"להפליג עם הגיל": מבצע סבתא
לסבתא של נדב ב"להפליג עם הגיל" יש שביל פתוח ללבו של נכדה. מה קורה כשהיא עוזבת את הבית האהוב שלה ועוברת לגור בבית אבות? בדיוק בנקודת החיבור של השינוי המשפחתי הזה, מנסה ומצליח להתמודד ספר הילדים של סוניה צוק
מאז שאני זוכרת את עצמי, סבא שלי זיכרונו לברכה היה "זקן". הוא היה יושב על המרפסת הקדמית, לבוש בגופיית סבא (זו האותנטית, טרום עידן הקאמבק האופנתי) וצופה אל הרחוב ואל הילדים היוצאים בהמוניהם מבית הספר שממול בתום יום הלימודים. הוא כנראה היה רק בן שישים וחמש כשנולדתי, אבל ההתנהלות שלו אז הייתה של סבא קשיש "אמיתי", בשונה מאוד מהסבאות והסבתאות המודרנית להפליא, שמציגים ההורים שלי היום: הם מבלים, נופשים, עובדים, נוהגים, משתפים את הנכדים בטיולים ובהרפתקות אחרות - ובאופן כללי מנהלים בשלב הזה של חייהם חיי חברה סוערים בהרבה משלי.
- רוצים לקרוא עוד על ספרי ילדים? היכנסו לכאן!
סבתא של נדב ב"להפליג עם הגיל" שכתבה סוניה צוק, היא אולי עדיין לא מהסבתות הסופר-מתוחכמות של המאה העשרים ואחת, אך יש לה שביל פתוח ללבו של הנכד שלה. היא קוראת אותו בקלות, והוא בהתאם משתף אותה באהבות הקטנות שמעסיקות אותו בגילו.
אביו של נדב צייר, וכשהציורים לובשים גוונים קודרים, מתגלה לו כי הסבתא נאלצת לעזוב את הבית שבו גרה בחמישים השנים האחרונות בחולון, בשל מצבה הרפואי, ולעבור לגור בבית אבות. הגיבור של "להפליג עם הגיל" הוא ללא ספק נדב, ולא הסבתא דווקא - היא נותרת נטולת שם לאורך כל הספר, פשוט "סבתא". המעבר של הסבתא לבית אבות מטלטל את מה שמתברר כאחד העוגנים המרכזיים בחייו של הנכד, הקושר סביבו לא מעט זיכרונות ילדות וחוויות הווה שלו, בעיקר לצד אביו.
הוא אמנם דואג לשאלה כיצד תסתדר סבתו במקום החדש ("למה סבתא הולכת למקום שיש בו רק אבות? היא לא תיהנה להיות בת יחידה בין כל הבנים!"), אך במהרה החששות מתחלפים בטרדות אחרות - נדב יתגעגע לדירה של סבתא: לפריחת עץ הלימון שבכניסה, לבדיחות שהיה מחליף עם אביו בעלייה במדרגות, לשכנה שמחנכת את הכלב שלה, ו"יותר מכל", כך לפי המסופר, יתגעגע לתמונה שהייתה בדירה ובה רואים את הסבתא משחקת עם אביו, כשהיה ילד, על שפת הים.
כמו ספרים רבים אחרים המיועדים לילדים, גם "להפליג עם הגיל" בא לטפל בנושא ספציפי באמצעות השער שפותח לנו הסיפור, המלווה באיוריה הריאליסטיים של הציירת טליה אלון. מה עושים כשחלק מתבנית נוף המולדת, דבר בטוח ויציב כמו הבית של סבתא, מתנתק מהפאזל?
ראשית ההתמודדות היא בהבנה שעבור סבתא מדובר במקום בעל פוטנציאל הנאה רב למדי. גם אם היא נתונה בכיסא גלגלים, על פי האיור, ולא תוכל אולי ליהנות מבריכות השחייה המצויות בבית האבות, בוודאי תשמח בחברה של קשישים אחרים, בספרייה, במשחקי הקלפים וכולי. ביקור במקום מאפשר לנדב לפרק את פצצות-החשש שלו בזו אחר זו, ולראות במו עיניו שבבית האבות בסך הכל לא רע בכלל.
אבל הפתרון הרגשי האמיתי מגיע כאשר מתברר שלא רק סבתא עברה לבית האבות,
אלא כל מה שאפיין את העולם ה"ישן" של דירת המגורים בחולון: ארגז האוצרות, התמונה בים וגם הקשר שלו עם נעה - זה שנדב חלק בסודי סודות עם סבתא בלבד. מקטעי הזיכרונות הונצחו על קירות בית האבות בזכות אביו של נדב, וזה מה שמאפשר גם לנכד למצוא את נקודת החיבור שלו אל השינוי המשפחתי המשמעותי.
תפיסת העולם הילדית, כפי שאפשר לצפות, היא אגוצנטרית במהותה, ורק כאשר נדב מבין שבמעבר לבית האבות לא אבדו כל זיכרונות וההקשרים המוכרים של ילדותו, הוא מסוגל לחבור שוב אל הסבתא ולמצוא את הדרך לעורר בה בשמחה בשעה שאינה פשוטה לה.
"להפליג עם הגיל", מאת סוניה צוק. איורים: טליה אלון. הוצאת זק.
