"רבנים מכסים על אנסים כמו בכנסיה הקתולית"
"חטא כמוס", סרטו התיעודי הראשון של המפיק סקוט רוזנפלד עוקב אחר העיתונאי היהודי פיל ג'ייקובס, במסע לחשיפת אנסים בקהילה היהודית הדתית בבולטימור, שהעלה גם סיפורים מעברו. "אנשים פנו לרבנים, והרבנים אמרו להם לשתוק". ראיון
לפני כעשור ישב פיל ג'ייקובס, יהודי דתי ועורך בעיתון Baltimore Jewish Times וצפה בכתבה על פשעי המין של הכמרים בכנסיה הקתולית. הכתבה זעזעה אותו, לא רק בשל קשר השתיקה שחיפה על הפשעים, אלא גם כי התנהלותם העלתה בו זיכרונות כואבים מעברו שלו, מהקהילה היהודית הסגורה בעיר.
- רוצים לקרוא עוד על קולנוע? הכנסו לפייסבוק שלנו
כשג'ייקובס היה בעיצומה של חקירה עיתונאית עצמאית בנושא, ביקש את שיתוף הפעולה שלו הבמאי והמפיק סקוט רוזנפלד. בסרט "חטא כמוס" ("Standing Silent" במקור) שיוקרן ביום ו' הקרוב בפסטיבל עין יהודית באשקלון, הוא תיעד את מאמציו של ג'ייקובס לשפוך אור על מאות מקרים של הטרדה מינית, תקיפה ואונס של בני נוער, גברים ונשים שהתרחשו במהלך השנים בקרב הקהילה הסגורה - לא פעם על ידי רבנים ידועים ומוכרים בתוכה.
הטריילר של "חטא כמוס"
"הצפייה בחשיפה של הכנסיה הקתולית פתחה משהו אצלו. לאחר מכן הוא העז לספר סוף סוף למשפחה שלו שהוא בעצמו היה קורבן אונס כשהיה נער", אומר סקוט רוזנפלד בראיון ל-ynet. "עד אותו רגע הוא שמר את מה שקרה לו בסוד, ובשלב הזה החליט שהוא רוצה לצאת למסע אישי. במהלכו הוא גילה על עוד ועוד אנשים שנפגעו בתוך הקהילה, שהיו זקוקים למישהו שידבר בשמם".
הסרט הוקרן בפסטיבלי קולנוע יהודי ברחבי העולם, וחושף אמת קשה מאוד לעיכול, שהושתקה על ידי הרבנים עצמם במשך שנים. בין המואשמים במעשים גם רב ובנו, כולם משתייכים לקהילה שג'ייקובס עצמו חבר בה ולא רואה את מעשיו בעין יפה.
רוזנפלד והצלם אלן גולדווסר ליוו את ג'ייקובס במהלך מאבקו לחשוף את זהותם של עברייני המין על ידי איסוף עדויות מנפגעים נוספים, הגורר ביקורת שלילית בקרב הקהילה. רוב חבריה לא מקבלים את העיסוק של ג'ייקובס בנושא ומאשימים אותו ב"לשון הרע", גם אחרי שאחד מהרבנים נעצר.
"הסרט הזה פשוט היה חייב להיעשות"
רוזנפלד, מפיק ותיק של סרטים קלילים לכל המשפחה דוגמת "שכחו אותי בבית" ו"מיסטיק פיצה" החליט שאת הסרט הזה הוא מביים בעצמו: "זה היה מאוד חשוב לי, כי פיל סמך עליי. לא רציתי שאף אחד אחר יעשה את זה".
אל הסיפור הגיע רוזנפלד דרך היכרות אישית: "אני מכיר את פיל כ-20 שנה. אחי, דתי אורתודוקסי בקהילה בבולטימור, הוא חבר קרוב שלו. כששמעתי על מה שהוא עושה, זה גרם לי לעצור ולהתמקד בו. סיפורו האישי, הכתבות שלו והמאמצים שהוא השקיע כדי לשפוך אור על הנושא השפיעו עליי עמוקות. הבנתי שהסרט הזה פשוט היה חייב להיעשות, ואם אני לא הייתי עושה את זה, אף אחד אחר לא היה מעז, כי מדובר בקהילה מאוד סגורה".
רוזנפלד, יהודי חילוני, מסביר שדווקא קולנוענים יהודים נמנעו מלגעת בנושא: "אולי זו נקודת מבט אישית שלי, אבל יש עלינו יותר לחץ. הבמאים חוששים, לא רוצים לפגוע במי שנתפס כאנשים 'משלהם'. לא רצו לדון בזה, אלא להשתיק את הנושא, וזה בדיוק מה שקרה לפיל".
"כשהתחלנו לדבר עם אנשים בקהילת בולטימור, שאת חלקם אני אפילו מכיר, רבנים פנו לפיל וביקשו ממנו לא לפרסם את הדברים, בדומה לכמרים שהתערבו בסקנדל בקהילה הקתולית. זה משהו שקורה לרוב בקהילות סגורות, והכיסוי של הרבנים המובילים זהה להתנהלות הכמרים שם".
זו גם הסיבה, לדברי רוזנפלד, שג'ייקובס ניהל את החקירה מעל דפי העיתון. על אף שהיא הובילה למעצר של אחד מהמואשמים, הראיות פורסמו קודם בדפוס ובאינטרנט, כשהמידע הראשוני הגיע אליו, ולא למשטרה: "יש המון פחד בתוך הקהילה. אנשים שנפגעו לא דווחו למשטרה, במקומה הם דיווחו לרבי, והרבה היה זה שאמר להם לשתוק".
האם גם חוויית הבימוי היתה לא פשוטה במקרה זה?
"זה היה קשה. הצילומים ארכו כשלוש שנים. זו היתה טלטלה רגשית עבור פיל. היה קשה לשמוע מה יש לו לומר, ואת הסיפורים המזעזעים של הניצולים. כשאתה שומע מה אנשים עברו בחיים שלהם, זה היה יכול להיות מאוד מדכא, מאוד בקלות. זה לא היה כמו הקומדיות שהייתי רגיל לעשות, אלא משהו אחר לגמרי".
ניצולים של ניצול מיני
ג'ייקובס ונפגעי תקיפה מינית נוספים מתייחסים אל עצמם כאל "ניצולים" (survivors) ולא "קורבנות" בסרט. רוזנפלד מסביר כי מדובר בטרמינולוגיה מילולית מודעת ומכוונת: "הרבה תוהים לגבי זה, כי הם משתמשים במונח שאנשים רגילים לשמוע בהקשר של השואה בקהילה. הם ניצולים בעיני עצמם כי כך הם חשים, הם סבלו, אבל הם לא רואים את עצמם כקורבנות, ולא רוצים שאף אחד אחר יתפוס אותם ככאלו".
כשהוא נשאל האם חל שינוי לטובה ביחס של הקהילה בבולטימור כלפי ג'ייקובס ומשפחתו, מספר רוזנפלד שאם כבר, המצב רק החמיר מאז שהסרט הוקרן לראשונה: "אשתו והוא מרגישים מנודים בתוך הקהילה שלהם. פיל גדל בבולטימור ועדיין חי שם, אבל הם שוקלים לעזוב. הרבה אנשים עוברים לצד השני של המדרכה כשהם רואים אותו. לא מדברים איתו, הוא לא חש בנוח בבית הכנסת שלו, הוא עזב את העבודה ועובד בוושינגטון עכשיו, הוא עשה הרבה שינויים בעקבות הסרט, כי אנשים עדיין מתנכלים לו".
האם מישהו נוסף מהשמות של התוקפים שהוזכרו בסרט נעצרו מאז?
"לא, וגם מי שנעצר בסרט קיבל מאסר על תנאי בלבד. פיל ואני נשארנו בקשר קרוב, אנחנו מדברים כל שבוע, כך
שאם משהו יקרה הוא יעדכן אותי".
אם כך, לא היו לפיל חרטות על עשיית הסרט?
"הוא לא ידע שאנשים יגיבו ככה, אבל הוא בכל זאת מרוצה שעשינו אותו. מעולם לא עשיתי סרט דוקומנטרי קודם לכן,
אבל הייתי חייב. ראיתי אותו מראיין אנשים אחרים שנפגעו וזה שינה גם אותי לחלוטין. יש לו אנרגיית חיים מדהימה, למרות הדברים שהוא עבר, וזה השפיע עליי. הוא הופתע כשפניתי אליו וביקשתי לצלם אותו, הוא התחיל לצחוק ושאל אם אהפוך אותו לכוכב קולנוע. הוא בחור נחמד ומצחיק, והיו לו רגעים קשים רגשית במהלך הצילומים, אבל הוא שלם עם הסרט".
חוטאי עירך קודמים
בניגוד לתגובות בתוך הקהילה, ג'ייקובס ורוזנפלד מקבלים יחס תומך מהצופים בסרט. ג'ייקובס מקווה שהסרט יעודד אנשים נוספים שנפגעו לדבר: "במפגשים עם הקהל לשאלות אחרי הקרנות אנשים רוצים להמשיך לדבר, לשמוע את הסיפורים ואת היחס של המשפחות שגם הן הושפעו מכך. זה סרט תרפויטי, למרות שהוא קשה לצפייה.
"אני חושב שפיל מאוד אמיץ. אני שמח לראות שהוא מקבל יחס חיובי בהקרנות, כי הוא לא ויתר על חשיפת המקרים האלו, ואין מספיק אנשים כאלה היום. יש הרבה אנשים שבוחרים לטמון את ראשם בחול, והוא לא כזה. זה מה שהסרט חוגג, אומץ".
רוזנפלד אומר שהוא שמח שהסרט מוקרן גם בישראל, ולמרות שלצערו לא יכול היה להגיע להקרנה כאן, הוא מתכנן לבקר פה בקרוב, לשם עבודה על סרט דוקומנטרי נוסף. הסרט הבא, שגם אותו הוא מתכנן לביים, יהיה על הראפר שיין (Shyne): "הוא אפרו-אמריקני שגדל בניו יורק, התפרסם, עבד עם פי דידי וג'יי לו, והיה מעורב בירי במועדון לפני 12 שנים, עליו ישב עשור בכלא. במהלך ריצוי עונשו גילה שהוא יהודי, חזר בתשובה וכשהשתחרר הוא עבר לישראל. עכשיו הוא יהודי חסידי שקורא לעצמו משה לוי. אגיע לישראל לצלם אותו ב-2012".
