עצומה נגד חוק גרוניס? לא תודה

בראשית השבוע קיבלתי פנייה להצטרף לעצומה שנוסחה בידי עמיתיי מן הפקולטות למשפטים ברחבי הארץ. קראתי את העצומה, ועל אף שאני מסכים לחלוטין עם האמור בה לא יכולתי להצטרף לחותמים עליה.

העצומה קוראת תיגר על הצעות החוק שנידונות בכנסת, "שבהן מוצע לשנות הסדרים מסוימים בדבר הרכב הוועדה לבחירת שופטים והכשירות לכהונה כנשיא בית המשפט העליון". מנסחי העצומה מבהירים, כי חקיקה זו משתייכת לתחום החוקתי ומן הראוי שתתבסס "על שיקולים עקרוניים בלבד" ולא תונע ממניעים פוליטיים. הם אף מבהירים, כי ככל שהצעות החוק נועדו "להבטיח את מינויו של אדם מסוים לתפקיד", על-ידי שינוי כללי המשחק הדמוקרטי, הן פסולות. בכדי להבטיח שהמציעים אינם מונעים ממניעים פוליטיים הם מציעים, כי חברי הקואליציה ישאלו את עצמם אם היו תומכים בהן אילו היו באופוזיציה.

עוד בערוץ הדעות :

מדעי הדיפלומטיה / מת'יו גולד, שגריר בריטניה בישראל

לייק לפקידי האוצר במשבר המתמחים / שלמה אנגל

תיקונים אלה יידרשו להסכמה "של לפחות חלק מחברי האופוזיציה, לאחר דיון ציבורי מקיף ולא במחטף", הבהירו עמיתיי, וציינו כי "שינוי כללי המשחק הוא אסור, אם ידועה התוצאה הקונקרטית הנובעת מיישום הכללים החדשים, שכן אז רב החשש שהשינוי נועד להיטיב או להרע עם אדם מסוים או לקדם או לפגוע באינטרסים של קבוצה מסוימת בחברה". כדי להבטיח שמניעים פסולים שכאלה אינם עומדים מאחורי תיקוני החקיקה, מציעה העצומה שהתיקונים ייכנסו לתוקף רק "לאחר הבחירות לכנסת הבאה". רק כך, הם טוענים, יישלל החשש "שהשינוי נועד לשם הבטחת מינויו של אדם מסוים לתפקיד או מניעת מינויו של אחר, וכדי לוודא שהוא מבוסס על תפיסה עקרונית בסוגיה זו".

אמנם השאיפה שחברי-כנסת יהיו חפים ממניעים פוליטיים, כמו גם הדרישה שישאלו את עצמם אם היו תומכים בהצעת החוק אילו ישבו באופוזיציה, נראית תמוהה משהו. גם הדרישה שהצעת החוק תיתמך בידי חברי כנסת מן האופוזיציה נראית משונה, בעיקר כאשר חוקתה של המדינה מתקבלת ברוב פשוט של חברי הכנסת. עם זאת, התנגדותם של מנסחי העצומה לחקיקה, שאף שהיא מנוסחת ניסוח עקרוני, נועדה להבטיח בחירתו של אדם מסוים נראית לי ואני חותם עליה בשתי ידיי.

לשיטתם, היו צריכים לתמוך בתיקון 

מתברר שמנסחי העצומה מכוונים את התנגדותם לשתי הצעות חוק. האחת קובעת, שהמועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תבחר נציג אחד מסיעות האופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים ואילו ראש הלשכה יכהן כחבר הוועדה מכוח תפקידו. הצעה זו באה להחליף את המצב הקיים לפיו המועצה בוחרת את שני נציגיה. הטענה המועלית נגד התיקון היא שהוא נועד להבטיח שלפחות אחד מנציגי הלשכה יתמוך בעמדת הממשלה, משום שהרוב במועצה נמנה עם סיעות האופוזיציה. הצעה זו מוכרת כ"חוק סולברג", משום שלדברי מתנגדיה היא נועדה להבטיח את בחירתו של נועם סולברג לבית המשפט העליון. התיקון השני ידוע כ"חוק גרוניס", שכן הוא נועד להסיר את המגבלה לפיה לא יתמנה לנשיא בית המשפט העליון מי שלא יוכל לכהן בתפקיד זה במשך שלוש שנים לפחות.

משננקבו "מוטבי" ההצעות בשמם ולו ברמז, הצדק לכאורה עם מנסחי העצומה. ואולם כך לכאורה בלבד. באשר לסולברג, ספק אם התיקון יעלה או יוריד, שכן בכדי להיבחר לבית המשפט העליון הוא זקוק לתמיכה של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה. ובכל זאת, צודקים מתנגדי התיקון. לא כן ביחס לגרוניס. למעשה, התיקון איננו "חוק גרוניס", אלא ביטול של "חוק אנטי גרוניס". לאורך השנים לא הייתה מגבלת משך כהונה בבחירת נשיא לבית המשפט העליון, וכמה מטובי הנשיאים כיהנו שנתיים ואף שנה. ב-2007 תוקן החוק ונוספה בו הדרישה לאופק כהונה של שלוש שנים. תוצאתו של תיקון זה היתה סיכול מינויו של גרוניס לתפקיד, שכן כאשר תפרוש הנשיאה ביניש מכהונתה יחסרו לגרוניס 41 ימים לתקופה של שלוש שנים.

לצערי, לא שמעתי אז את עמיתיי מוחים נגד החקיקה הפרסונלית, או במקרה זה האנטי-פרסונלית. דווקא לשיטתם הם צריכים לתמוך בתיקון המוצע כדי "למנוע את החשש שהשינוי נועד לשם הבטחת מינויו של אדם מסוים לתפקיד או מניעת מינויו של אחר". אשר על כן, חרף העובדה שאני תומך תמיכה מלאה בעצומה לא אוכל לצרף אליה את חתימתי.

פרופ' אשר מעוז מכהן כראש בית-הספר למשפטים של המרכז האקדמי פרס.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il