באמת שאין סיבה ללמוד כתב רש"י

מועצת חכמי משרד החינוך התכנסה אתמול (יום ג') כדי לדון בשאלה האם להוציא ממבחן הבגרות בתנ"ך את השאלות הכוללות את כתב רש"י - ובציבור הדתי היה כמובן מי שהזדרז להזדעק. אלא שעצם הדיון בסוגיה האם ללמוד את כתב רש"י, מגלם בתוכו את כל מה שהשתבש ביהדות בשנים האחרונות.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מה עושה זוג חרדים ב"61 ימים של אהבה"?
• הצצה: "הייתי במשמרות הצניעות"
• המירוץ למיליון צפיות: רמיקס עקיבא וענהאל     
  

לפני הכל, בואו נדבר עובדות: אברהם אבינו, משה רבינו ואפילו רש"י, לא ידעו לקרוא רש"י. רבי שלמה יצחקי נולד באמצע המאה ה-11, אבל את המצאת הדפוס המודרני הגה יוהאן גוטנברג, רק באמצע המאה ה-15, מה שהוליד שלל פונטים, במגוון שפות. כדי להבדיל בין הטקסט בחומש ובגמרא, לבין הפירוש של רש"י, הוחלט לייחד לו גופן מיוחד - שאותו אנו מכנים כתב רש"י.

אז נכון, במסגרת שיעורי היסטוריה או קליגרפיה רצוי לדעת ולהכיר את הגופן החשוב הזה, כמו גם את טעמי המקרא, וגם ללמוד על יאן לויט שב-1929 עיצב בפולין את הגופן המכונה "חיים" ובו משתמשים העיתונים הגדולים כדי לעצב את הכותרות הראשיות. אבל בסיטואציה שבה הנוער החילוני לא מכיר ומבין את ספר הספרים, וממש שונא את שיעורי התנ"ך, אין שום היגיון להשקיע שנייה אחת בהכרת "כתב רש"י".

גם לדתיים ולחרדים יש מה ללמוד

וזה לא שהבורות וההיגיון העקום שייכים לא רק לחילונים, אלא גם לדתיים ולחרדים שמתעקשים ללמד גמרא מספרים שאין בהם סימני פיסוק. הסיבה לכך היא שהגמרא כוללת ציטוטים של חז"ל מתחילת המאה השלישית ועד לסוף המאה החמישית. סימני הדפוס נולדו לאחר המצאת הדפוס והתקבעו בזכות האנגלים, רק בתחילת המאה ה-17, ומכיוון שהגמרות הראשונות הודפסו בוונציה, ב-1520, ללא סימני פיסוק ועם הסברי רש"י ובעלי התוספות משני צידי העמוד, עמודי הגמרא מודפסים בדיוק באותו אופן גם כיום.

החרדים גם התעקשו במשך שנים ללמוד גמרא לא מתורגמת, שחלק ניכר ממנה כתוב בארמית בבלית, רק בגלל שנבוכדנצאר הרשע החליט בסוף המאה השישית להגלות יהודים מארץ ישראל לאזור איראן ועיראק של ימינו, במקום למחוז לאציו שבאיטליה, מה שהיה גורם לכך שהגמרא היתה כתובה בלטינית, ובמקום שרבי מאיר עראמה היה כותב במאה ה-15 "קול הרבים כקול שדי", הוא היה אומר בלטינית " Vox populi, vox Dei" (קול המון כקול שדי).

אגב, אחרי שהשניאו את הגמרא על תלמידים אינספור, בחלק מהישיבות החרדיות נכנסה בשנים האחרונות, בדלת האחורית, גמרא מבוארת

המכונה "שוטנשטיין". כמובן לא לפני שהציבור החרדי בז ולעג ליצירת המופת התורנית של חתן פרס ישראל, הרב עדין (אבן ישראל) שטיינזלץ, שב-1965 החל לתרגם את התלמוד לעברית, בליווי הסברים מרתקים.

בלי קשר לשאלה האם לאלץ תלמידים להכיר כתב רש"י, הגיע הזמן שמשרד החינוך, חברי הכנסת וגם הרבנים, ידונו ברצינות בשאלה איך גורמים לתלמידים חילונים ודתיים להכיר, ואפילו לאהוב, תנ"ך וגמרא. כמי שהיה תלמיד כושל, אך הצטיין בשיעורי התנ"ך בזכות המורה שלו, וכמי שנשוי למורה לתנ"ך (מסיבות מעט שונות), ברור לגמרי שאפשר לסיים את ההתעללות של מערכת החינוך בילדים ובני נוער ולגרום להם להכיר את היופי והחוכמה של היהדות. אחרי הכל, בל נשכח את מאמר חכמינו זכרונם לברכה "Bene diagnoscitur, bene curatur" ("דבר שמאובחן כיאות יוכל להירפא כיאות").

יצחק טסלר הוא עורך ברשת "ידיעות תקשורת"