמיינתי בחיים שהמקצוע שכה אהבתי יהיה לי לעול כבד כל כך. הרגו את הרצון שלי לעזור, רמסו את אהבת המקצוע, הרגו את הטוב שהיה בי. בחודש האחרון אני חייב סליחה לעשרות חולים ובני משפחותיהם על כך שהייתי אטום לדאגותיהם וחסר סבלנות למצבם ברגעים הכי קשיים בחייהם, אבל שלמה - אתה מכיר אותי, ויודע שזה לא אני. זו המפלצת שההסתדרות הרפואית, האוצר ומשרד הבריאות עשו ממני.

זהו, זה נגמר, שלמה. הבוקר התעוררתי ונשארתי במיטה יום ראשון כמובטל שלא מגיעים לו דמי אבטלה. ואני לא מודאג - לא מחשבון הבנק, לא מהשכירות, לא מהבוס, לא ממנהל בית החולים, לא מאידלמן, לא מבג"ץ, אפילו ליצמן וביבי נתניהו לא מדאיגים אותי. אני רק דואג לך, שלמה. ממך רציתי לבקש סליחה שאני נוטש אותך ומתפטר, אבל לפעמים צריכים לעשות צעדים קשיים בחיים, גם אם זה על חשבון הקריירה האישית ועל חשבון אחרים, גם אם זה ייחסל סופית את החלום שלי להיות רופא, אפילו אם אכנס לכלא בגלל הצעד הזה. רק כך אנשים טובים כמוך לא יצטרכו לחכות עוד למיטות בטיפול נמרץ כשיזדקקו, ורופאים יוכלו לחיות בכבוד בלי להשתעבד לשוק הבשר ברפואה הפרטית.

אולי בצעד הזה שלי, יוסרו אטמי האוזניים ממי שצריכים לשמוע את זעקת הזקנה בפרוזדור ואת הפיהוק של הרופא ואת הבכי של הילדה של המתמחה, ששכחה איך נראית אמא. אני בטוח שתסלח לי שלא אהיה איתך בישורת האחרונה שלך לקראת השחרור מבית החולים. אני מבטיח לך שאמשיך לחייך, כפי שביקשת ממני, אבל גם אתה תבטיח לי שתעבוד קשה בשיקום כדי שתחזור להיות אותו שלמה שהיית.

ד"ר עסאם אקרם דאוד, מתמחה בכירורגיה כללית שנה ראשונה, המרכז הרפואי בני ציון בחיפה. התפטר (שוב) אתמול בבוקר. 

מתמחים וגולשים אחרים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il