את כבר לא מדליקה אותי. טור פרידה מסיגריה
יפית לוי הבינה שההתמכרות שלה לעישון הייתה תחליף לחברים, לנשיקות, לביטחון עצמי וליכולת להתמודד עם העולם. עכשיו היא כותבת לסיגריה האהובה שלה מכתב פרידה ואומרת: "גרמת לי להרגיש שבלעדייך אני אפס. הספיקו לי השקרים שלך"
סיגריה שלי, אני מחפשת את הדרך להיפרד ממך כבר הרבה זמן, אבל איך נפרדים מהחבר הכי טוב שלך ב-16 שנים האחרונות? האם יעזור לשנוא אותך? או להבין שאת לא בשבילי? אני בטוחה שאת תסתדרי בלעדיי, לא בטוחה שאני יודעת להסתדר בלעדייך.
איך נגמלים מעישון? קראו עוד:
- חלב וסלק במקום סיגריה: 8 מזונות לגמילה מעישון
היית שם תמיד, בכל פעם שהיה קשה ליווית אותי, בכל תחושה לא נעימה, בכל מקום שמצריך התמודדות לא הייתי לבד. בחום, בקור, בבוקר ובלילה.
"השקרנית הגדולה של האנושות"
ישבת איתי שעות בעבודה, עזרת לי להתרכז, הקנית לי ביטחון עצמי, עשית אותי מחוספסת ובלתי פגיעה כמעט. תמיד הרגשתי טוב לידך, תמיד גרמת לי להיראות "נחשבת" בעיני אחרים. נתת לי כוח להתמודד, היית לי לחברה וגרמת לי להרגיש שאני לא לבד.
תמיד היית שם להרגיע, בזכותך אני כמעט לא יודעת מה זה לאבד עשתונות, להתפרץ או לכעוס. היית שם לרפא ולדכא כל מחשבה שלילית או התנהגות שלילית. מספיק שהייתי מדליקה אותך על משהו וכבר הארת לי את הדרך, בעצם זה שהיית שם ויכולתי להחזיק בך.
מילאת מקומות חשובים בחיי, עיקריים. היית במקום דלק, במקום אוכל, במקום נשיקה, במקום חיבוק, במקום מוזיקה ובמקום חבר. לא פלא שנשיקות זה לא דבר שחסר לי כל כך, תמיד היית שם למלא את החסר הזה. לא פלא שחברים הם לא דבר שחסר לי כל כך, גם את זה מילאת. לא פלא שבחרתי להיות לבד, כדי שנישאר רק אני ואת.
תוך כדי המכתב אני מצמידה אותך לפי ועולות לי דמעות. הייתכן שבאמת אזרתי אומץ להיפרד ממך? אני מדליקה אותך, אולי בפעם האחרונה, ואת שוב שם כדי לעזור לי להתמודד עם הפרידה ממך, כמה אירוני.
עזרת לי לחשוב, עזרת לי להרהר, עזרת לי להתמקד ועזרת לי לא להרגיש לבד או אפס.
אבל גם נפגעתי ממך. נפגעתי עד כדי כך שגרמת לי לרצות להקיא אותך ממני, לא לרצות להזדהות איתך ועם מה או מי שאת מייצגת יותר. הבנתי שאת השקרנית הכי גדולה של האנושות, ושלא אני האשמה, אלא את.
וגם כשהבנתי את זה פחדתי להיפרד ממך, כי לפעמים קל יותר לחיות בשקר מאשר להתמודד עם האמת.
הבנתי שכל השנים האלו היית כלא אכזרי בשבילי. שמי שיצר אותך - רצה שאהיה רק שלך. אז הוא מילא אותך במרכיבים ממכרים מתוחכמים מאוד, כאלה שירגישו כמו תרופה לכל תחושה לא טובה, שינגנו על מיתרי המוח המדוכא ויתנו לו הרגשה טובה, שיגרמו לי להרגיש שאת שם לעזור בכל פעם שעברה מחשבה רעה במוחי, שישחררו חומרים שירגיעו אותי מלהרגיש משהו למישהו אחר מלבדך, וישחררו חומרים שיגרמו לי לאהוב אותך יותר ויותר עם הזמן.
אני שואפת אותך חזק לתוכי בפעם האחרונה. הספיקו לי השקרים שלך, ההונאה הגדולה באנושות שאף אדם לא יכול לה.
עליי את לא תעבדי יותר. אני אתאמץ ואתמודד בלעדייך, תודה. גם אם הרסת כמעט כליל את היכולת שלי להתמודד, אבנה אותה מחדש.
"גרמת לי להרגיש אשמה"
הרחקת אותי מחברים, גרמת לי להתנחם בך בלי צורך להתאמץ ביחסים בין-אישיים. גרמת לי לרצות אותך יותר בכל פעם מחדש, משום שהיית לידי בכל פעם שהרגשתי רע כך שלא הייתי צריכה פתרון אחר, וגרמת לי לא להכיר פתרונות אחרים או לחפש אותם.התשת אותי, עייפת אותי, כדי שלא אצטרך להתמודד עם כישלונות או עם המציאות. ואולי כדי שלא אברח לך.
גרמת לי להרגיש שבלעדייך אני אפס. תמיד היית שם לטפוח לי על הביטחון העצמי, ולא השארת לי ביטחון עצמי בלעדייך. גרמת לי להזדקק לך בכל צורך שלי, ופיתחתי בך תלות.
אם הייתי צריכה להתרכז - היית שם, וגרמת לי לחוסר יכולת להתרכז בלעדייך, בדרכך המתוחכמת. המוח שלי כבר לא יודע את הנתיב לריכוז בלעדי החומר שסיפקת לו. ולא יודע נתיבים רבים אחרים שנשכחו בגללך ויצטרכו להשתקם לאט לאט.
ויותר מזה, אלה שמשפרים אותך בכל פעם ומכניסים חומרים חדשים, כי יש להם כמויות אדירות של כספים להוציא, מחדשים אותך, מוצאים חומרים שמפרישים חומרים אחרים שיבלבלו אותי וידכאו אותי ויגרמו לי לתחושות רעות, ואז מפרישים חומרים ש"כאילו" פותרים את העניין.
אני לא יכולה לחשוב על משהו יותר מתוחכם מזה, לתת למישהו מכה מבלי שהוא יראה שאת שנתת אותה, ואז ללטף אותו ולהיות שם בשבילו כדי שיחשוב שבאת לעזרה. פשוט גאוני.
והדבר הכי גרוע שעשית - גרמת לי להרגיש אשמה, שותפה לפשע ולמזימה הגדולה להרוס את גופי בשבילך או בשביל יוצרייך, שיקבלו את מיטב כספי בדרכם לגרום לי למוות מוקדם. ואשמה בזה שלא יכולתי להיפרד ממך, שאין לי מספיק כוח לעמוד מולך, הרגשתי ועדיין - חולשה אדירה.
הרי אני אדם חזק והגיוני שיודע מה בריא ומה לא, איך ייתכן שראיתי את השקרים שלך מול העיניים ובחרתי להתעלם מהם? מה עשית לי?
אז תירגעי, אני לא מאשימה רק אותך. היית חלק מקנוניה ענקית שגרמה לי להתעלם מהכל ולחשוב שאת בכלל חברה שלי.
החומרים שהכניסו בך עבדו על הגוף, המוח והנפש ושלטו בי במקום שאשלוט בהם.
הבימאים ויוצרי הסרטים והתוכניות שנתנו לך, בלי לחשוב על אחריותם בעניין, את התפקיד הראשי. הפרסומאים שהשתמשו בך כדי להעביר תחושות ורגשות שקריים, אבא שלי, שגם אותו כישפת, שבעצם זה שהיית איתו נתן לי לגיטימציה לחשוב שאת בסדר, הממשלות בכל המדינות שלא יכלו לך ולמעצמה שאתולא הוציאו אותך מחוץ לחוק, בעלי החנויות שנתנו לך חשיפה אדירה וגם אנשים אחרים ורבים שהיית איתם שנראו נורמלים לחלוטין ואפילו כאלה שהערכתי. אם הם בחרו להיות איתך, סימן שיש בך משהו טוב, לא?
היית כוכבת, היית בכל מקום, שידרת כוח וחוסר דאגה. איך אפשר שלא להזדהות עם זה? הרי כולנו רוצים פתרון קסם לכל הבעיות שלנו.
אז הנה, אזרתי אומץ להיפרד. אני מחליפה אותך בחברים החדשים האמיתיים שלי - מים וספורט. ואני בטוחה שהם יביאו חברים הרבה יותר טובים ממה שיכולת אי פעם להיות בשבילי.
שלום, ולא להתראות.
לפנייה לכתב/ת 
