אחרי מותכם - מי יקבל את הפיצויים מהעבודה?
בנסיבות טרגיות, מעבידים רבים מוצאים עצמם בין שני צדדים הנאבקים על אותו המשאב - הפיצויים שהגיעו לעובד. למעשה, הם מסתכנים בתביעה משפטית על רצונם לפצות
שולה ודוד, זוג מצפון הארץ, היו נשואים באושר 30 שנים. כפי שקורה לעתים, כאשר בגר אחרון הילדים ועזב את הקן, נפרדו השניים. כעבור מספר שנים נישא דוד לבת זוג חדשה – עידית, אולם נפטר זמן רב לאחר נישואיו השניים.
- מאבק ירושה: אלמנת יולי עופר תפנה לביהמ"ש
- בדרך למכה הבאה: הכירו את ציידי הירושות
הסלון לאחות, המטבח לאח: מחיר קרבות הירושה- זהירות: "מטפלים" לכם בירושה
דוד, מהנדס במקצועו, עבד כשכיר במקום עבודה אחד במשך 20 השנים האחרונות והרוויח שכר מכובד. במהלך שנים אלו צבר גמולים וביטוחים שונים בעלי שווי כספי רב. כעת, לאחר לכתו לעולמו, יחל דיון בנוגע לשאלה למי מגיעות זכויותיו הסוציאליות שטרם מומשו כמו יתרת המשכורת, פיצויי הפיטורין, ימי חופשה וזכויות אחרות. בין הטוענים לזכות לקבל כספים אלו, יהיו אשתו הראשונה, אשתו השנייה וילדיו.
ולמי אכן יגיעו הכספים? שאלה זו, העומדת במרכזם של דיונים משפטיים רבים ואף מפרידה בין משפחות, ונוחתת לפתחם של עורכי דין לדיני עבודה באופן תדיר.
החוק העוסק בתחום זה נקרא חוק פיצויי פיטורין. חוק זה קובע שאם נפטר עובד, ישלם המעביד לשאריו (אלו שנשארו אחרי הנפטר) פיצויים כאילו פיטר אותו. נשאלת השאלה, אם כן, מיהם השארים החוקיים?
שארים במקרה זה אינם דווקא היורשים, אלא למשל בן זוג של העובד בשעת פטירתו לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, או ילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח (צעיר, נכה או מוגבל). במקרים בהם אין לנפטר בן זוג, ילדים או ידוע בציבור, יופקדו הפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה והם יינתנו לאותם שארים שבית הדין יקבע – קרובי משפחה רחוקים, מכרים וכו', על פי צרכיהם הכלכליים ועל פי הקשר עם הנפטר.
חששות המעבידים
מעבידים רבים, הנתקלים במקרה דומה למקרה של דוד ז"ל ,שולה ועידית, מודאגים שמא ימעדו בשוגג ויחלקו את הכספים למי שאינם זכאים לכך, או שיתעלמו מזכויותיהם של מי שזכאים לכך.
המעסיק גם חושש כי בעוד הוא ממתין לפתרון המחלוקת, הוא עלול למצוא את עצמו נתבע על ידי ילדי המנוח או בת הזוג, בצירוף פיצויי הלנת שכר או הלנת פיטורין. כך מוצא עצמו המעביד בין שני צדדים הנאבקים על אותו המשאב, ומסתכן בתביעה משפטית על רצונו לפצות.
במקרה המדובר, ניתן לומר באופן כללי כי כל עוד אשתו הראשונה של דוד, שולה, איננה נתמכת על ידו (בתשלומי מזונות), היא לא זכאית לכספי הפיצויים ורק עידית תהא זכאית. אך במידה שדוד שילם מזונות או כספים אחרים לאשתו הראשונה, היא תהיה זכאית לחלק מהכספים.
לכן, מומלץ במקרים אלו לבקש להפקיד את הכסף בקופת בית המשפט, ולהותיר את המחלוקת לשופט. כך ההחלטה נשארת בידיו של השופט ואילו המעסיק מצידו סיים את חובותיו על פי חוק.
במידה שהיה הנפטר מבוטח בפוליסת בריאות מטעם מקום העבודה, מעלה הדבר שאלות בקרב היורשים בנוגע לגורל כספי הביטוח ולידי מי יגיעו. סיפורים אינספור נכתבו על מאבקים משפטיים על פוליסות ביטוח של נפטרים. פוליסות מסוימות אמורות לספק פיצויים בסכומים גבוהים ביותר, וזהו מתכון בטוח למאבקים משפחתיים.
סעיף 147 לחוק הירושה מראה כי תשלומים המשתלמים בתוקפה של פוליסת ביטוח לא ייראו כחלק מהעיזבון אותו השאיר אחריו הנפטר, ומטבע הדברים שלא יחולקו בין היורשים או הנהנים שכן רק העיזבון (על פי חוק) מיועד לחלוקה ביניהם.
כספים אלה שבגין פוליסת ביטוח יימסרו אך ורק למוטבים דהיינו אותם האנשים שהמנוח קבע אותם בכתב המינוי שבמסגרת הפוליסה – גם אם אינם נחשבים ליורשים.
הכותב הוא בעל משרד העוסק בדיני עבודה, מומחה בייצוג קבוצות עובדים