"הסטייליסטים - קרב אופנה": איפה השיק?

בערך עשר דקות מתחילת המיזם אמרה רותם סלע למצלמה, "כל יום לומדים משהו", ואני נרגעתי: לפנינו, אם כך, לא המיץ-של-הזבל, הפקה של תחרות סטייליסטים בשקל המתרחשת באולפן כעור וזעיר כקופסת נעליים: לפנינו תוכנית דידקטית. והגם שרותם סלע למדה רק טכניקה לניפוח ריסים, אני למדתי המון על העולם המופלא של הסטייליסט הישראל. הרשו לי לחלוק רשמים.

מי יודע מדוע ולמה, לובשת האישה פייטים (צילום: יוסי צבקר)

ראשית, מדובר בבריה שתקנית, רוב הזמן. לקראת הסוף מתגלה שהשתיקה יפה לסטייליסט מן הדיבור, ועוד אסביר מדוע. בינתיים, נפענח מקצת מההתרחשויות הדרמטיות על המסך. המשימה שהולבשה על המתמודדים היתה להלביש עלמה נאה לדייט ראשון. מתברר שזוהי מטלה הכרוכה בהחלתם של אלפי חוקים סמויים שרובם לא קשורים כלל למלבושו של האדם, אלא לתובנות על אודות מצבה של אישה בדייט ראשון, ומה היא אמורה "לשדר".

אישה, אם לא ידעתם, איננה רק קולב שתקני לבגדים שמישהו אחר בוחר עבורה מבלי שתהיה לה היכולת להתנגד, אלא גם - ובעיקר - אנטנה ניידת על עקבים, שאמורה "לשדר" משהו. ובכן, מה? המתמודדים לא פירטו את החוקים וגם השופטים לא טרחו להנגישם לציבור, כאילו הם ברורים וידועים לכל, וכך למדתי בעקיפין כי - תזכרו, מדובר בחוק יסוד - שאי אפשר להתעטות בשמלת פאייטים בדייט ראשון, שאישה צריכה "לשדר" שהיא נגישה - מה זה בכלל נגישה? אבל לא במחשוף גדול מדי, וששמלה מהוגנת וחפה מנצנצים איננה מתאימה לעלמות בנות 23.

פשיוניסטות לעם

ככל שנקפו הדקות התחוור שזו אינה תוכנית המיועדת לבחור את הסטייליסט הכי מגניב מבין המתמודדים, אלא שידורי ניסיון בדיקטטורה טוטלית, בה קובעי הטעם אינם נדרשים להסביר דבר וחצי דבר על אודות בחירותיהם. הסטייליסטים מקבלים בהכנעה את גחמותיהם - והמדוכאות האמיתיות, כרגיל, הן הנשים שהולבשו ונדרשו להמשיך לשתוק ולחייך למצלמה כקולבים תלת ממדיים, ועם זאת להמשיך ולשדר משהו.

מגניבים או מביכים? משתתפי התוכנית

אחר כך התברר שזה לא קשה מדי, כי הרי גם פפיונים - חפצי קישוט המעוצבים כעניבות פרפר ומעטרים כל דבר, בעצם "משדרים" משהו. ומה זה באמת? אלגנטיות ורוקיסטיות, אמר איש בחליפת תכלת מזעזעת ואף אחד מן השופטים לא התווכח איתו. בינם לבין עצמם הם דווקא התווכחו. בריה העונה לשם "יוסף" בלי שום תוספות ומוגדרת כ"מעצב" הרבתה לעקוץ בריה אחרת, ליאת אשורי שמה, ורמזה לגילה המתקדם, שכן היא כבר לא בת 23. המונח "פשיוניסטה" התברר כסוג של גינוי וגם מחמאה, תלוי בקונטקסט, כמו הפפיון.

מה הקשר לרותם סלע?

אחר כך קיבלתי שיעור בשפות זרות ובעברית פרחית. סילואטה ופפיון, מכנס ותחתון, אקססוריז טרנדיים וכאלה שלא – ומשפט המחץ, אותו ודאי צריך לשנן עד שיתיישב בפה ובמוח - "הטוטל לוק זה קצת טו מאץ'". האמת, כל זה היה מאוד מאוד טו מאץ'. לא ברור לי מדוע במעצמת האופנה המקומית, מקדישים מאמצים כה מרובים להשחתת הלשון המקומית. לא ברור לי מדוע עולמם של האנשים שמדברים על אופנה כה דל מבחינה לשונית וחף מכל דימויים, ואינו אלא שרשור בלתי אחראי של שמות תואר מאונגלזים הנזרקים לחלל בלי כיסוי.

ועוד דברים שנותרו לא ברורים ודאי יתבהרו בפרקים הבאים: מה רותם סלע עושה שם? נראה שהיא אימצה את החוקים הלא כתובים לפיהם פאייטים אסורים בדייט ראשון, אבל ודאי מותרים בהיריון ראשון, ועשתה כמיטב יכולתה לאמץ את השפה וגם אמרה "מכנס" בלי לעפעף - וחוץ מזה בערך כלום. חנה מסתכם במראה שלה, והצרה היא שבטלוויזיה לפעמים גם צריך לפתוח את הפה, ולומר משהו שיאפשר לצופים להניח את השלט בצד לרגע. לטעמי, סלע לא מסוגלת להנחות מסיבת יומולדת בכיתה ב', ולמרות צבעוניותם של השופטים הניצים שנתקנאו במלכי הריאליטי של הערוצים הגדולים, נוכחותה "משדרת" שיממון כללי.

בסוף נותרתי עם תהיות קיומיות מעיקות. מהו סטייליסט? כיצד אירע שהמקצוע

 (מקצוע?) הזה הפך מנחלתן של זבניות בגדים שאומרות ,"זה בול עלייך, מאמי", לעיסוק נחשק בערך כמו טבח או זמר? מה צריך אדם לדעת כדי להיות סטייליסט, והאם באמת כל אחד יכול, אם רק יאמץ את הלשון ההיברידית המדוברת בעולם הזה? ומניין, למען השם, נובע מקור הכוח של הדיקטטורים המכתיבים לאחרים מה ילבשו ומודע, בלי לומר מדוע?

בצער עלי לסכם שאשאר בודדה באפלה עם תהיותי. גם איפול מוחלט של המסך, גם הפסקת חשמל כלל ארצית, טובה לאדם יותר מצפיה בזבל חסר החן הזה. דיבור על אופנה יכול להיות מבדר וחביב, מלא הומור ומודעות עצמית לפער בין החשיבות העילאית שמעניקים המקצוענים לנושא, לבין היחס שמרעיפים עליו חובבנים, כלומר, אנשים שצריכים לצאת מהבית לבושים, איכשהו. אכן, טו מאץ' כלום, וגם עשוי רע מאוד: חמור לא פחות מאסון אופנה.