מילון התירוצים השלם למינוס שלנו
הכירו את שלל התירוצים שאנו נתלים בהם בהתנהלות הכלכלית שלנו. חלקם מבוססים על אמת חלקית בלבד, אחרים על פרשנות לא נכונה, וכולם גורמים לנו לשלם יותר, להעמיק את המינוס ולעשות טעויות כלכליות שעולות לנו ביוקר
רבים מאמינים שהסיבה להימצאותם במינוס היא תוצר של נסיבות חיצוניות כמו גובה המשכורת, יוקר המחיה ומחירי הדירות. "איך אפשר לחיות בלי חובות?" צועקים רבים, "מי בכלל יכול לחסוך כשהכל יקר כל כך", מוסיפים אחרים, ומשכנעים עצמם כי "אולי אם היינו עשירים יותר היינו יכולים לחסוך". כל הטענות הללו, וטענות נוספות שאציג בהמשך הן אמונות שהאחיזה שלהן במציאות חלקית בלבד, ודבקות בהן יוצרת התנהלות כלכלית שגויה.
- בדרך לאיזון משק בית: איך מגדילים הכנסות
איך אפשר לחסוך עם יוקר המחיה בארץ?
אחת מאותן אמיתות למחצה טוענת שבשל יוקר המחיה בישראל לא ניתן לחסוך. נתונים השוואתיים ביחס לעולם, מלמדים שבכל מה שקשור לרמת החיים, איכות החיים, רמת הדיור, בעלות על דיור ויוקר המחייה, אנו במקום טוב באמצע המדינות המפותחות, אמנם אחרי מדינות כמו ארצות הברית, גרמניה ,יפן והולנד, אבל מקדימים את מרבית מדינות העולם לרבות ספרד, יוון, פורטוגל, מדינות מזרח אירופה ובהן המדינות המתפתחות.
צריך להיוולד למשפחה הנכונה כדי לחיות בלי מינוס
טענה זו יכולה להתפרש בשתי דרכים כתלות בתשובה שלנו לשאלה מיהי המשפחה הנכונה. אם המשפחה הנכונה היא זו שמלמדת אותנו להתנהל כלכלית בצורה נכונה, לתכנן תקציב ולאמץ את ההשקעות והחיסכון כדרך חיים, הטענה הזו אמיתית ושרירה, שכן הסיכוי שילדיה של משפחה כזו יחיו במינוס קטן מאד.
התשובה השניה לשאלה זו מתייחסת למשפחות בעלות אמצעים, ובמקרה זה היא שגויה. משפחה בעלת נכסים תעמיד בפנינו נקודת פתיחה טובה יותר, אך לא פעם אנו שומעים סיפורים על ילדים שהעלימו את ההון אותו צברו הוריהם, ולעומתם סיפורים על ילדים שהקימו את הונם מאפס ובעצמם.
מוציאים רק על מה שהכרחי ועדיין במינוס
"זו לא שאלה של סדר עדיפויות כי אין בעצם מאיפה עוד לקחת", יגידו רבים, ויציינו כי הם מוציאים רק על מה שחייבים ולמרות זאת לא מצליחים לצאת מהמינוס. טיעון זה כולל אף הוא גרעין של אמת, כי כשאנו מתרגלים לרמת חיים מסוימת אנו רואים בה את ההכרח הבסיסי, אך מניסיוני בכל תקציב יש עשרות סעיפים שבהם ניתן לקצץ.
אחד הסעיפים הגדולים בתקציב של כל משפחה הוא סעיף המזומן. בסעיף זה נכנסות כל ההוצאות הקטנות (מהמסטיק וכוס הקפה ועד הצעיף שקנינו) המצטברות לכדי מאות ועד אלפי שקלים בחודש. מכיוון שהוצאות אלו אינן מבוקרות, קשה לנו לזכור על מה הוצאנו אותן והאם באמת היה מדובר בהוצאה הכרחית.
חשוב להבין שצריכה מעבר ליכולת הכלכלית שלנו היא כרייה של בור, ובכל חודש שבו אנו משכנעים את עצמנו באמצעות משפט זה, אנו מביאים לכך שההכנסה החופשית שלנו תמשיך לקטון ולעבור לבנקים ולחברות האשראי באמצעות תשלומי ריבית גבוהים.
אם היה לי יותר כסף לא היו לי בעיות כלכליות
עוד אמונה נפוצה היא זו שטוענת ש"אם רק היה לי יותר כסף, לא היו לי בעיות כלכליות". טענה זו היא טענה שגויה, שכן כאשר רמת ההכנסה גדלה, גם היקפי האשראי הניתנים למשפחה גדלים, ועל כן היקפי החובות של בעלי הכנסה גבוהה, גדולים מאלו של בעלי הכנסה נמוכה.
אחת הדוגמאות לכך שיותר כסף לא פותר בעיות כלכליות היא זו של המתעשרים הפתאומיים. חלק נכר מהאנשים שזכו בירושה גדולה, בזכייה בהגרלה, בפיצויים נדיבים וכו', אבדו את כספם תוך 5 שנים מיום הזכייה ואף נכנסו לחובות גדולים מאי פעם. התנהלות כלכלית נכונה היא עניין של גישה ולא של רמת ההכנסה המשפחתית, ורק מי שישתמש בכספו בכדי לבנות נכסים יוכל להמשיך ולעלות את רמת חייו בלי להסתבך בבעיות כלכליות.
חיים רק פעם אחת
אנשים רבים טוענים שאינם יכולים לרדת ברמת החיים, ומשתמשים בטיעון לפיו "חיים רק פעם אחת". הטיעון הנ"ל מדויק, אך במפורש לא נכון. דווקא משום שאנו חיים רק פעם אחת, אבל חיים ארוכים למדי, עלינו לתכנן קדימה ולהתחשב ביכולות הכלכליות שלנו.
כל מי שאורך חייו ארוך מ-4 שנים אינו יכול להרשות לעצמו לחיות ברמת חיים גבוהה מזו שהכנסתו מאפשרת, מכיוון שאחרת הוא יחווה היפוך כלכלי, שבמסגרתו רמת החיים שלו בטווח הארוך רק תלך ותרד. מכיוון שחיים רק פעם אחת, כדאי לתכנן את החיים כדי שנחיה טוב באמת לאורך זמן, ולא נעביר את ימינו בחשש מפני הטלפון מהבנק ומהצורך להשיג הלוואה נוספת כדי לטפל בחובות.
על הילדים לא חוסכים
אחת הסיבות שבגללן אנשים טוענים שהם אינם מנהלים תקציב היא ש"על הילדים לא חוסכים". כמו הטענה הקודמת, גם טענה זו ניתנת לפרשנות בעלת שתי פנים. במשפחה הישראלית הממוצעת הילדים נמצאים במקום גבוה מאד בסולם הערכים, וקיימים מקרים רבים שבהם יש ילד עשיר במשפחה ענייה. במצב זה אנו חוסכים מהילד את הצורך להתמודד עם המצב הכלכלי של המשפחה בטווח הקצר, אך לא מכינים אותו לחיים האמיתיים מחד, ולא חוסכים עבור העתיד שלו מאידך.
קניית כל הצעצועים, הפינוקים והדברים שבהם הילד חפץ יכולה להגיע על חשבון החסכון לעתיד עבורו. מנגד, השקעה בחסכון תחייב אותנו להציב גבולות אבל תאפשר לנו לסייע לילדנו בשכר הלימוד, במימון החתונה, בקניית הדירה ועוד.
הפרשנות השניה והנכונה למשפט זה צריכה להתייחס לכך שהילד הוא חלק מהמשפחה, ולכן אסור לחסוך ממנו את הדרישה להסתפק במה שהתקציב מאפשר. השקעה בחינוך של הילד, מתן כלים ודוגמא אישית להתנהלות פיננסית נכונה ויצירת חיסכון לעתיד יכינו את הילד לחיים טוב יותר ויתנו לו נקודת פתיחה חזקה יותר.
אי אפשר להתקדם בלי חובות ובלי תשלומים
גם בתחום השימוש באשראי יש אמונות רבות שהשתרשו על אף שגם הן בעלות גרעין אמת קטן למדי. אחת האמונות הנפוצות היא שלא ניתן להתקדם בלי חובות ותשלומים. גם טענה זו אמיתית למחצה, אבל מי שבאמת לא יכול להתקדם בלי החובות ובלי התשלומים שלנו הן חברות האשראי והבנקים, המבססים עליהם את רווחיהם.
אמונה זו נוצרה כאשר אנשים שלקחו משכנתא גבוהה מכדי יכולתם הצליחו לאחר שנים של מאבקי תקציב לסיים את ההתחייבות וליהנות מבעלות על הנכס, אך קיימת דרך פשוטה ונכונה יותר להתנהל, שאיננה כוללת חובות ותשלומים. בשיטה זו, במקום לשלם לבנק עבור הריבית והתשלומים, נגדיר חסכונות ייעודיים עבור הפריטים המשמעותיים אותם נרצה לקנות. חסכונות אלו יצברו ריביות חיוביות עד לתקופת מימוש הרכישה, עתידיים ויאפשרו לנו לקנות מבלי להגרר לחובות ותשלומים ארוכי טווח.
מי שנוהג לקנות בתשלומים לא מרוויח למעשה דבר, כי מרבית הקניות שלנו חוזרות על עצמן. אחרי חודשיים שלושה של קנייה בתשלומים, נגלה שההחזר החודשי של התשלומים שפרסנו שווה לסכום הקניה המקורי, ולמעשה רק בחודשיים הראשונים לקנייה באשראי אנחנו יכולים לקנות יותר באמצעות אשראי. משפחה ממוצעת שנמצאת באוברדרפט כרוני והלוואות משלמת בכל שנה כ-4,000 שקל בעבור ריביות לבנק ולחברות האשראי. במקום להנות מאותם כספים ומקטינה תוך כדי כך את ההכנסה הפנויה שלה.
גיל אורלי הוא מנכ"ל חברת יבולים המתמחה באימון וייעוץ כלכלי למשפחות ולעסקים
לפנייה לכתב/ת 
