"אם הקוטג' היה יורד מהשכר - לא היתה מחאה"
לדברי ראש המועצה הלאומית לכלכלה, צורת התשלום השונה ברכישת מוצרים פיננסיים, הנעשית בצורה עקיפה ומקשה על רכישה מושכלת, מחייבת ייעוץ גם אם הוא בתשלום נוסף. "חשוב יותר לדעת להתנגד למסלול שמציע סוכן מאשר לדעת מתי לעבור למניות או לא"
לדברי קנדל, שדיבר בכנס חיסכון פנסיוני של "כלכליסט", אם התשלום על הקוטג' היה יורד המשכורת - לא בטוח שהייתה מחאה. "צריך להבין את ההבדל בין מוצר פיננסי למוצר אחר כמו קוטג'. דבר ראשון אתה לא משלם בקופה, ואנו גם לא מוכנים לשלם על זה מראש, אלא מתוך הכסף כדי לא לראות את זה. אנחנו משלמים מאחורי הקלעים. בנוסף, כשאתה מגלה בעיות זה כבר מאוחר מדי. אי אפשר "להחזיר" מוצר פיננסי כמו קרן פנסיה".
עוד אמר קנדל: "חשוב יותר לדעת להתנגד למסלול שמציע סוכן מאשר לדעת מתי לעבור למניות או לא. את החלק השני אף אחד לא יודע - גם לא אני".
קנדל התייחס למחאות החברתיות בארץ ובעולם וציין כי יש שוני מהותי בין המחאות בעולם למחאות בארץ. "במקומות אחרים 50% מבין הצעירים הם מובטלים. בארה"ב יש 10% אבטלה. סטודנטים שהשקיעו מעל 100 אלף דולר, מתקשים למצוא עבודה".
רמת חיים נאותה
לדברי קנדל, המחאה בישראל נוגעת לרמת חיים נאותה שנובעת מהחלטות של הפרט במהלך חייו וגם להחלטות הממשלה. "יותר ויותר החלטות במדינת ישראל ובעולם עברו מצד שמאל לצד ימין, פעם לא דיברו בכלל על פנסיה ועל שוק העבודה"."יש פנסיה, משכנתא ועוד. אנשים משכילים יותר יקבלו החלטות טובות יותר, ויזכו לרמת חיים גבוהה יותר, אפילו עם הכנסה זהה. הממשלה אמונה על צעדי רגולציה, חינוך, הנגשת מידע ושירותים. חשוב לזכור שהכלכלה אכזרית ואין ארוחות חינם - כל דבר שאנו רוצים לשפר צריך לבוא על חשבון דבר אחר - מה שדוברים אחרים שכחו".
קנדל סיפר כי כשעלה לישראל הציעו לאשתו להצטרף לקרן פנסיה מסויימת במקום העבודה. "השקעתי 3 שבועות, ודיברתי עם האוצר, עשיתי חישובים באקסל ובסוף אמרתי לה שאני לא מבין ושתסמן שמה 'וי' וזהו". לדברי קנדל, בימים אלו מתחיל סקר אוריינות פיננסית נרחב בעזרת הלמ"ס: "הנושא של אוריינות פיננסית פוגע בעיקר באוכלוסיות החלשות, לכן צריך ללכת לשני כיוונים, גם פישוט מוצרים כלפי האוכלוסיה וגם להנגיש את היעוץ דרך מוסדות כגון בנק הדואר, בנוסף לשיעורים בבתי הספר".
ההורים איבדו שליטה על הילדים?
אחרי קנדל, נשא דברים פרופסור עמוס רולידר, מומחה בניתוח התנהגות וראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות. רולידר סיפר על הכשלים החמורים של ההורים במדינת ישראל בחינוך הילדים והטעויות הקריטיות שמובילים את הדור הצעיר, בין היתר, לבורות צרכנית ופיננסית ולבולמוסי קניות.
"משהו לא טוב קורה במשפחה הישראלית", אמר רולידר. "ההורה הישראלי הפסיד את היכולת להשפיע על הילדים שלו. הוא איבד את סמכותו. הזמנים השתנו. לפני עשרים שנה לכל ילד היה תפקיד חיוני במשפחה: בלול, בכרם, בבית המלאכה. הילדים נאלצו ללמוד לדחות סיפוקים ולעבוד. דחיית סיפוק היא היכולת להפסיק משהו שאתה אוהב לטובת משהו שאתה צריך. אנחנו מחמיצים את היכולות לחנך את הילדים לאיפוק. זה היכולות לקיים דיאלוג משמעותי.
"הורים אומרים: אנחנו נעשה הכל בשביל הילדים. אנחנו מוציאים 680 אלף שקל על ילד מרגע שהוא נולד עד גיל 18. ההורה הישראלי לא יודע לחנך לאחריות אישית. הילדים שלנו אוכלים כמות ג'אנק פוד ברמה מהגבוהות בעולם. למעלה ממחצית הילדים המתבגרים אין להם מושג מה סכום החשבון הסלולרי שלהם.
"היום הורים מדברים עם הילדים פחות מחצי שעה ביום. עשינו אאוט סורסינג לחינוך. אנחנו לא שם. מצד אחד אנחנו כל כך אוהבים אותם, ומצד שני אנחנו מרגישים שאנחנו לא בסדר. ובגלל זה אנחנו מרגישים צורך לפצות. עברנו מחינוך לשירות. ההורה הישראלי עסוק בלשרת את הילד שלו. אנחנו לא מחנכים את הילדים להבלגה ולשליטה עצמית. אין להם יכולת לקיים דילוג תקשורתי מתחשב ולא אימפולסיבי".
לפנייה לכתב/ת 
