לטפל במשפחה של המטופל: על מרכז שלנ"ו

"מדובר בהתמודדות יומיומית קשה. המצב שלו נע בין גרוע לנורא. זה בור ללא תחתית, לא משנה מה תעשה - אין רגעים טובים ". כך מספרת גלית (שם בדוי) על התמודדות משפחתה עם מחלת המניה-דפרסיה שבה חלה אחיה לפני כעשור.

"המחלה שלו פרצה כשהיה בגיל 17, אז התרחש אסון התאומים. האירוע גרם כנראה למחלתו להתפרץ והוא נכנס להתקף פסיכוטי. הוא היה אלים ולא תקשר, הסתובב ברחובות, התאשפז וחזר הביתה לסירוגין. הורינו לא ידעו איך להתמודד עם מצבו וחיכו שיגיע לגיל 18. אני הייתי הראשונה שלקחה אותו לפסיכיאטר. להוריי לקח הרבה שנים לעכל ולהתמודד עם המציאות החדשה. אני חיפשתי עזרה, ואז סיפרו לי על קבוצת התמיכה של ויצו להורים ולאחים. אמא שלי התחילה ללכת לקבוצת הורים ובהחלט חל אצלה שינוי לטובה".

כשבן משפחה מאובחן כסובל ממחלה נפשית, גם האחים, ההורים ובן/ת הזוג חווים משבר ונאלצים להתמודד עם מציאות שלא הכירו קודם. ההתמודדות המשפחתית, בדומה להתמודדות עם מחלה כרונית, היא ארוכת טווח ומאופיינת בחוסר יציבות ובחוסר ודאות. בשונה ממחלות כרוניות, ההתמודדות עם מחלה נפשית גוררת סטיגמה קשה ותגובה חברתית דוחה המשאירה את בני המשפחה לעתים קרובות מבודדים, בדומה לאדם עצמו.

מרכז שלנ"ו - שירות למען משפחות נפגעי נפש ויצו - נמצא שם כדי לעזור. המרכז נמצא בתל אביב והוקם לפני חמש שנים, ביוזמת משרד הבריאות, על מנת להקל על מצוקת המשפחות שאחד מבניה סובל ממחלה נפשית.

"תהליך השיקום וההחלמה של האדם המתמודד עם הפרעה נפשית מושפע רבות מהקשרים בתוך המסגרת המשפחתית", מסבירה ריקי לביא בן-חיים, מנהלת מרכז שלנ"ו. "מרכז המשפחות מאפשר מפגש עם משפחות נוספות, זו הזדמנות לחלוק ולהשתחרר מעט מהמועקה ולצאת מהערפל המחניק שיכול לעטוף את המשפחה אשר נכנסה בעל כורחה למשבר".

מרכז שלנ"ו מופעל על ידי מנהלת המרכז ריקי לביא והעובדות הסוציאליות רחל הוברמן ואיריס הרשקוביץ, כולן מתמחות בבריאות הנפש ובתחומים נלווים כמו שיקום, ייעוץ משפחתי ופסיכולוגיה. ייחודו של המרכז היא מעורבות בני המשפחה בפעילות השוטפת. מזה שנתיים נפגשות בו קבוצות הורים לעזרה עצמית, ובמסגרת זו מקבלים סיועי מהורים אחרים, שתוך כדי תהליך התמיכה שלהם הפכו לתומכים ולמלווים עבור משפחות אחרות.

בעשר השנים האחרונות נאלץ שמעון (שם בדוי), בן 62 ואב לארבעה ילדים, להתמודד עם קשיים נפשיים של בנו בן ה-31. "הגעתי למרכז ב-2007 כאשר כבר הייתי נואש. התקשתי להבין ולקבל את מצבו של בני והיו לי בעיות קשות בתקשורת איתו ועם שאר בני המשפחה.

"בעקבות המפגשים הרגשתי שמתחיל שינוי בגישתי כלפי המחלה של בני והתקשורת ביננו השתפרה. הכלים שקיבלתי איפשרו לי גם לשפר משמעותית את התקשורת עם כל בני המשפחה. בעזרת הטיפול הצלחתי לעשות הפרדה - מצד אחד לתת לבן שלי להתמודד עם מחלתו ובמקביל להמשיך גם עם חיי האישיים, דבר שתרם לתהליך ההחלמה של בני". 

מלבד קבוצות הורים, מקיים המרכז קבוצות לאחים, ילדים להורים עם פגיעה נפשית ובני/בנות זוג של נפגעי נפש. גלית, שסיפרה בתחילת הכתבה על מחלתו של אחיה, הצטרפה לקבוצת אחים של המרכז. "קבוצת התמיכה דואגת שהדינמיקה תעבוד וגם שמה גבולות. אנשים מביאים את עצמם וחושפים את הדברים שמטרידים אותם והדינמיקה ביננו מאפשרת הסתכלות יותר רחבה על המצב שלך. אתה מגיע לתובנות לאו דווקא מתוך מה שאנשים עושים, אלא מתוך התחושות שלהם. נוצרה אווירה נינוחה ופתוחה, כי אנשים מרגישים בנוח ומשתפים בבעיות הכי קשות שלהם, כמו פירוק המשפחה, ממש כמו שמשתפים את החבר הכי טוב שלך. הרגשתי שכולם חווים את אותו דבר והבנתי שאני בסדר". 

• משפחות מוזמנות לפנות למרכז שלנ"ו של ויצו- בטל': 03-7303919