פניתי לכל חברות התקשורת. מעולם לא חזרו אלי
בוגרי הנדסה שלמדו איתי לא נתקלו בקשיים ומצאו תפקידים מצוינים עם משכורות מכובדות. מבין חברי הערבים, אחד עובד בסניף ארומה, השני יושב בבית הוריו ולא עובד, שלישי עובד כרצף בניין והרביעי מתדלק
לפני 24 שנים נולדתי בכפר שיבלי, הסמוך לכפר תבור. מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי להתעסק עם מכשירים אלקטרוניים, להרכיבם ולפרקם. את התיכון סיימתי בהצטיינות, במגמת מחשבים ופיזיקה, בממוצע 98 ובכפר הייתי ידוע כבר מגיל קטן בתור "החכמולוג". אם לא יודעים משהו פונים אלי לקבל תשובה, אם משהו מתקלקל פונים אלי שאתקן, מגיל צעיר אני יודע להתקין לוויינים ואפילו משפחה שמעוניינת לבצע הרחבה בבית פונה אלי להתייעצות.
- 125 ערבים נקלטו בחברות היי-טק
לאחר התיכון התקבלתי לעבודה בחנות מחשבים ואלקטרוניקה בכפר, למדתי במהירות את העבודה, לקוחות החנות הזמינו את שירותיי כטכנאי מחשבים ומכשירים סלולאריים ושמי הלך לפני גם מחוץ לכפר.
במשך שלוש שנים עבדתי קשה מאוד על מנת לחסוך כסף ללימודים באוניברסיטה. קיבלתי הרבה תמיכה ורוח גבית מהמשפחה, בעיקר מאבי שהחלום שלו זה שכל חמשת ילדיו ירכשו מקצוע וייהנו מרווחה כלכלית.
בגיל 21 נרשמתי ללימודים באריאל. עם תחילת הלימודים עברתי לגור במעונות הסטודנטים ושילבתי את הלימודים בעבודות סטודנטיאליות, מייד בתום השנה הראשונה המליצו לנו לחפש עבודת סטודנט בתחום והסבירו לנו כמה שזה חשוב ויכול לשמש כקרש קפיצה.
התחלתי "לעבוד" בחיפוש עבודה, מדי ערב ישבתי מול המחשב, שלחתי קורות חיים וניסחתי מכתבים.
פניתי לכל חברות התקשורת, האינטרנט וההיי-טק המובילות במטרה לעבוד בתור נציג טכני או טכנאי, על מנת לצבור ניסיון תעסוקתי התחלתי בתחום.
נרשמתי למאגרי כוח אדם, לחברות השמה שונות, לתוכנות עבודה שונות ולאתרי חיפוש עבודה. סה"כ הקדשתי בין שעה לשעתיים ביום לחיפושי העבודה.
מעל ל-50 סטודנטים יהודים לא נתקלו בקשיים דומים
בתום שנת הלימודים השנייה עדיין לא מצאתי עבודה ונוכחתי לגלות שמתוך 60 סטודנטים בכיתתי, מעל ל-50 הסטודנטים היהודים לא נתקלו בקשיים דומים ומצאו תפקידים מצוינים עם משכורות מכובדות, למשל: עוזרי מהנדס, בודקי תוכנה, מנהלי QA ומנהלי חשמל גבוה.
מצדו השני של המתרס ראיתי אותי ואת חברי הערבים לספסל הלימודים: אחד עובד בסניף ארומה, השני יושב בבית הוריו ולא עובד, שלישי עובד כרצף בבניין, רביעי מתדלק בתחנת דלק ואחרון עזב את התואר כי הגיע למסקנה שחבל על הכסף.
בד בבד הכרתי ושמעתי על יותר ויותר ערבים בוגרי תואר הנדסת חשמל שאינם מוצאים עבודה ופונים לעבודות צווארון כחול. אצלנו בכפר אנשים מיואשים, חלק אופטימיים יותר ונלחמים להשתלב בחברה הישראלית, אחי הגדול לומד כבר יותר מעשר שנים והינו דוקטור לכימיה, אבל הוא מחוסר עבודה.
מכיוון שלא הצלחתי למצוא עבודה, העתיד לא נראה וורוד וכסף כבר לא נשאר לי. החלטתי לקחת הפסקה מהלימודים ואפילו שקלתי לפרוש. בשלב זה כבר הייתי בחובות, כל כמה ימים קיבלתי מכתבים מחברת האשראי, מהבנק, מהאוניברסיטה ואפילו ממעונות הסטודנטים ועבודה עדיין בוששה לבוא.
מתוך אלפי קורות חיים ששלחתי בשלוש השנים האחרונות, לא זומנתי לראיון פרונטלי אחד. מתוך אלפי פניות, קיבלתי רק טלפון אחד, מנציגה של חברת היי-טק שערכה לי ראיון טלפוני, ציינה שהיא מתרשמת לטובה ושתחזור אלי תוך מספר ימים ותזמן אותי לראיון פרונטאלי, עד היום היא לא חזרה אלי.
אני מוחמד אלחדר, אני סטודנט להנדסת חשמל לקראת שנה ד', בן 24, כרגע גר עם ההורים בכפר שיבלי בצפון הארץ, אבל מוכן להעתיק את המגורים לכל מקום בארץ ובעולם. יש לי מוטיבציה ועקומת לימוד גבוהה ומהירה. החלום שלי לקבל הזדמנות לעבודה בתחום, אפילו בתפקיד התחלתי ממנו אתקדם הלאה. הצעות ופניות אשמח לקבל למייל שלי
הפנייה של מוחמד אלחדר ל-ynet הגיעה באמצעות עמותת קו משווה, המסייעת לאקדמאים ערבים להשתלב בשוק התעסוקה במקומות עבודה הולמים לאתר העמותה
לפנייה לכתב/ת 
