מתגרשים? 11 כללים שיצמצמו את הפגיעה בילדים

אם פעם (לפני 30 שנה?) גירושים נתפסו כאפשרות שרצוי, בכל מחיר, להימנע מלבחור בה (גם כשהמצב בין בני הזוג היה בעייתי מאוד), הרי שהיום בכל כתה, בכל קבוצה, נמצא לא מעט ילדים המחלקים את חייהם בין הבית של אמא לבית של אבא. הרבה יותר פשוט להתגרש היום. העולם כולו עבר מהפיכה שהשפיעה, בין היתר, גם על המסגרת המשפחתית. רוב הנשים עובדות מחוץ לבית, מבססות את מעמדן המקצועי והכלכלי, תלויות פחות בבן הזוג ויכולות לראות עצמן מתפקדות באופן עצמאי לגמרי.

הכתבות הקודמות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

מדברים לקיר? 9 כללים שיגרמו לילדים להקשיב

'למה הוא מקבל ואני לא?'; על הילד המקופח תמיד

קנאה זה טבעי: 12 דרכים להתמודדות עם אח חדש

קשה לכם? 7 צעדים בדרך להיות הורים מאושרים

בכלל המצב הכלכלי השתפר מאוד, כך שאם פעם זה היה לחלוטין בלתי ניתן להפריד את משק הבית לשתי יחידות, הרי שהיום, גם אם זה קשה ומעיק, זה עדיין אפשרי. כתוצאה מכך המסגרת המשפחתית המסורתית של אמא-אבא, שני ילדים וכלב, כבר לא בלעדית ומקודשת, והיום אנו רואים הרבה מאוד סוגי משפחות בהרכבים מגוונים: חד הוריות מבחירה, חד מיניות, פרק ב', הורות משותפת בהסכם ועוד.

בשנים האחרונות פונים אלי לייעוץ יותר ויותר הורים על רקע של משבר גירושים. הורים המבקשים לדעת איך מספרים לילדים על ההחלטה להיפרד, איך מתמודדים עם התגובות הקשות, איך מייצרים תחושה שהחיים נמשכים (אם כי אחרת), איך יוצרים שיתוף פעולה בין ההורים ואיך מתמודדים עם העדרה. נתחיל מזה שגירושים הוא המשבר השני בעוצמתו אחרי מוות. יש כאן פרידה מהתא המשפחתי, מהחלום, מהשגרה ומהיציבות. קשה מאוד לקבל את העובדה שהאדם איתו בחרת לחיות את חייך ולגדל את ילדיך הופך להיות לא מתאים, ולא פעם אף בלתי ראוי. התהליך עצמו מלווה ברגשות גואים של חרדה, עצב, אשמה והרבה מאוד כעס. בתוך כל זה הורים אמורים להמשיך ולהיות בשביל ילדיהם, לשמור עליהם, לספק את צרכיהם ולהכיל את כאבם. משימה בהחלט לא פשוטה, אך הכרחית, ובהכוונה הנכונה אף אפשרית.

איך מספרים לילדים?

עד כמה שניתן חשוב לתכנן את השיחה ואת מועד קיומה ולכלול בה את כל בני המשפחה. במידה והפרשי הגילאים הוא גדול, דברו קודם עם הבוגרים. האמירה צריכה להיות מגובשת וברורה: אמא ואבא החליטו להיפרד. לא נהיה עוד זוג, אבל לעולם נשאר ההורים שלכם. מילד לא מתגרשים אף פעם!

שתפו את הילדים בהתאם לגילם, מבלי להיכנס לפרטים מיותרים. הימנעו מלייפות את המציאות בנוסח: "יהיו לכם שני חדרים אחד אצל אמא ואחד אצל אבא - איזה כיף!". הקשיבו למה שמטריד את הילד ב"כאן ועכשיו" ותנו מענה ענייני לשאלות שצצות, כמו "איפה אני אחגוג את יום ההולדת שלי?".

איך הילדים מגיבים?

שלבי ההתמודדות עם גירושים דומים לאלו של האבל. זה מתחיל בהכחשה: "מה זה כבר כל כך משנה? במילא אנחנו בקושי רואים את אבא". אחר כך עובר לאשמה: "זה בגללי. אני אשתפר, לא אעשה יותר צרות", היושבת טוב על התפיסה האגוצנטרית והמאגית של ילדים, החושבים שכל מה שקורה קשור איכשהו אליהם ויש בכוחם לשנות את התנהלותם. לזה מצטרף כעס על כל העולם ואשתו והרבה על ההורה "הבטוח", הנשאר בבית (בדרך כלל אמא). ואחרי כל אלו יבוא הייאוש, הבא לידי ביטוי בקשיים רגשיים, התנהגותיים ופיזיים, מצבי רוח, איבוד או הגברת תאבון, קושי במסגרת הלימודית והחברתית ורגרסיות התפתחותיות כמו הרטבה וחזרה לשינה במיטת ההורה. מתישהו תגיע איזושהי השלמה, קבלה של המציאות. בהמשך החיים, בכל אירוע משמעותי, במעבר בין שלבים התפתחותיים, בתקופות קשות – זה יעלה שוב, אבל ממקום אחר, מעובד יותר.

השלבים הללו מתקיימים - לא ניתן להימנע מכך. לא באותו אופן, לא באותו סדר ולא באותה עוצמה אצל כולם, וזה תלוי בגיל הילד, אישיותו, תולדות חייו, ההרכב המשפחתי וכו'.

איך אנחנו יכולים לסייע ולהקל?

המשימה המרכזית של הורים גרושים היא להישאר המבוגרים האחראיים בשטח, גם כשהקושי מאוד גדול. עם כל הכעס, תחושת הפגיעה, המשקעים (גם כשהם מוצדקים) - אל תכניסו את הילדים למשוואה הזאת. שמרו עליהם. הימנעו מלעשות בהם שימוש, כמו למשל העברת מסרים לצד השני. אל תהפכו אותם לקלף מיקוח: "לא ענית לי למייל, אז אני לא לוקח את הילדים השבוע".

גם אם הצד השני כשל לחלוטין כבן זוג עדיין הוא האבא/האמא של הילדים שלכם ותמיד יהיה. הימנעו מלהכפיש אותו באוזניהם, ותרו על העונג הרגעי, על הצורך לנקז ולהיות צודקים. זה שומט את הקרקע מתחת לרגליהם. כשאתם נלחמים ביניכם הילדים שלכם חוטפים את כל הריקושטים. הם מרגישים שהם לא יכולים לאהוב באופן פשוט וגלוי את שני ההורים ונכנסים למצוקה אדירה של "כפל נאמנות", המאלצת אותם לפתח מנגנון של "הליכה בין הטיפות" וזהירות מתמדת.

תחשבו כמה לחץ זה מוסיף לחיים של ילדיכם, כמה אנרגיה הם צריכים להשקיע במקום בו הם אמורים להרגיש הכי נינוחים. יש לזה השפעה הרסנית מיידית ברמה הרגשית והתפקודית (חברים, לימודים) וכמובן גם בהתפתחות תפיסת הזוגיות שלהם. הזכירו לעצמכם בכל הזדמנות כי ככל שהקשר ביניכם יהיה תקין יותר, כך הפרידה תחווה אצל ילדיכם כפחות טראומטית ומשבשת חיים.

והנה עוד כמה דברים שחשוב לדעת וליישם:

1. הסדרי ראיה קבועים

בתוך הכאוס והבלבול שהמצב החדש יוצר, ילדים צריכים, יותר מתמיד, סדר ושגרה. כשילד יודע באלו ימים הוא אצל אמא ובאלו אצל אבא, מי לוקח אותו לחוג ומי מחזיר, יש לו אחיזה טובה יותר במציאות ותחושה בטוחה יותר בחייו.

2. מגורים בקרבה גיאוגרפית

נסו לגור קרוב, עד כמה שזה ניתן. זה מקל על ההתנהלות היום יומית ומאפשר רצף בכל הקשור לחוגים, מפגשים עם חברים וכו'. מעבר לכך, כשהורה גר רחוק יש סיכוי גדול יותר שהביקורים אצלו ילכו ויתמעטו ככל שהילדים יגדלו והוא יישאר מחוץ לתמונה.

3. אפשרו לכולכם תקופת הסתגלות

גם אתם וגם הילדים שלכם צריכים זמן ומרחב להתמודד עם המשבר ולהסתגל לחיים שאחרי. אבות עומדים לעתים בפעם הראשונה בקדמת הבמה של ההורות, והם צריכים ללמוד מההתחלה את תפקיד האבהות (ועקרות הבית). אמהות – כדאי שתפנו מקום לאבות להפוך להיות משמעותיים בחייהם של ילדיכן ולוותר על הבלעדיות, שהיא אומנם קורצת אך מתישה לאורך זמן.

הרשו לעצמכם ולילדים להיות עצובים, לבכות, להיות לא הכי מרוכזים ואפקטיביים. דברו על רגשות, הקשיבו למה שמטריד את ילדיכם ותהיו איתם. אין פתרונות אינסטנט, יש כאן תהליך ולזמן יש תפקיד מרכזי בו.

4. חיים בשני בתים

שתפו את ילדיכם בארגון ועיצוב החדר בבית של אבא. הציעו לו לקחת משחק שהוא אוהב, "חפץ מנחם" מהבית, אפשרו קיטורים ושיחות חיזוק טלפוניות כשעולה הצורך, היו אמפטיים ויחד עם זאת השתדלו לקיים את שגרת המעבר מבית לבית. כן, בהתחלה זה קשה וקורע את הלב, אך הבהירות והעקביות שלכם יחזקו אותם.

5. עדכנו האחד את השנייה

עדכנו את ההורה השני בעניין הילדים במה שנראה לכם משמעותי וחשוב: משהו מיוחד שקרה היום, אירוע בבית הספר, מריבה עם חבר וכו'. מאוד נעים לילדים לדעת ששני הוריהם "בעניינים". בנושאים מהותיים כמו בחירת גן, חוגים או יום הולדת תאמו עמדות עד כמה שאפשר - שוב על מנת למנוע מילדיכם קושי מיותר ובלבול.

6. אל תוותרו על חוקים וגבולות בבית

לפעמים הוויתור על הגבולות נעשה מתוך רחמים על הילדים, אך דווקא גבולות ברורים יחזקו את תחושת הביטחון והסדר, ההגנה והוודאות. במיוחד בתקופה שברירית זו הם ישמחו לדעת שיש בסביבה מבוגר אחראי היודע מה טוב להם ושומר עליהם.

7. צרו תחושה של "משפחה שלמה"

דרך שגרת חיים, סדר יום, ארוחות יום שישי, טיולים, חופשות. אווירה של בית לכל דבר. אם זה קשה לכם, אם התחושה

השלטת היא של חוסר, צרו שותפות עם חבר נוסף המגדל את ילדיו לבד (היום זה כבר לא קשה למצוא).

8. אל תהפכו את הילדים לתחליף בני זוג

חשוב לא להתבלבל ולהפוך את הילד ל"תחליף בן זוג". מאוד קל להתבלבל ולשתף את הילדים הבוגרים בסוגיות "של גדולים", כלכליות ואינטימיות, לישון עם הילד במיטה כי "במילא יש מקום וזה כל כך נעים". לא פעם הילדים נחווים כבוגרים יותר מכפי שהם, אבל הם לא. הם עדיין ילדים וצריכים אתכם בעיקר כהורים שלהם.

9. אל תאפשרו לילד להפוך אתכם לכלי משחק

ילדים הגדלים בשני בתים עושים בכך שימוש במצבים של מריבה: "אני הולך לאבא!". האופציה הזאת לא קיימת. ילדים עוברים מבית לבית בהתאם להסדר ולא כאקט של כעס ונקמה.

10. יידעו דמויות סמכות

גננת, מורה, מדריך בחוג: איתם הילדים נפגשים על בסיס קבוע. זה יעזור להם להבין התנהגויות חדשות, שינויים במצב הרוח ואמירות שלהם ולהיות שם עבורם בתקופה מאתגרת זו.

11. התייעצו עם איש מקצוע

כשאתם מרגישים שארגז הכלים שלכם לא מספיק, אל תחכו שהמצב יחריף. כדאי ורצוי להתייעץ וללמוד איך להתנהל נכון וטוב יותר. גם קבוצת הורים יכולה להוות מענה מצוין, מלווה ותומך בשלב זה.

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומנהלת פורום הורים במכללת הורים ראשל"צ. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן