פרשה בטיפול: כשאבא ואמא רבים
אברהם ושרה שתקו בחייהם ויצרו מרחק רוחני, שהתמסמס רק עם מותה של שרה. אבל יצחק ורבקה חיו באהבה ובתקשורת שכללה גם ויכוחים. ואת זה מבקשת הפרשה ללמדנו
לפעמים אנחנו לא יודעים לדבר האחד עם השני. הדבר מצוי דווקא בין אנשים קרובים מאוד; דווקא אלה שמהם אנו מצפים לפתיחות הדדית, ודווקא הם נתקפים אלם, ומתקשים לפרוק את אשר על ליבם.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
לפעמים האנשים הקרובים הללו מאוד שונים האחד מן השני, ולפעמים החיים לקחו אותם למחוזות שונים. לידתו של יצחק, למשל: שרה קנאית לשלומו ולשלמותו של יצחק, והיא מסרבת לכל קשר עם ישמעאל, בנה של הגר, עד כדי כך שהיא מגרשת את הגר וישמעאל אל המדבר. בכך היא מבטיחה את הקמתו של הלאום העברי - נבחר, בודד, גא, גאוני, ובעל יגון היסטורי עמוק. ואילו אברהם - "אב המון גויים" שהחסד מידתו - מבקש בייאושו "ולו ישמעאל יחיה לפניך", ומוותר על שרה כשותפה למימושו של החזון. בדור הבא יחזור אלינו הקונפליקט. רבקה תשלח את עשיו, ויצחק ינסה לחבק את עשיו פנימה, כחלק ממימוש החזון האוניברסאלי.
אברהם ושרה - ריחוק רוחני
לידתו של יצחק יצרה פער עמוק בין אברהם לשרה. תהום שלא גושרה במילים, ואילולא תיווכו של
פרשה אקטואלית
להחזיר את כרטיס "אדי"
רוחמה וייס
שרה ורבקה היו יפות במיוחד - אבל אבותינו לא טרחו להצניע אותן. אם כך, למה ב"אדי" עמלו והסירו את הנשים מהפרסומת? רוחמה וייס מצהירה שאם הנשים לא יוחזרו למודעות, בכל שבוע כרטיס אדי אחד יוחזר לעמותה - כשהוא קרוע
ה' המורה לאברהם להקשיב לקולה של שרה - ספק אם היה אפילו גשר עץ מחבר בין שני גדותיו של הנחל העמוק.
ואולי זה עונה על שאלת כל הפרשנים כולם, שלא הבינו כיצד זה נפטרה שרה בקריית ארבע, חברון, כמתואר בפרשת השבוע "חיי שרה" - בעוד אברהם, כך נראה, חי דרומה משם, בבאר-שבע (כמתואר בפרשת השבוע הקודמת). האם הם לא חיו יחד? ואם כן, מדוע? תשובות רבות ניתנו לשאלה, אבל דומני כי יש כאן ביטוי לריחוק הרוחני שביניהם. שימו לב ששרה נעדרת מפרשת העקידה. לא מוזכר כי היא נפרדת מיצחק בנה. היא אינה מופיעה כשותפה בניסיון. אינני יודע מה בדיוק קרה שם, ובאיזה מהפירושים לבחור. אני חש שהמרחק הזה הוא לא רק גיאוגראפי, אלא מבטא מרחק נפשי.
ומנגד, אצל אף אחד מהאבות לא נמסר תיאור כה עמוס ברגשות יגון וצער כמו אצל אברהם ושרה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כ"ג, ב'). אברהם סופד לשרה, בוכה עליה, ניגש למשא ומתן עם סוחר ערמומי וחלקלק על קניית אחוזת הקבר, ואחר כך: "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה..." תיאור תמציתי - אבל חודר ללב.
האהבה שלאחר המוות
עומק הקשר בין אברהם ושרה בא לידי ביטוי עליון לאחר מותה של שרה. בחייהם אין אנו מוצאים
מבט אחר
פרשה ברגע: חיי שרה
ynet
אברהם אבינו שעזב את ארצו, מולדתו ובית אביו - חוזר אל השורשים כדי לחפש שידוך לבנו. מה גרם למהפך התפיסתי שלו?
את אותם תיאורי חיבור. לעומת זאת, אצל יצחק ורבקה מתואר הקשר בעודם בחיים: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". האהבה שאיננה מתוארת ביחסי אברהם ושרה, מופיעה פה במלוא עוצמתה. ומנגד, בשום מקום לא מוזכרת קבורת רבקה. אך אין בכך צורך.
כך גם אצל יעקב ורחל. תיאור אהבתם מפורש בכתוב: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל..." (בראשית כ"ט, י"ח), ולכן תיאור קבורתה של רחל בידיי יעקב, הינו לקוני ונעדר רגשות: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ, הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" (שם ל"ה, י"ט-כ'). אין צורך בהכברת רגשות עם פטירתה של רחל, שכן אלה מובעים לכל אורך חייהם המשותפים.
מסתבר כי ישנם קשרים בעלי עוצמה, אך חסרי תקשורת. החיים כאילו פוגעים בשכבה העליונה של הקשר, אך עוצמתו עולה כבוקעת דווקא עם סיומו העצוב. וישנם קשרים בעלי שכבה עליונה בריאה, שאינם זקוקים לגילוי של השכבות הנסתרות שלו.
גשר על פני מים סוערים
ואולי מלמדת אותנו הפרשה - מעבר לערכיה הנשגבים - את תמרור האזהרה מפני השיבה המאוחרת, המאוחרת מידי. את הכאב וחוסר התוחלת שבשתיקות המיואשות, השתיקות שמכסות על כאב גדול. כאב שנובע מאהבה עמוקה, מקשר יסודי, אך מקושי בתרגומו למעשים ומילים משותפים.
כמה גדול הכאב של האוהבים העמוקים, שלא מסוגלים למצוא את המשותף על פני התהומות הרוחניים שביניהם; שלא ערים לריבוי פניה של המציאות הזקוקה לשניהם יחד, בעוד הם מתבצרים עד זוב דם איש באמונתו, איש בחלומו. כמה קשה כאשר שום יקיצה לא מפגישה בין החלומות הנפרדים.
לעומת זאת, גדולה אהבתם של יצחק ורבקה, יעקב ורחל - על אף ואולי מתוך הוויכוחים המרים שביניהם. הפרשה קוראת לנו בלשונה המרומזת: אל נא תדורו בערים נפרדות, אל תתמלאו בשתיקותיכם המעיקות, אל תחכו עד שיהיה מאוחר מדי. דברו עכשיו, חפשו את המכנים המשותפים. זה אפשרי, שהרי מתחת לשכבה העליונה, המשוסעת, מונח לו סלע יסוד מוצק ומלוכד.
פורסם לראשונה 18/11/2011 12:16
לפנייה לכתב/ת 
הרב רפי פוישטין
מומלצים
