פסטיבל הפסנתר: אהוד בנאי והפורטים
במופע הבכורה של אהוד בנאי בפסטיבל הפסנתר, קיבל הקהל אוסף להיטים שהוגש כמחזה דרמטי עוצר נשימה בליווי רביעיית מיתרים. לא היה הרבה פסנתר, אבל למי אכפת כשיש כזו נשמה
אהוד בנאי העיד על עצמו פעם שלהמציא סיפורים הוא לא ממש יודע, הוא לא טוב בזה. אבל אחרי כל הופעה שלו, ברור שבלספר אותם - הוא אלוף. למעשה, אחד המופלאים שיש.
- לקראת המופע: ביצוע לשיר "מהרי נא", מתוך החזרה
- ועוד מפסטיבל הפסנתר: אביב גפן ואביתר בנאי ביחד
- תמונות נוספות מהמופע - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם לא היה זה פסטיבל הפסנתר, אפשר היה בקלות להכתיר את הופעת הבכורה שלו אמש (ד') בסוזן דלל כערב בפסטיבל מספרי סיפורים. שיריו של בנאי הנעים בין סיפורי אהבה, מלחמות, חברות או טיול בשכונה, קיבלו כאן דרמטיזציה לכלי מיתר.
אהוד בנאי על הבמה. מיתרים נוגעים (צילומים: ירון ברנר)
הפעם, בנוסף לגיטרה הקבועה - ובעיבוד והפקה של עמי רייס על הפסנתר - היתה לצד בנאי גם רביעיית מיתרים מדויקת ואינטליגנטית, שהעצימה את ההגשה המוזיקלית שלו והפכה את השירים כולם למחזה של ממש, עמוס רגשות, התרחשויות והפתעות. הבאסים האדירים שהפיקה מאיה בלזיצמן מהצ'לו שלה, יחד עם הכינורות המתפייטים של חן שנהר (כינור ראשון) וניצן קנאטי (כינור שני) והויולה המלטפת עליה ניגנה גליה חי, הפכו את המופע למרתק - והזכירו כמה רגש יש בו, באהוד בנאי.
אבל רגע, אמרנו פסנתר, לא?
מדי שנה מייצר פסטיבל הפסנתר הרכבים ייחודיים המתכנסים להתמודדות עם התבלין האחד הזה שחייב לבלוט על הבמה, ואולי לעדכן קצת את הפרשנות והביצוע. במופע הזה אפשר לומר שהנוכחות שלו היתה מינורית, לעתים כמעט נעלמת. רביעיית המיתרים גנבה את ההצגה לחלוטין. הם היו האקספוזיציה, מקדם העלילה והשיא שלה גם יחד.
גם פסנתר היה שם. מתוך המופע
האקורדים הראשונים במופע אכן היו של הפסנתר. בנאי התיישב מול הקהל אוחז בגיטרה למרות שעדיין לא ניגן בה, כאילו מעדיף להיות בתנוחה הטבעית לו. רביעיית המיתרים הצטרפה בהדרגה וניתן היה לשמוע את אנחת העונג בקהל כשהוא התחיל לשיר "מה אביא לך ילדתי הקטנה". ליווי הפסנתר היה תוספת מדויקת לשיר ערש שכזה, וכשנכנסה לבסוף גם הגיטרה של בנאי - כבר ברור היה שבאנו ליהנות.
בהמשך הלכו המיתרים והתעצמו: "מלנכולי" קיבל מהם את העצב והדרמה, "איש ציפור" ו"הופעת מילואים" קיבלו פעימות קצב ו"דוד ושאול" חיזק את השורשים היהודיים שלו בזכות הכינורות שהפכו אותו לפיוט כמעט.
כולל הפתעות נעימות
בשני שירים עוקבים עלה הפסנתר בכוחו על הרביעייה. זה קרה ב"כוכב של מחוז גוש דן" וב"אבן ספיר" הירושלמית: רייס פרט בעוז על הקלידים, חזק מספיק כדי לגרום לבנאי לקום על רגליו ולנוע עם הקצב. לראשונה (וגם לאחרונה), בנאי הניח את הגיטרה מידיו וכלי המיתר קיבלו תקן של קישוט בלבד.
אחר כך הם חוזרים לככב: חן שנהר מנגן צלילים ראשונים של "מהרי נא" על הכינור, הקהל לא מתאפק ומתחיל לשיר. אחריו יגיעו "אסתר", "היום" ו"עגל הזהב". כולם נכתבו והולחנו על-ידי בנאי עצמו, כולם זוכים לעיבודים נפלאים שמקפידים לא להתרחק מהמקור.
ונסיים עם תקווה שההרכב עוד יחזור לבמה
בנאי ביצע גם שני שירים שלרוב אינו נוהג לשיר בהופעותיו, שניהם נכתבו על-ידי אחרים: "אודה לאל לבב חוקר" (שמעיהו קוסון, לחן עממי) ושיר "החתונה" - המוכר בשם "עיירה בדרום" - שכתב הלל מיטלפונקט לאופרת הרוק "מאמי". בנאי שר אותו בדיוק כמו אז ב-1986, ואת תפקידה של מזי כהן הפליאה לשיר הצ'לנית מאיה בלזיצמן, שזכתה לתשואות רמות מהקהל ולבוהן מורמת מבנאי. לייק.
אפשר היה לראות את התרגשות בפניו של בנאי. הוא הפנה לא מעט חיוכים מבוישים אל הקהל ואל הנגנים, ויתר על הכסא וחזר להדרן בעמידה ("הרופא אמר שאסור לי לשבת יותר מדי"), כמעט דורש שיהיה פה רוקנ'רול. הקהל ביקש עוד, אבל צריך היה לפנות את האולם להופעה המאוחרת שלו, שנוספה ברגע האחרון.
נותר רק לקוות שכמו מופעים אחרים שנולדו בפסטיבל, גם ההרכב הזה ימצא דרכו אל האולמות ברחבי הארץ, לפחות לכמה מופעים נוספים, בטח עבור מאות המאוכזבים שנותרו בנוה-צדק ללא כרטיס. או כמו שהיטיב לנסח זאת בנאי עצמו, בשיר ההדרן המושלם: "עד הפעם הבאה".
אהוד בנאי. מספר סיפורים
צילום: ירון ברנר
מומלצים
