"61 ימים של אהבה": שינה לפני הסקס

אין סצנות סקס ב"61 ימים של אהבה", תוכנית שמצווה על חמשת הזוגות המשתתפים בה לקיים יחסי מין מידי ערב ולדווח על כך למצלמות. זונות דווקא יש: ד"ר חגית כהנא וגיא דיין, פסיכולוגים, משתפים פעולה עם היומרה המגוחכת של המוצר לקרוא לעצמו "ניסוי", ומזנים את המקצוע שלהם תמורת אתנן החשיפה הטלוויזיונית - זו שבעיניהם אמורה להביא לקליניקות שלהם עוד ועוד מטופלים מסונוורים מהילת התהילה של המטפל.

• רוצים לקרוא עוד על טלוויזיה? היכנסו לפייסבוק שלנו  
  

שנים רבות עברו מאז שהשניים הללו למדו, בשנה א', כי "ניסוי" הוא מונח שיש להשתמש בו בזהירות אפילו במדעי החברה ומכל מקום – אין דבר כזה בטלוויזיה.

זאת אהבה? "61 ימים של אהבה"(צילום: ערוץ 10)

בעלי הזכרון הארוך מוזמנים לשחזר את הנסיונות הפאתטיים למכור לנו את "האח הגדול" כ"ניסוי חברתי". מי שמאמין למלים מכובסות באבקת כביסה מהפרסומות, מוזמן להמשיך לצפות בפרקים הבאים של "61 ימים", בדל ריאליטי דלוח. הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר עליו: יהיה קצר. רק ארבעה פרקים. 

כך שלא נוכל באמת להזדהות או לחבב מי מחמשת הזוגות המלהגים למצלמה, בשימוש-יתר בטכניקת "זבוב על הקיר וימבה וידויים", ומספרים איך הכירו זה את זה ומדוע נישאו ומה מצב הסקס ביניהם ולמה הסכימו לעשות כל יום (מישהו בודק?) לתועלת הזוגיות בכללותה.

• סקס? לא רק למטרות רביה
  

הזוג היחיד שמעורר עניין כאן הוא זה שלא מצטרף למוסכמות הלהג הכללי. יוסף ומיטל בן לולו התחילו את הקשר ביניהם כחילוניים גמורים וחזרו בתשובה עד התחרדות, אבל קיבלו אישור מהרב להשתתף. הם פורצים בצחוק של מבוכה כשאומרים בסביבתם "סקס", כי בעיניהם זו "מצווה", ודווקא במלעיל אשכנזי מובהק. כל האחרים – על להגם, הסלונים הכעורים של בתיהם, תפיסת הזוגיות והשוביניזם הקל שלהם, ממוצעים עד פיהוק וחסרי כל עניין, גם אם הם מדגימים נאורוזות, עצבים ומיאוס הדדי כמו הגיקים פריאל והילה הרמלין.

עד שייעלמו מן המסך, צריך לומר שמילת הקסם "סקס" אולי עובדת על מפרסמים שינסו למכור לכם משהו, לא חשוב מה, בחסותה ותחת כסותה. צופים חבוטי ריאליטי יחפשו קצת יותר מגימיק אחד כדי להישאר ליד המסך, אפילו למשך ארבעה פרקים – אבל לא ימצאו כאן כלום.

ריאליטי מוצלח, אפילו כזה ששואף להיות דוקו, מורכב בדרך כלל מאנשים רגילים שעושים דברים בלתי רגילים (רצים למליון, עפים ממתקני עינויים משוכללים, נכלאים בווילה, מחליפים משפחה לשבוע) או מאנשים בלתי רגילים (סלבס) שעושים דברים רגילים: רוקדים קצת, מצטלמים לפפראצי, מנשקים פקאצות בוילה.

קוראים על זה בעיתון. "61 ימים של אהבה"(צילום: ערוץ 10)

כשאנשים שלוהקו במתכוון בגלל היותם "רגילים" והם מתבקשים לדווח על חיי המין שלהם, שהם בעצמם פעילות שגורה ורוטינית, מנין יגיע העניין, הטוויסט, העוקץ והפלפל? את כל אלה חיפשתי ולא מצאתי בשעה ארוכה להחריד של "אני ובעלי/אשתי עושים ככה כי ככה אנחנו עושים".

מה שנעדר מן המסך הוא דווקא האלמנט הכי מעניין בכל המוצר הזה. קחו למשל את קלמונטין, אשה עם דעות מוצקות על אינטימיות וזוגיות שאומרת בלהט למצלמה שלעולם לא היתה משתפת פסיכולוג בקשיי הזוגיות שלה, המוכחשים כשלעצמם. איש מקצוע – לא. מצלמה ועם ישראל – דווקא כן.

למה? ולמה אף אחד מן הזוגות כאן לא מישיר מבט לעינית הקטנה ואומר לה בכנות של וידוי מצולם שהוא נמצא כאן, בדיוק כמו אנשי המקצוע שזנו,

כי הבעיה האמיתית שלו איננה הזוגיות או הסקס או מה שביניהם. הבעיה שלהם היא הרצון העז והמשונה לבטל את פרטיותו בפני המצלמה, תמורת "וואי, ראו אותך בטלוויזיה", שיגיע למחרת השידור בתור לקופה בסופר?

השורה התחתונה: סוג של כלום בעטיפה מרשרשת שמרמזת על סקס. לטובתו של רון כחלילי הייתי רוצה לקוות שהעמידו אותו מול כיתת יורים כדי שיפיק ויביא את "61 ימים של אהבה" אל המסך: לצערי, התקווה הזאת, כמו התקווה למצוא סוג של עניין במוצר, מופרכות לגמרי.