אני מאשים: תומר שרון נגד מדינת ישראל

לא קל לפצח את תומר שרון. מצד אחד אפשר לראות אותו כמעט בכל מקום, מצד שני הוא כמעט ולא לוקח חלק במה שנקרא "המיינסטרים הישראלי". הוא כבר חצה את גיל 40, אבל נדמה כאילו נשאר תמיד ילד. הוא אחד האנשים המצחיקים שאתם מכירים, אבל גם אחד כזה שדיכאון כמעט גמר לו את החיים.

תומר שרון. שנים של דיכאון וחרדה(צילום: דביר כחלון, פנאי פלוס)

קבענו להיפגש בבית קפה במרכז תל-אביב, בשעת בוקר מאוחרת. תומ"ש מגיע באיחור של 40 דקות. "התעוררתי ארבע דקות לפני שהמונית אספה אותי. מאז שאני זוכר את עצמי אני הולך לישון מאוחר. בדרך כלל אני נרדם בשש בבוקר. יש לי שעון ביולוגי משוגע".

מה אתה עושה עד שש בבוקר?

"יושב עם חברים. הממוסדים עוזבים בערך בחצות, הצעירים נשארים איתי עד שתיים בלילה. אחרי זה אני לרוב יושב ומנגן, או סתם יושב וחושב. יש גם לילות שלמים שאני לא עושה כלום. יש גם ימים כאלה. לאחרונה חישבתי את כל הימים שבהם רק ישבתי וחשבתי והגעתי לחמש שנים".

חמש שנים? לא אכלת לעצמך את הראש?

"הגעתי גם לזה. זה היה מצב מנטלי. אתה גם בטח מכוון לדיכאון שחוויתי. יצאתי מזה ואני יודע היום לנתב את המחשבות שלי למקומות טובים. בתקופות הקשות טיפלתי בזה לבד ולא בעזרת אנשי מקצוע, אבל עזוב, זה היה מזמן. זה מבריח ממני בחורות. אני רוצה להגיד לכל הבנות שקוראות את זה, זה מאחורי. אני פרח - בואו לקטוף אותי".

נער שוליים

הדיכאון עליו הוא מדבר, נגמר לפני עשור. יום אחד, באמצע ההצלחה המקצועית, זה נפל עליו. בסרט "הדיכאון יוצא מהארון" של הבמאית אורנה בן-דור, חשף ששנתיים הוא לא יצא מהבית. "לא הרגשתי כלום. שום רגש. הקשרים החברתיים הלכו, הקריירה דעכה, ההורים דאגו. כל מה שבא לך זה להקיא על עצמך".

עם רן דנקר, על סט "דני הוליווד". גם בטלוויזיה(צילום: דנה קופל)

הדיכאון הזה אולי גם יכול להסביר קצת יותר טוב את תומ"ש בן ה-41. מי שהתחיל את הקריירה שלו בצורה רצינית לפני קצת יותר מ-20 שנה, כשהיה חייל בלהקת הנח"ל, פרץ לתודעה בסדרות "עניין של זמן" ו"פלטפוס". מאז הוא עושה המון: קולנוע ("מרס טורקי"), טלוויזיה ("משחק מכור","דני הוליווד"), דיבובים ("החרצופים" וסרטי קולנוע) וכמובן תיאטרון. בעשור האחרון נוספה לו אהבה חדשה - המוזיקה.

איך זה שכמעט תמיד אתה מוצא את עצמך בשוליים?

"שואלים אותי את זה המון ואני לא מבין למה. אני לא יכול לענות לך תשובה רציונלית שתניח את דעתך. אני חושב שמה שהשגתי ציבורית עד היום זה נס, בהתחשב באופי שלי. אני לא עושה מוזיקת מיינסטרים, אני לא נמצא על המסך בתוכניות מיינסטרים. השיער שלי זה לא מיינסטרים".

מה זה אומר? שיש לך אופי של ילד? אתה מסרב להתבגר?

"אם להסתפר או להיכנס לחליפה, או לקחת משכנתא ולהקים משפחה זה אומר בעיניך להתבגר, זו בעיה שלך. שיטת הבחירה שלי היא אלמינציה, הימנעות מכל מיני דברים. בכל אופן אני מרגיש מאוד בוגר".

אפרופו התבגרות, השתתפת בצילומי האיחוד של "עניין של זמן".

"היה איחוד מקסים. זה היה כנס מחזור. תשמע, אלה האנשים שהיו איתי בשכבת הגיל, בבתי ספר תל אביביים. כל אחד מהם נהיה ביג שוט. היה לי שם איזה מונולוג שאני יוצא על כל אחד מהם. מוציא את מה שהדחקתי בבית הספר. את זה שהייתי אאוטסיידר והציקו לי".

ומארינה מקסימיליאן בלומין משחקת שם את החברה שלך.

"כן. היא אמן דגול ובחורה מוצלחת מאין כמוה. אפרופו התבגרות, היא אמרה לי שהיא מקנאה בנו. בדור שגדל פה לפני 20 שנה, בניינטיז. שאלנו אותה למה, והיא אמרה 'כל הדיבורים האלה על רוק'נ'רול, אורגיות אלכוהול'. הם דור של שמרנים. הייתי על הסט של 'חצויה' עם כל השחקנים הצעירים, בני 20 וקצת. הם צעירים-זקנים. מדברים על הסט על מניות, מכוניות, דירות, משכנתאות, העצמה, מיקסום, שדרוג. כל הפעלים החדשים של הניאו-קפיטליזם. מה יש לכם? אתם לא רוצים להיות קצת חסרי אחריות? אתם בני 23!".

"המדינה בדרך לאבדון"

החב'רה הצעירים זה לא הדבר היחיד שמעצבן אותו. הוא עצבני בעיקר על המדינה שהולכת למקום לא טוב, על ההתלהמות בחברה הישראלית, על הקפיטליזם, הבנקים, ראש הממשלה בנימין נתניהו או בקיצור - כמעט על כל דבר.

מה בדיוק מפריע לך?

"לדעתי המקום הזה הולך פייפן. קח לדוגמה את יורם קניוק, ששינה את תעודת הזהות שלו ל'חסר דת'. התגובות היו פח זבל של פאשיזם. ההתלהמות והאלימות שנושבות מהטוקבקים על אדם שהחליט שדי לו, אדם שלחם בגופו להקים את המדינה הזו. איש לא חושד בו בחוסר פטריוטיות או חוסר ישראליות. האוטומטיות שבה הפח זבל הזה קם, זה הגעיל אותי.

ענת קם. שרון: "כל דבר הופך לדרמטי וגדול"(צילום: מוטי קמחי)

"כל דבר הופך לדרמטי וגדול כאילו בכל אחד מאיתנו יושבת דיווה הומואית שחייבת להגיב לכל דבר בפולניות מוגזמת. רגשות מולודרמטיים לא קשורים למציאות. כמו במרמרה. כמו בפרשת ענת קם, כמו עם משה קצב. גם כיכר העיר פה מפוצצת גיליוטינות ברמות שבא לי לברוח מפה, ואני בטוח שהרבה אנשים שותפים לזה. בעשור האחרון זה נראה שאנחנו הולכים לאבדון".

תוציא, תוציא.

"מדברים על להפציץ את איראן. עניין של חיים ומוות, וביבי מתבטא בצורה חולנית באיוולת שאין כדוגמתה. כשייכתבו ספרי ההיסטוריה, ההתבטאויות שלו יילמדו בפרק השיא של מצעד האיוולת הזה. אני גם לא מבין איך אנשים הולכים לבנקים. זה שוק, חנות מכולת. אני שם את הכסף שלי בבנק הדואר. לא רבים יודעים - אבל זה בלי עמלות. הכסף שם רק כדי לשלם חשבונות. כשיהיה לי אומץ אני אשים את יתרת הכסף מתחת לבלטות".

חשבת לעזוב את הארץ?

"חשבתי כמה פעמים, אבל ממניעים קרייריסטיים ולא אידיאולוגים. מבחינה אידיאולוגית זה חסר טעם, איפה שאני לא אהיה זה ימשיך להדאיג אותי. למרות הכל, פה זה הבית שלי".

אתה פעיל פוליטית?

"כן, ממש לאחרונה הצטרפתי לשלי יחימוביץ'. שנים הייתי מיואש, עכשיו אני רואה את האור בקצה המנהרה".

חכם בלילה

עכשיו תהיה לו הזדמנות גם להוציא את את כל מה שהוא מרגיש בתוכנית הטלוויזיה "הינשופים", אליה הוא מצטרף כפאנליסט. "יש לי ידע שטחי בהמון תחומים. אני יכול לדבר על כל תחום ולהיראות טוב. אין לי בעיה לדבר על כל דבר, והבנת כבר שאני עצבני על הרבה דברים".

אבל אתה גם משתתף בסדרה לילדים, "תעלומות מהאגדות" .

"כן, זה בערוץ לוגי וזה נראה פיצוץ. לומדים חשבון דרך הומור, קצת כמו הסדרה ד"ר קוק ששודרה כשהיינו ילדים. אלון גור אריה, שהוא יוצר נונסנס אדיר יצר את הסדרה. אני מגלם מפקח אדיוט שפותר תעלומות בעזרת דמויות מהאגדות. בתור אחד שמתמטיקה היתה הסיוט של החיים שלו, זו סגירת מעגל בשבילי".

ובלילה אתה משחק בתיאטרון.

"כן, אני משחק ב'פוסט טראומה', מחליף בהצגה 'ארוחה עם אדיוט', משתתף בחזרות להצגה 'הסוחר מוונציה' ומשחק ב'מוריס שימל' עם חבריי הטובים עמי סמולרצ'יק ואורי הוכמן".

זה מעניין. שלושתכם פחות או יותר יושבים על אותה משבצת.

"אורי יותר קיצוני מאיתנו. לעמי ולי היו רגעים שגענו במיינסטרים. אורי הוא אמן תל-אביבי במלוא מובן המילה, יש אנשים כאלה. לא את כולם צריך לשאול למה הם לא מגיעים למיינסטרים". 

תומר שרון עם חבריו אורי הוכמן, עמי סמולרצ'יק וליאור אשכנזי(צילום: קרן נתנזון)

"הוא התמסד לאחרונה", ממשיך שרון לספר על הוכמן. "בחתונה שלו כמעט נגמרה בשבילי באסון. אבל אנחנו לא קרחניסטים. מסביבי תמיד היו. יש תל אביביים, היותר אמיתיים שבהם, שהם קרחניסטים ברמות שאותי מפחידות. אני - היה לי את זמן הרוק'נ'רול שלי. היום אני יותר רגוע".

הטוקבקטיסטים קצת לגלגו עליך אחרי החתונה של הוכמן. טענת שם שמהלו לך משהו במים.

"האמת שרוב הטוקבקים היו חיובים. השליליים היו בעיקר מצחיקים. היה אחד שכתב שסוף סוף הצלחתי להצחיק אותו. כתבתי לו תודה. תשמע, זה דור כזה שמבין במה מדובר.

הדור של בני ה-30 פלוס. זה דור שמתגעגע לתמימות. זה דור שחווה את ימי שלטון רבין, כולל הרצח. למה בוגרי הניינטיז הם כאילו סטלנים? היתה שם תקווה. בא בנאדם שאמר זה עומד להיגמר. יהיה שלום. באמת חשבנו שזה יקרה. ואז כמובן זה התפוצץ ברצח. אגב, הרצח המוצלח ביותר שידעה ההיסטוריה, ושאף אחד לא יעיז להגיד אחרת. הוא שינה אותה לעד. זה שבר של דור".

תגיד, עם כל האנטי הזה. אם יציעו לך חוזה טאלנט אתה תחתום עליו?

"רק אם תהיה לי שליטה על מה שאני עושה. כבר הציעו לי בעבר וסירבתי.

יש מקומות שלא מציעים לי כי אני סרבן. אני לא אעשה שעשועונים, אלא אם אהיה במצוקה כלכלית היסטרית. אבל משום מה אני חושש שלא יציעו לי, כי אני נתפס כמופרע מדי".

אז מה בינתיים?

"אני מעמיק בכתיבה ובמוזיקה. הרבה מוזיקה".