הדוקטור בחו"ל: האם הצליח לא להעלות במשקל?

כבר הרבה זמן פיללתי לנשום קצת אוויר של חוצלארץ ולומר בכיף: "כן, ארזתי לבד". והנה נתבשרתי על שליחות קטלנית לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בהמולת האריזה החפוזה וסידורים של הרגע האחרון, התעלמתי בזדון מחישובי קלוריות למיניהם והעדפתי להסכית להוראותיו של אחי, שפקד עליי: "בחו"ל אין דיאטה".

איך מתקדמת הדיאטה של הד"ר? הטורים הקודמים:

המשבר הראשון בדיאטה - ואיך התגברתי עליו

• פיתויים בדיאטה – איך הצלחתי לברוח מהם
• חיי עם הכרס – ואיך הצלחתי להוריד אותה
• אפשר להוריד במשקל בלי לעשות כושר?
• איך השמנתי מלאכול רק "דיאט"
  

באמריקה הג'ינס פחות לוחץ

כבר כשנחתו רגליי על רצפת השיש בנתב"ג חששתי מהרגע בו ארגיע את הקיבה המקרקרת במיני ג'אנק הנמכרים שם במחיר מופקע. עדיין קיים בי אותו חשש מהפרדוקס האלמותי: ככל שתופסים יותר מקום, הופכים יותר בלתי נראים למרבית האוכלוסייה, למעט אי אלו יחידי סגולה מתעשיית המזון וההלבשה למידות גדולות. וככל שתופסים פחות שטח, בולטים יותר בשטח וזכות הקיום עולה.

קל לעשות דיאטה באומה הכי שמנה בעולם 

אבל באמריקה, כמו באמריקה, הקונטרסט שולט ולצד מגיפת ההשמנה, הדונאטס, ההמבורגרים, גבינת הפילדלפיה השמנה והמטוגנים צומחת לה מגיפה חדשה, בריאותית למדי. בזכות אותה אפידמיה מטורפת של שמנים בכל מקום, צצה תעשייה שלמה של מזון שהופכת את ארצות הברית של אמריקה לגן עדן לדיאטה.

היה טעים - וטוב שהיה

מודה ומתוודה: לא שכחתי את פקודתו של אחי, לעתים נפלתי, בנימה שובבית משהו, למלתעות הקלוריות וטרפתי כאילו אין מחר במסעדות. התנחמתי בכך שהשליחות הקצרצרה בארצות הברית תיגמר ושוב אחזור לזרועותיה של קרן המאמנת, שתרדה בי לשרוף את כל מרבצי השומן שהצטברו.

האמת? כבר לא נהניתי כמו פעם לבלוס. חשתי בכל ביס עתיר שומן כזה רגשות אשם נוראיים והבנתי שמשהו פנימי בי משתנה. הפיוז ניצת ואולי הליבה של הילד השמן והדחוי מתחילה להשתנות לנפש בריאה יותר.

בדרך חזרה, בעת כיס אוויר מטלטל מעל ניו יורק הגשומה, חשתי שוב בשיפולי הבטן מבצבצים מבעד לפקודת הטייס לחגור חגורות. מבט חפוז אחר כך במראה שבשירותים הבעית אף הוא: סנטר נוסף עושה לו קאמבק מטורף. על ארוחת הבוקר, שעתיים טרם הנחיתה, כבר ויתרתי. חיכיתי בכליון לשקילה הגורלית, שהוכיחה שעל החיים הטובים משלמים: שלושה קילוגרמים עודף במטען הגופני. המצב הזה מקביל להופעה בקיסריה בעירום פלוס בלקאאוט מול קהל ירקנים עצבניים מיטיבי צלוף.

הטיפים שעשו לי את השבוע:

1. מוסיקה: אף שבחדר הכושר מתנגנת ברקע מוסיקה חרישית, גיליתי

שכשהאייפון מתנגן לי קרוב באוזן, בעוצמה גבוהה עם שירי פופ קליטים וכפיים ובאיכות סאונד לא מפוקפקת, הוייבס רוקעים, האדרנלין זורם קצת יותר והרבה פחות משעמם לי.

2. יאמי: החורף הגיע והקשבתי לעצת הדיאטנית לפתוח בעונת המרקים. יש לא מעט מתכונים דלי קלוריות, קלי הכנה, משביעים וגם בריאים. ואם זה גם יוצא טעים, האאורה הקיבתית צוהלת ושמחה.

3. מרחיק: לפעמים כשבא לי לטרוף בלי חשבון, וזה קורה בעיקר בשעות החשיכה משום מה, מבט חטוף בתמונות בשיא משקלי מוציאות לי את החשק. שמתי אחת מהן מעל המקרר, וזה עושה את העבודה. המראה כל כך מזעזע, שאני מעדיף פשוט להתרחק ולזכור שביום מן הימים האישיות שלי תהיה אולי כבדה יותר ממשקלי.