יהודים שעלו מתימן: סאלח היה קשה, אך דאג לנו
לא מעט ישראלים הספיקו לחיות תחת שלטונו בן 33 השנים של נשיא תימן, המודח הרביעי של האביב הערבי. "סלאח היה רודני, אבל הוא הגן עלינו ואפילו בנה לנו בית כנסת", נזכרו. הם מקווים שקרוביהם יעלו ארצה, אבל יודעים: "רובם רוצים להישאר שם"
יהודים שהספיקו לחיות תחת שלטונו של נשיא תימן הפורש, עלי עבדאללה סאלח, סיפרו אמש (יום ד') כי היה מדובר בשליט כל יכול, אך הודו גם כי הקהילה היהודית רוותה ממנו נחת, באופן יחסי. אחרי עשרה חודשים של התקוממות עממית בארצו, הפך הערב סאלח לרודן הרביעי שמודח במסגרת "אביב העמים הערבי", כשחתם על הסכם שבמסגרתו יעביר את סמכויותיו לסגנו.
ההדחה הרביעית של "אביב העמים הערבי":
- יצא סאלח, נכנס אל-קאעידה. סרט אימה אמריקני
- האיש שאיחד, הפריד ומשל. רודן תימן הולך הביתה
- רודן ערבי נוסף נפל: נשיא תימן חתם על פרישתו
- רודן ערבי נוסף נפל: נשיא תימן חתם על פרישתו
שרה חלה עלתה מתימן לפני כתשע שנים והתיישבה באשקלון. מאז שעלתה ארצה, היא נלחמת על הקיום היומיומי שלה ושל שלושת ילדיה, וכלל לא שמעה על הדחתו של נשיא תימן. את שלטונו היא זוכרת כקשה ורודני, אך היחס ליהודים, היא מספרת - היה דווקא טוב. "הנשיא שלט כמו מלך, הוא עשה מה שהוא רוצה והיה קשה לעם שלו, אבל הוא החזיק את המדינה. כשהיינו שם היה לנו טוב - הוא התייחס יפה מאוד ליהודים והגן עלינו. הוא לא הפריע לנו לנהל את החיים שלנו כמו שהיינו רגילים".
חלה מספרת כי על היחס הטוב של סאלח ליהודים תעיד העובדה שאחותה הגדולה, שעלתה לישראל לפני שנתיים, החליטה בחלוף זמן מה לחזור לתימן ושם היא מתגוררת עד היום. מאז שעזבה את הארץ, ניתק הקשר בין האחיות. "אני מפחדת מאוד ממה שקורה שם עכשיו", סיפרה שרה, "אני פוחדת שיקרה משהו לה או לילדים שלה. עכשיו אנחנו כבר לא יודעים מה קורה שם, ואני מקווה שימשיכו לשמור שם על היהודים כמו בעבר. אני חושבת שהיהודים שנמצאים עכשיו בתימן צריכים לעזוב ולעלות לישראל. להישאר שם זה קצת מסוכן עכשיו". לפני שלוש שנים הסעירה את הקהילה היהודית בצנעא פרשת רציחתו של היהודי משה יעיש נהרי.
גם דוד עצר, שעלה ארצה מתימן, הספיק לחיות שם תחת שלטונו בן 33 השנים של עלי עבדאללה סאלח. היום הוא מסייע ליהודים שעלו מתימן, ונמצא בקשר הדוק עם דודתו שעדיין מתגוררת שם. "בתימן חיים כיום כ-200 יהודים שמתרכזים בערים ריידה וצנעא. היהודים בתימן נהנו מיחס שלא היה כמותו בשום מדינה ערבית אחרת, עלי עבדאללה סאלח פעל רבות בשבילם. הוא בנה להם בית כנסת, ריכז אותם כדי להגן עליהם, ונלחם בכל מי שרק ניסה להזיק ליהודים".
ואת מי האשים סאלח? את "הציונים", כמובן
עצר סבור כי סאלח לא היה נורא לעם התימני כפי שהציגו אותו. "הוא אהב את העם שלו, אבל זו צורת השלטון שהייתה שם. דיברתי בימים האחרונים עם הדודה שלי, שגרה בריידה, והיא לא רוצה לעלות ארצה. גם שאר היהודים אומרים שהם מרגישים בטוחים, ושכל מי שיעלה לשלטון ידאג להם כי מאז ומתמיד השלטון התימני דאג ליהודים. צריך לזכור גם שיש יהודים שעלו לישראל, התאכזבו מאוד, וחזרו לתימן. גם זה משפיע על הרצון שלהם להישאר שם".
פרישתו של סאלח באה אחרי עשרה חודשים של עימותים בין כוחות הביטחון שלו לבין מפגינים נגד משטרו, שבהם נהרגו מאות בני אדם. בטקס שנערך אמש בסעודיה חתם סאלח על הסכם שלפיו יעביר מיד את השלטון בתימן לידי סגנו עבד רבו מנסור האדי, ובחירות לנשיאות תימן ייערכו בתוך 90 יום. האדי יקים ממשלה חדשה שבה תיקח חלק האופוזיציה, וסאלח ימשיך להחזיק בתואר "נשיא" עד שייבחר ראש המדינה החדש.
למרות חתימתו על ההסכם כינה סאלח את הפגנות המחאה נגד משטרו "הפיכה" והאשים את "הציונים" בארגון המחאה נגדו. בקרוב הוא אמור לטוס לארה"ב, שם יקבל טיפול רפואי. סאלח נפצע בניסיון התנקשות בחודש יוני.
אמש, עם ההכרזה על פרישתו של סלאח, פרצו חגיגות בבירה צנעא. חלק מהמפגינים הצעירים נגד משטרו של סאלח הביעו התנגדות להסכם משום שהוא נותן לסאלח חסינות מהעמדה לדין על מעשי אנשיו בימי ההתקוממות, ותובעים לאפשר לשפוט אותו, אבל אחרים רואים בזה יום של ניצחון: "השגנו את אחת ממטרות המהפכה - להפיל את ראשי המשטר, ובעזרת אללה נשיג את השאר", אמר פעיל המחאה באדר עלי אחמד בכיכר השינוי בצנעא.
חמדאן אל-חקאב, פעיל שטח, אמר: "לא היינו חלק מהיוזמה הזו, אבל מאז שהיא יצאה לפועל, אנחנו רואים בה את ההישג
הראשון של המהפכה... נמשיך כדי להשיג את כל מטרותינו".
ארה"ב, שעזיבת סאלח עלולה להשאיר אותה לבדה מול הזרוע העמוקה שיש לאל-קאעידה במדינה, בירכה על פרישתו של סאלח. משרד ההגנה האמריקני מסר כי ארה"ב ותימן ימשיכו לפעול יחד נגד חמושים: "למרות חוסר היציבות הפוליטית בתימן, הצלחנו לשמר את מערכת היחסים עם המדינה הזו בכל הנוגע למלחמה בטרור". בבריסל, שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון אמרה כי החתימה על ההסכם לפרישתו של סאלח צריכה לסלול את הדרך לפיוס לאומי ומעבר לדמוקרטיה. אבל הדרך לשם, כולם יודעים, עוד ארוכה ומפותלת.
לפנייה לכתב/ת 
