אינטרנט: המדריך לדיקטטור
לסגור את האינטרנט, לסנן אתרים, להציף, להחליף, להכפיש: השלטונות הערביים והרשת
מלחמות מייצרות אימג'ים, הן מכוונים ומתוכננים והן מקריים. במלחמות הפוסט-מודרניות, האימג'ים המלחמתיים משמשים בערבוביה חומר גלם לתיעוד עיתונאי והיסטורי, אמצעי תעמולה, אמירה פוליטית, יצירה אמנותית, כלי נשק וקזוס בלי. נעל נזרקת על ג'ורג' ו. בוש מול מצלמות התקשורת. האמריקאים משחררים את צילומי גופותיהם המבותרות של עודאי וקוסאי חוסיין. קריקטורות שלועגות לנביא מוחמד מתפרסמות בעיתון דני.
עוד ב-ynet מחשבים:
מצרים עוזבת את האינטרנט
סוכנויות ידיעות מתעדות דגלי ישראל נשרפים. צילום סלולרי מטושטש של סדאם חוסיין התלוי. מטוסים נכנסים במגדלי התאומים מול אינספור מצלמות חובבים. קלטות יחצ"נות של ארגוני טרור מציגות שבויים וחטופים מוצאים להורג. הבית הלבן מעלה לפליקר צילום של בכירי הממשל יושבים בחדר המצב של הבית הלבן ומתודרכים על פעולת האיתור-חיסול של אוסמה בן לאדן. שידור חי של חוסני מובארק שוכב במיטה בתוך כלוב בבית משפט ומכחיש את ההאשמות המיוחסות לו.
אבל דווקא אחד המהלכים הדרמטיים של ההפיכה במצרים לא צולם. זה היה ביום שישי 28.1, לפנות בוקר, שלושה ימים אחרי פרוץ המהומות וההפגנות האלימות ברחובות הערים המרכזיות. "בהול: מצרים כיבתה את האינטרנט", הודיע איסנדר אלאמרני באתר הפוליטיקה והתרבות הערבית The Arabist. "מצרים עוזבת את האינטרנט", כתב ג'יימס קאווי בבלוג של רנסיס, חברה שחוקרת תעבורת אינטרנט בעולם, וכינה זאת "פעולה חסרת תקדים בהיסטוריה של האינטרנט". לפי בדיקת רנסיס, כל הספקיות המצריות (למעט נור גרופ, שסיפקה את החיבור לבורסה המצרית) התנתקו מרשת האינטרנט העולמית. טלקום איטליה ספארקל, ספקית תקשורת משמעותית של מצרים, דיווחה על אפס תנועת אינטרנט אל מצרים וממנה החל בחצות וחצי. דיווחים אחרים הזכירו גם חסימה של שירותי הסמס.
התקשורת מתקשה להתמודד עם התיעוד הוויזואלי של האינטרנט. בכתבות טלוויזיה על האקרים, אתרי היכרויות או שגעון האינטרנט החדש נראה תמיד אדם יושב ליד מחשב, גולל בעכבר או מקליד על מקלדת. בעיתונים נראה צילומים של עמודי רשת בתוך מסגרת של דפדפן, בדרך כלל אקספלורר מיושן (אם זה לא נשמע משונה, דמיינו שכל כתבה על תוכנית טלוויזיה היתה מלווה בצילום פריים מתוך התוכנית כשהוא מוצג בתוך מקלט טלוויזיה). באתרי חדשות באינטרנט נקבל צילומי המחשה במקרה הרע וצילומי מסך במקרה הטוב.
איך מצלמים ניתוק מהאינטרנט? לדעתי, האימג' שנצרב מאותו אירוע היה גרף שיצרה חברת אבטחת המחשבים ארבור נטוורקס, שהראה את תעבורת האינטרנט בין מצרים לעולם בין ה-27 ל-28 בינואר. לא צריך להבין ברשתות או בגרפים כדי להתרשם שמדובר במקבילה האינטרנטית לכיבוי אורות בכל הבתים בבת אחת.
"'דילמת הדיקטטור' היא הרעיון שמשטרים אוטוריטריים לא יכולים לאכול את עוגת האינטרנט ולהשאיר אותה שלמה", כתבה זיינפ טופקצ'י, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת מרילנד, בעקבות חסימת האינטרנט במצרים. "לא פעם ממוסגרת הדילמה כך: 'אם הם ירשו לאינטרנט להתפשט ברחבי המדינה, היא תאיים על השלטון שלהם. אם לא, הם מנותקים מהעולם, כלכלית וחברתית". לדעתה, האיום של האינטרנט על הממשלים הללו אינו בהכרח בסיוע להפצת מידע שהם מנסים לצנזר ולהסתיר מהציבור, אלא בסיוע לגיבושו של ציבור-נגדי שנמצא מחוץ להישג ידו של השלטון. "זה לא שהאנשים מחכים לפיסת המידע הקריטית כדי להתחיל במרד, והמידע הזה במקרה נמצא מאחורי חומת הצנזורה, אלא שהם מבודדים, לא בטוחים מה כוחו של השלטון, לא בטוחים בפוזיציה ובפוטנציאל שלהם עצמם", כתבה טופקצ'י.
הוויכוח האקדמי-תיאורטי לגבי חלקן של הרשתות החברתיות המקוונות במהומות בעולם הערבי ובאיראן יכול להימשך עוד שנים רבות. אבל בזמן אמיתי, לממשלים באותן מדינות לא היה ספק – או זמן להטיל ספק – בפוטנציאל הקטלני של האינטרנט לעצם קיומם. הם פעלו נגד האינטרנט בשלל אמצעים ובתעוזה השמורה למשטרים טוטליטריים.
חסימה מוחלטת של האינטרנט
הג'וקר של השלטונות הערביים נגד המוחים. זו השיטה שנקטו איראן, סוריה, בחריין, מצרים, לוב ומדינות ערביות אחרות כדי למנוע מאזרחים לקבל מידע, להפיץ מידע ולארגן מחאות. כמו שניסחה טופקצ'י, "איך אתה יכול לצנזר חמישה מיליון חשבונות פייסבוק בזמן אמת, מלבד לסגור את כולם?"
בונוס: עיני העולם, הנשואות למתרחש בממלכתך, לא יוכלו לראות מה קורה, וגם לא לספק תמיכה וסיוע למורדים. לא קשה לסגור את האינטרנט במדינה טוטליטרית, שחברות התקשורת נמצאות בה בבעלות המדינה או זוכות לרשיון בכפוף לתנאים המגבילים שהשלטון קובע.
אלא שגם חסימה כזאת היא לא הרמטית. ביום חסימת האינטרנט במצרים, לדוגמה, חשבון הטוויטר של אתר ההדלפות ויקיליקס סיפר כי "יש דיווחים שאקטיביסטים מפקססים מברקי ויקיליקס לתוך מצרים כדי לעקוף את חסימת האינטרנט". פעילים גם ניסו להעביר למצרים הוראות להתחברות אלטרנטיבית לרשת באמצעות הספקית נור, שלא נותקה, טלפונים סלולריים וחיוג לספקיות במדינות אחרות, ואפילו הפצת מידע על המתרחש במצרים באמצעות רדיו חובבים.
סינון אתרים וחסימת אתרים
תוניסיה, אבן הדומינו הראשונה של האביב הערבי, חסמה אתרים הרבה לפני ההפיכה, ועשתה זאת באופן מסיבי, כפי שנעשה בסין ובאיראן. כשאתר ההדלפות ויקיליקס פרסם את מברקי השגרירויות האמריקאיות, שכללו תיאורים מפורטים על השחיתות בממשל התוניסאי, חסמו השלטונות את הגישה לוויקיליקס ולאתרים שדיווחו על המסמכים. בעקבות החסימה, פעילי ההתארגנות-הבלתי-מאורגנת אנונימוס תקפו אתרי ממשל תוניסאיים. המחאה התפרצה כששוטרים החרימו דוכן ירקות של רוכל בן 26, מוחמד בועזיזי, וזה הצית את עצמו. חודש לאחר מכן הודיע נשיא תוניסיה, זין אלעבאדין בן עלי, שלא יתמודד על כהונה נוספת ושישחרר את האינטרנט מכבלי הצנזורה (ומיד ברח לסעודיה וביקש מקלט מדיני). זמן קצר לאחר מכן אכן הוסרה החסימה מאתרי סרטונים, ובהם יוטיוב.
השלטונות באיראן פעלו נגד טוויטר ופייסבוק, שלקחו חלק חשוב במחאה שפרצה סביב בחירות 2009. המדינה חסמה את הגישה לשתי הרשתות החברתיות לפני הבחירות ב-12 ביוני, משום שהן שימשו את פעילי האופוזיציה להפצה של מידע ושל תעמולת בחירות. "אנחנו מאוכזבים לשמוע דיווחים על כך שלמשתמשים באיראן אין גישה לפייסבוק, בייחוד בתקופה שבה מצביעים פונים לאינטרנט כדי לקבל מידע על מועמדים לבחירות ועל עמדותיהם", מסרה דוברת פייסבוק, דבי פרוסט, בתאגידית מיתממת, כאילו מחמוד אחמדינג'אד הוא שליט דמוקרטי שמעד על הכבל של האינטרנט ותלש אותו מהקיר.
מיד אחרי הבחירות פנתה מחלקת המדינה האמריקאית לחברת טוויטר וביקשה לדחות השבתה מתוכננת לקראת שדרוג השירות, כדי לא לפגוע בתקשורת בין פעילי האופוזיציה. בטוויטר דחו את ההשבתה. ביז סטון, המייסד השותף של החברה, נימק זאת ב"תפקיד שטוויטר ממלאת כרגע ככלי תקשורת חשוב באיראן". הוא הכחיש שההחלטה התקבלה בגלל פנייתה של מחלקת המדינה והסביר כי "למחלקת המדינה אין גישה לתהליך קבלת ההחלטות שלנו. עם זאת, שנינו מסכימים ששיתוף מידע בצורה פתוחה הוא כוח חיובי בעולם". זה לא מנע מהאיראנים לטעון לקונספירציה אימפריאליסטית, סיפר אלק רוס, יועץ בכיר לחדשנות של מזכירת המדינה הילרי קלינטון. "איראן אומרת: פייסבוק וטוויטר הן חברות אמריקאיות, הן כלים של הממשל האמריקאי," אמר רוס. "אני מכיר אנשים בפייסבוק ובטוויטר. הייתי רוצה שהם יהיו הכלים שלי, אבל הם לא. הם הרבה יותר עשירים ממני".
אקטיביסטים במדינות ערב ובאיראן, כמו גם תומכיהם ברחבי העולם, התגייסו למצוא ולהפיץ שיטות לעקיפת החסימות, ובכלל זה התקנה של תוכנת הסתרת הגלישה תור (TOR) ושימוש בשרתי פרוקסי שניתבו את החיבורים דרך מדינות אחרות, לא מצנזרות. מדענים בארה"ב עובדים בימים אלה על פיתוח טלקס, תוכנה שמסתירה מידע מאתרים אסורים בתוך תעבורה מאתרים מותרים.
הצפת הרשת בתכנים תומכי ממשל ופגיעה במתנגדים
בתחילת העשור הקימה איראן אתר בכתובת Montazery.com, שנועד להטעות גולשים שניסו להגיע לאתר Montazeri.com של אייתוללה שהיה נתון במעצר בית וכתב ספר נגד חומייני והרפובליקה האסלאמית. בשנים שלאחר מכן נקטה איראן שיטות של הפחדה, מעצרים והגליה נגד גולשים שכתבו נגד השלטון. ב-2008 הודיעה הרפובליקה שתשסה ברשת עשרת אלפים בלוגרים ממשמרות המהפכה. בתחילת 2011 הקימה איראן יחידת משטרה קיברנטית למלחמה ב"פשעי אינטרנט". מפכ"ל המשטרה, אסמעיל אחמדי מוגאדם, אמר שהיחידה תילחם בקבוצות של מתנגדי ממשל שמשתמשות ברשתות חברתיות כדי לארגן הפגנות נגד הנשיא. "באמצעות הרשתות החברתיות בארצנו, קבוצות אנטי-מהפכניות ודיסידנטים מצאו אלה את אלה, יצרו קשר עם מדינות זרות וגרמו למהומות", אמר מוגאדם בהתייחס למהומות נגד תוצאות הבחירות.
בחודש פברואר הופצה בקרב אומת האינטרנט האיראנית רשימת עצות לגבי השתתפות בהפגנות והתמודדות עם מעצר. ייתכן שכותבי הרשימה גיבשו אותן בדרך הקשה. טיפים רבים נסובו סביב הסתרת מידע דיגיטלי. לצד עצות ממוקדות למניעת נפילת מידע בידי השלטונות, המפגינים הוזהרו מפני הסגרת מידע בפייסבוק לשוטרים ולסוכנים סמויים: "בחקירה יבקשו גם את חשבון הפייסבוק שלכם, כך שאם אתם טוענים שאינכם חברים בפייסבוק, הם יחפשו את שם המשתמש, את הדוא"ל ואת שם המשפחה שלכם. לכן אנו מציעים שתשנו את שם המשפחה שלכם בפייסבוק. כמו כן, בחלק Account של הלשונית Privacy Settings, הקפידו להגדיר את רמת האבטחה כך שאנשים שאינם חברים שאתם סומכים עליהם לא יוכלו לראות את הפרופיל שלכם (...) היזהרו מאוד מלאשר (הצעות חברות מ)אנשים שאתם לא מכירים, כי שיא המיומנות של צבא הסייבר של משמרות המהפכה הוא שהם מציעים לכם חברות עם תמונות מזויפות, כדי לראות את המידע בעמוד שלכם".
גם במצרים פעל השלטון נגד אנשים שמתחו עליו ביקורת ברשת. יום אחרי חסימת האינטרנט במצרים לקראת ההפגנות האלימות, בתזמון שנראה מכוון, פרסם ויקיליקס מברקים דיפלומטיים אמריקאיים על מצרים, שכללו דיווחים על הבלוגוספירה המצרית. לפי המברקים, מצרים עצרה, כלאה, עינתה והתעללה מינית בכמה בלוגרים שפרסמו ביקורת על הממשל, פגעו בנצרות ובאסלאם או שהיו מקורבים לתנועת האחים המוסלמים. באחד המברקים דיווח דיפלומט אמריקאי ש"מקורותינו מאשרים כי הממשלה המצרית חוששת מבלוגרים צעירים ומעורים טכנולוגית המקושרים לאחים המוסלמים בגלל היכולת שלהם לארגן תמיכה המונית בתנועה ולארגן עצרות ואירועים אחרים דרך האינטרנט".
אינטרנט חלופית
במקום לנסות לסנן ולחסום אתרים בעייתיים באינטרנט, פרקטיקה יעילה לא פחות מניסיון להוציא את החול מהים, למה לא לפתוח רשת אינטרנט לאומית חלופית, מנותקת מהאינטרנט של שאר העולם, שיש בה רק תכנים שנעימים לשלטון? זו התוכנית שעליה הכריז באפריל השנה עלי אגאמוחמדי, האחראי על הכלכלה בממשל האיראני: "איראן תיצור בקרוב אינטרנט שמצייתת לעקרונות אסלאמיים כדי לשפר את התקשורת ואת קשרי המסחר עם העולם. אנחנו יכולים לתאר אותה כרשת 'חלאל' של ממש, שמכוונת למוסלמים ברמה האתית והמוסרית". לפי שר התקשורת, ראזה טקיפור, הרשת תושק עד סוף אוגוסט, וב-2012 כבר יהיה לה מנוע חיפוש משלה. אגאמוחמדי אמר שבשלב הראשון תופעל הרשת במקביל לאינטרנט הרגילה, שתמשיך להיות זמינה לגופים כמו משרדי ממשלה, חברות גדולות ובנקים, ובהמשך תחליף את האינטרנט, ואיראן תציע למדינות מוסלמיות נוספות להתחבר אליה.
***
בסוף אוגוסט נפל סוף-סוף משטרו של מועמר קדאפי. אף שמידע על המהפכה זרם אונליין מלוב אל שאר העולם, מאז פברואר היו רוב תושבי המדינה מנותקים מהאינטרנט. עם השתלטות המורדים על הבירה טריפולי הם נכנסו למרכז הבקרה של כבל התקשורת הבינלאומי והשיבו את חיבור האינטרנט, שהיה לא יציב בשעות הראשונות. אתר רשות התקשורת והטכנולוגיה הלובית בירך את הגולשים: "ברכותינו, לוב, על השחרור משלטונו של הרודן". העיתונאי והבלוגר הישראלי עומר כביר צייץ בטוויטר: "האינטרנט חזר לטריפולי אחרי חצי שנה. צפויה כעת רגיעה במהומות, בזמן שמדינה שלמה עוברת על האינבוקס". בינתיים קדאפי נלכד ומת. הרשת עדיין חיה.
המאמר מתפרסם באתר "מארב" במסגרת התערוכה "על פי מקורות זרים ", שתוצג החל ממחר (19.11) במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, ויום העיון "רשתות של סוד " שיתקיים שם ב-22.11. תודה לאיתמר שאלתיאל על הסיוע בכתיבת המאמר.
