"14 שבועות": ריאליטי בנאלית לצופים חסרי חיים
התוכנית "14 שבועות" מציגה את הלידה ואת חופשת הלידה כאילו אין שבעה מיליארד תושבים בעולם. זה בנאלי ומשעמם עד כדי רצון לבכות. אריאנה מלמד מקווה שתצביעו בשלט
שלל עצות מהניהול התקין של רצפת האגן ועד לגירוש פחדים של עוללים מלאו את המסך ואת שעותיו הפנויות של האדם ששוב לא היה מסוגל לטפל בענייניו. אבל גם האדם הזה, כך התברר להם בנבירה בארכיונים, התחיל להשתעמם.
לפיכך, יצורים תבוניים שהפיקו עבור האדם הזה טלוויזיה איכותית, טרחו ומצאו שהוא מתרגש אך ורק מצפייה באירועים בנאליים בחיי הזולת. האדם שאיבד את אמונותיו, יכולותיו וכישורי החיים שלו, מן הסתם איבד גם את היכולת להבחין באמת בין המרגש באמת לבין הבנאלי לעילא.
יתרה מזאת: אותו אדם כלל לא האמין בקיומם של חיים פרטיים ובערכם, אלא אם כן ראה חיים דומים להפליא משתקפים על מסכיו, ובכך זכה לאישוש שהוא איכשהו בסדר.
כולנו נולדנו מתישהו
כך נולדו סדרות של כלום, שעוסקות בזוגיות, סקס, ילדים: החדשה שבהן, "14 שבועות", עוקבת אחר כמה זוגות לפני ואחרי שנולד להם צאצא.
שבעה מיליארד בני אדם יש על פני כדור הארץ וכולם נולדו מתישהו, ועצם האירוע אמור בתנאים רגילים לרגש את משפחתם הקרובה, אבל אם כולנו כפר גלובלי, מן הסתם איננו אלא חמולה ענקית של צופי טלוויזיה, וכולנו אמורים להצטמרר מזעקות השבר של היולדת ולהבין - איך לא חשבנו על זה קודם- שתינוק חדש במשפחה הוא הרבה אושר והרבה בלגן, הרבה עייפות והרבה חיתולים.
זה משעמם עד כדי רצון לבכות. הגם שהליהוק ביקש להנכיח את מגוון הפנים של החברה הישראלית, כולל זוג גיקים אוהבי חתולים וזוג הומואים עם אמא פונדקאית מהודו ואפילו חרדית - הלהיט התורן של כל המלהקים - שתלד רק בחסדי השם, עדיין נותר הפרק הראשון בסדרה הזו (שבת, 21:15 ערוץ 10), שאין לי כל כוונה להמשיך ולצפות בה, כמבוא משעמם לסדרה משעממת, לא משנה עד כמה תהיה אפופת דרמות קטנות. הבנאליה איננה אם כל הרוע, אבל כשמדובר ביצירה שנודדת בין אמנות לצרכים מסחריים, היא בהחלט הדבר הגרוע ביותר שיוכל לקרות ליצירה ולצופים בה.
ההנחה שכולנו מעוניינים אך ורק בבנאליה של חיי הזולת נובעת מעצם יכולתינו להאמין בכל מה שמוכרים לנו בפרסומות. מתישהו, כך נדמה לי חשבו יוצרי התכנים הטלוויזיוניים, שנוכל להאמין בהתאם גם לכך שאין לנו חיים ולכן אנו זקוקים לטעימות, הצצות, ובסופו של דבר לסדרות ארוכת ומשעממות על חיי הזולת מלבד שהזולת הזה לא מצטיין בשום דבר חוץ מהעובדה שהוא חי.
נתוני הרייטינג יגידו אם ההנחה הזאת על טיבו של האדם היא אכן נכונה. אני מקווה שיהיה בנתונים הללו כדי להעניק סטירת לחי מצלצלת, קריאת השכמה וביקורת לכך שהצופה- אפילו צופה ישראלי שמורגל כבר לבנאליה ואמור לצרוך אותה מחמת ההרגל - הוא קצת יותר מורכב, מעניין ואינטליגנטי מן התכנים שמציגים לו ב"14 שבועות" כתכנים ראויים להשחתת הזמן שלו.
אם אני טועה, כולנו בצרות. אם אני צודקת, אפשר להתנחם בקיומו של השלט ובתקווה שיום אחד גם יוצרי הכלום הזה יבינו שטעו.