"בוכים כל פעם שרואים את הבת שלו". שנה לאסון
האלמנה שמאמינה שאסון הכרמל נקבע על ידי כוחות עליונים: "מותו כתוב לו מאלוהים". קרוביו של הסוהר מג'ת שלא רוצים אנדרטה: "הצער יישאר רק בלב". וגם אח שמכוון אצבע מאשימה. העצב ממשיך לבעור בתוך קרובי ההרוגים
שנה ל
אסון הכרמל:
"כל יום שעובר הצער שלנו גדל יותר", סיפר ל-ynet אביו של המנוח, האני ביבאר. "חיינו חסרי טעם". בבית המשפחה מנסים להתאושש מלכתו בטרם עת של שאדי, שהיה 35 במותו. "אנו מנסים להחזיר קצת שמחה אבל מתקשים כי איבדנו איש מיוחד ששיתף פעולה איתנו להצלחה והיה איש סודות המשפחה", סיפר האב השכול.
בבית המשפחה בכפר שבגליל מרגישים בחסרונו ומודים: "לא יודעים אם פעם שמחתנו תהיה מושלמת בלעדיו". אביו סיפר כי רעייתו מתקשה להתמודד עם האובדן. "קשה לה להתמודד בחייה בלי בננו, היא עדיין מקווה לראות אותו". שאדי הותיר אחריו ילדה קטנה. "כל פעם שאנו רואים את בתו אנחנו לא מתאפקים ומתחילים לבכות", סיפר האב.
האלמנה התפטרה ונשארה עם הילדים
העצב מהאובדן ניכר גם לא הרחק משם, באותו הכפר במשולש, אצל משפחת ביסאן. ויויאן ביסאן מספרת כי אינה מרגישה עוד ב"טעם החיים" מאז נהרג בעלה ג'לאל באסון הכרמל. "אני מחייכת רק למען הילדים", היא מודה בעצב.
האלמנה סיפרה ל-ynet: "אנחנו חיים בחברה שמאמינים בה בגורל ובעלי כתוב לו מאלוהים שימות באסון הכרמל". ויויאן אינה מאשימה "אף גוף" בהשתלשלות האירועים שהובילה למות בעלה, אך מקווה שהחקירה תמנע חזרה על אותן טעויות.
"אני מקווה שילמדו על האסון הזה בבתי הספר", הדגישה ויויאן, וסיפרה על ניסיונותיה להתמודד עם האבל. "השנה עברה מבלי להרגיש מרוב הקשיים שהיו לי. התפטרתי מעבודתי בגלל שאני לא מתפקדת אחרי מות בעלי, לכן והחלטתי להישאר עם ילדיי", סיפרה ביסאן.
אלמנתו של סוהר שב"ס אף נמנעה מהשתתפות בחגים. "מיום שבעלי מת, אני לא אוהבת להשתתף במסיבות. אפילו לא הרגשתי בחג הקורבן". לצד הכאב יש נקודות אור: "אני בתוך תוכי עצובה אבל לא מראה את זה לילדיי, כי מספיק לי לראות את חיוכם - זה שווה לי כל העולם". ויויאן מספרת כי בנה הבכור, בן ארבע וחצי, מזכיר לה את בעלה. "הוא מדבר עליו ושואל אותי מתי אבא חוזר? אבל בתוכו הוא יודע את התשובה שלא יראה אותו".
חגים בלי שמחה
בבית משפחת טאפש בבית ג'אן סיפרו על שנה "קשה ומכאיבה" ללא עאדל שנהרג בשריפת הכרמל. "הימים עברו מהר אבל בשבילנו הזמן נעצר בשעה 3:37 ב-2 בדצמבר 2010 ביום שקרה האסון", סיפר אחיו של המנוח, ריאד פרחאן טאפש.
"איבדנו את אחי, למרות שהיה אפשר למנוע את האסון אם האחראים היו לוקחים על עצמם החלטות מקצועיות", טען האח השכול. הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי מקבלי ההחלטות: "לצערי הרב הייתה רשלנות והתקבלו החלטות לא נכונות שגרמו לשריפת הסוהרים".להבדיל ממשפחת ביבאר, בבית ג'אן הקימו אנדרטה לזכר עאדל טאפש. "יש לנו מטרה להפוך את האנדרטה לפארק לאומי לכל התושבים, ואנו נפנה לגופים האחראים כדי לתמוך בפרויקט", סיפר האח. הוא נזכר בחגים המשפחתיים, שבשנה החולפת היה ללא עאדל. "החגים שלנו חסרי שמחה וחיוניות".
