על הצביעות בחוק ייבוש עמותות השמאל

הצעות החוק לאיסור מימון עמותות על-ידי ישות מדינית זרה מיועדות לכאורה למנוע מזרים להתערב בפוליטיקה הפנימית של מדינת ישראל, מתוך הנחה שיש חורשי רעה שיהיו מעוניינים לפגוע בישראל בדרך זו. אבל ההצעות הללו לא אוסרות על מימון מגורם זר באשר הוא. מימון פרטי, לפי הצעות אלה, מותר. כך שאם טייקון אנטישמי מחליט להילחם במשטר הישראלי, זה בסדר, אבל אם האיחוד האירופי מעוניין לתרום לארגון שמחלק מלגות לבני נוער - זה אסור.

מדוע נקבעה ההבחנה בין מימון זר ממשלתי למימון זר פרטי? משום שעמותות הימין נהנות בדרך-כלל ממימון פרטי, בעוד שעמותות זכויות האדם, מושג שמשום מה הפך ל"שמאלני" (כאילו העמותות הללו לא שומרות גם על זכויותיהם של מצביעי הימין), נהנות מתמיכות מהאיחוד האירופי ומממשלות זרות.

עוד בערוץ הדעות :

נתניהו לא ישתנה, דגל הרווחה יונף בקלפי / איציק שמולי

שלמה, מבקש ממך סליחה שהתפטרתי / ד"ר עסאם אקרם דאוד  

העמותות שהצעת החוק מיועדת לייבש עוסקות באחת הפעילויות השנואות ביותר על הימין: חשיפת העוולות שנגרמות לאוכלוסיות מוחלשות כמו ניצולי שואה, עניים, אנשים עם מוגבלויות, ומי שאינם אזרחים ישראלים: פלסטינים, פליטים ומהגרי עבודה. יותר משהעוולות שנגרמות לאוכלוסיות אלה ואחרות מטרידות, כנראה שמציק לימין הדיבור על העוולות הללו. כאילו אם לא יפורסם דו"ח על ההתעמרות בניצולי שואה או בפלסטינים במחסום, ההתעמרות הזו לא קיימת.

אין בכוונתי להיתמם, כפי שעושין חברי הכנסת יוזמי שתי ההצעות לייבוש עמותות שמזוהות עם השמאל. הצעות החוק מיועדות להעניש את הארגונים הללו בשל כך שהם שוברים את קשר השתיקה נגד מעשי העוול הרבים שישראל מבצעת בשטחים הכבושים, מפרסמים דו"חות והודעות לעיתונות, ומתעקשים שכולנו נדע דברים שלא תמיד נוח לנו לדעת. כדי להשתיק את הדיבור הזה, הם מוכנים להשתיק את הדיבור על כל הפעילות העניפה של הארגונים הללו בתוך הקו הירוק - לרבות מקרים רבים וחשובים שבהם חלק מהעמותות הללו ייצגו מתנחלים - ולמוטט חלקים נרחבים מהמגזר השלישי - שמלכתחילה נוסד בשל נסיגת המדינה מחובותיה כלפי האזרחים.

ומה עם "אם תרצו" ואלע"ד?

חשוב לזכור שהעמותות שאנשי הימין הקיצוני בכנסת ובממשלה נלחמים בהן לא שואלות את הפונים אליהן למי הם הצביעו (או יצביעו) בבחירות. יהודים, ערבים, גברים, נשים, ימנים קיצונים, ימנים מתונים, שמאלנים רדיקליים ושמאלנים מתונים, ואפילו אנשי מרכז נהנים משירותיהם. כדי למנוע מהעמותות לעזור למי שאינם אזרחים: לפלסטינים, לפליטים ולמהגרי עבודה, מוכנים יוזמי ההצעה לפגוע באופן משמעותי גם באזרחי המדינה, ובעיקר בחלשים ביותר מבינינו. שלא אובן באופן שגוי: אני סבור שהעמותות הללו הן בעלות זכות קיום גם אם הן היו מטפלות אך ורק בחשיפת עוולות הכיבוש. המאבק כאן הוא על חופש הביטוי וחופש ההתאגדות - ואלה חייבים להיות ניטרליים לתוכן הביטוי. חירויות אלה מגינות גם על אנשי הימין, והעיוות שהם מנסים ליצור, שלפיו "זכויות אדם" זה משהו שמאלני וחתרני הוא מקומם ומופרך.

הצעות החוק הללו הן לא רק מיתממות, אלא גם צבועות. ראשית, אם יש בפעילות העמותות משום פגיעה בבטחון המדינה, מדוע הן הוקפאו במהלך ההשתדלות הפלסטינית באו"ם מחשש שהעברתן תפגע בתדמיתה של ישראל? לפי ההיגיון שבבסיס ההצעות, הממשלה בעצם הפקירה את בטחון המדינה בחודשיים האחרונים, רק כדי לשפר את תדמיתה. שנית, הצביעות של חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק בולטת על רקע מקורות המימון הזרים של עמותות ימניות וימניות קיצוניות דוגמת "אם תרצו" (שקיבלה, לפי פרסומים בתקשורת, סכום ניכר מעמותה אוונגליסטית שהעומד בראשה התבטא באופן אנטישמי) או עמותת אלע"ד.

"עמותה פוליטית" מוגדרת בהצעת החוק כ"עמותה שבין מטרותיה להשפיע על סדר יומה המדיני והביטחוני של מדינת ישראל, או המקיימת פעילות בעלת אופי מדיני במסגרת העמותה". האם ניתן ברצינות לומר שעמותות כגון "אם תרצו" ואלע"ד הן לא פוליטיות?

ד"ר צבי טריגר מלמד דיני משפחה ודיני חוזים בבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, המסלול האקדמי, המכללה למינהל.

מתמחים וגולשים אחרים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il