ביורוקרטיה ובורות: כך ישראל מפספסת את הביוגז
דמיינו ערימת זבל שלאחר תהליך פשוט הופכת לגז שמתורגם לאנרגיה. טוב מכדי להיות אמיתי? ובכן, זה אפשרי. ניתן לייצר חשמל מביוגז, שמופק משאריות אוכל והפרשות של בעלי חיים, אבל חוסר מודעות להפרדת פסולות וסרבול של הרשויות מונעים מאיתנו ליהנות מהפיתוח. האם ניתן לשנות את המצב?
אין זו החברה הבינלאומית הראשונה שנוהגת כך – ייצור חשמל מביוגז זה תחום מוכר במדינות אירופה. בארץ לעומת זאת, הוא נמצא עדיין בחיתוליו, למרות שהמדינה התחייבה להחליף כ-20% מהאנרגיה שלה לאנרגיות מתחדשות עד 2020.
בישראל ממשיכים, במקרה הטוב, לשרוף את הגז הבוקע ממטמנות פסולת ומכוני טיהור שפכים (מט"שים) ולהגביר את זיהום האוויר. במקום זאת, אפשר לעשות בו שימוש וכך גם להקטין את פליטת גזי החממה מהמטמנות והמט"שים, וגם להקטין את היקף פליטת גזי החממה מתחנות הכוח של חברת החשמל, שחלקן עובדות עדיין על מזוט ופחם.
הכל מתחיל במטמנות
ביוגז הוא גז הנוצר מעיכול של חומרים אורגניים כמו שאריות אוכל מהמטבח, הפרשות של בעלי חיים, גזם וביוב. אמנם הייצור שלו לא נשמע כמו תענוג עילאי, אבל התוצאה מחפה על הכל: גז שמניע טורבינות לייצור חשמל.
הביוגז מכיל בעיקר גז מתאן בריכוז גבוה ופחמן דו חמצני. שניהם משתייכים לגזים שנקראים גזי חממה הגורמים לתופעת ההתחממות הגלובלית. גז המתאן הוא המרכיב העיקרי של ה"גז הטבעי" שהתגלה במצבורים רבים במי הים התיכון. מדובר בתרכובת אורגנית ודליקה בעלת אנרגיה גבוהה, חסרת צבע וריח.
מקורו של כ-25% מהמתאן בעולם הוא מגידול בעלי חיים, שם הוא נוצר במעי של כבשים ופרות ומשתחרר לאוויר העולם. את הגז הזה אי אפשר לנצל אמנם, אך למרבה המזל, אפשר גם לייצר ביוגז באופן מלאכותי מההפרשות של בקר וצאן ברפתות ובדירים.
הביוגז מזיק פי 21 מפחמן דו חמצני. בסך הכל משתחררים מדי שנה בין 30 ל-70 מיליון טונות של ביוגז לאטמוספירה. עוד עשרות טונות רבות נספגות בקרקע, מרעילות אותה ופוגעות בחקלאות ובמי התהום. אם לא די בכך זה, מדובר בגז דליק ונפיץ, שמחייב טיפול באזורים בו הוא נוצר.
יתרון על מערכות סולאריות
בתהליך ייצור הביוגז מרכזים את החומרים האורגניים ביחד ופשוט מניחים להם להתפרק. בשלב הראשון מתבצעת התפרקות אירובית שכוללת נוכחות של חמצן. בתהליך נוטלים חלק מיקרואורגניזמים שונים כמו בקטריות ואצות, שניזונים מהחומרים האורגנים שבאשפה ומפרקים אותם.
השלב השני הוא השלב האנאירובי - ללא חמצן, שמתחיל אחרי שהבקטריות השתמשו בכל החמצן שיש בערימת הזבל. הוא מתבצע על ידי בקטריות שמסתדרות גם בלי חמצן ושממשיכות במלאכת הפירוק עד שנוצרות מולקולות פשוטות. תוך כדי התהליך נפלט הביוגז.
הביוגז יכול לשמש כמקור אנרגיה למספר תחומים, בראשם לייצור חשמל וחום. לייצור חשמל מביוגז יש יתרון על פני מערכות סולאריות, משום שזמינות המערכת מאפשרת להפיק חשמל ליותר מ-7,500 שעות בשנה, למול ייצור חשמל מקרינת השמש שמספיק בדרך כלל לכ-1,500 שעות בשנה, תלוי באזור. יתרון נוסף הוא שהשטח הנדרש קטן מאד ביחס לשטח שנדרש עבור מערכת סולארית.
שימוש אפשרי נוסף בביוגז הוא לחימום, דוגמת בוילרים או מבערים. הביוגז אפילו יכול לשמש לתדלוק כלי רכב: כשמנקים אותו ומפרידים אותו למרכיביו מתקבל גז בשם ביומתאן, הדומה באיכותו לגז טבעי ומפחית משמעותית את פליטות המזהמים, כולל פליטות גזי חממה וחומרים מסרטנים, ביחס לדלקים פוסיליים.
מכשולים ביורוקרטים
אחת הבעיות בשימוש בביוגז בישראל היא שרוב מקורות הגז נמצאים במרחק רב ממפעלים ואין בסביבתם מפעל שיכול להשתמש בגז זה כמקור חום. לשימוש בכלי תחבורה אין כרגע אישורים בכלל לעשות זאת, כך שהשימוש הנפוץ ביותר בביוגז בארץ הוא לייצור חשמל.
בישראל מופעלת מערכת לייצור חשמל מביוגז במחצבה ישנה בסמוך לקיבוץ עברון. בנוסף עתידים לקום מפעלים לייצור חשמל מביוגז במטמנות האשפה באתר אפעה ובגני הדס שבנגב. מיון הפסולת נעשה באתרים לקליטת פסולת, בניגוד לאירופה שם המיחזור הוא חלק מחיי האזרחים, הנוהגים להפריד את הפסולת האורגנית משאר הפסולת כבר בביתם.
הבעיה העיקרית של הקמת תחנות כוח מסוג זה בישראל, היא ההסכמה הנדרשת מבעלי הקרקע, מינהל מקרקעי ישראל ברוב המקרים, שמעכב את האישורים. גם השימוש בביומתאן להנעת כלי רכב עוד רחוק - בימים אלה עובד מכון התקנים על תקן שיאפשר להפעיל כלי תחבורה באמצעות גז טבעי, אולם בשלב זה הוא לא יתן מענה גם לביומתאן.
בעוד שבמדינות מתקדמות הטכנולוגיה הזו כבר מיושמת להנעת כלי רכב כבדים, בישראל נאסר להפעיל אוטובוסים על ידי גז טבעי או ביומתאן בטענה כי השימוש בגז זה מסוכן. בין האישורים הנוספים שנמצאים עדיין בבדיקה כלולים אישור מוסכים, אישור משרד התחבורה ואישור משטרה בנושאי ביטחון.
על פי מומחים בתחום, הפוטנציאל ליצור חשמל הוא אדיר - במטמנות שמתכננות להקים תחנות כוח לייצור חשמל בארץ, יש פוטנציאל ייצור אנרגיה של יותר מ-15 מגוואט חשמל בשעה ומעל 112 אלף מגוואט לשעה בשנה, שיכולים לספק את תצרוכת החשמל של כ-14,800 משקי בית. אולם כדי שיתממש החזון הזה, יצטרכו למצוא דרך להתגבר על המכשולים הביורוקטיים שמערימים משרדי ממשלה וגופי התכנון השונים.
בילי פרנקל השתתפה בהכנת הכתבה
לפנייה לכתב/ת 
