שנה לאסון: "דוגמנית השב"ס" עדיין חיה בתמונות
מאות תמונות של איילה יפרח ז"ל, שהופיעה על כרזת הגיוס לשב"ס, מקיפות את אמה מאז אסון הכרמל. "כולם זוכרים בעיקר את החיוך שלה", היא מספרת בכאב. "אני יושבת ומדברת עם התמונות ומרגישה שהנה את עונה לי", כתבה לה
היא הייתה הדוגמנית של שב"ס. תמונתה, כשהיא מצדיעה, הופיעה על כרזת הגיוס של הארגון, ועל הפוסטר הייצוגי בכניסה למשרדי שב"ס ברמלה. כמו דוגמנית אמיתית, הצטלמה איילה יפרח ז"ל, שנספתה באסון הכרמל, מאות פעמים, תמיד עם חיוך, תמיד עם שתי גומות, לרוב עם חברים סביבה.
שנה לאסון הכרמל - הכותרות האחרונות:
- "בבית אורן אומרים - הכי מסכן מי שלא נשרף לו"
- איוֹב מכפר מרר רודף אחרי האמת על אסון הכרמל
- בת זוגה של הסוהרת מתנחמת ב'מועדון האלמנות'
- שוב נבקש שישלחו לנו סופרטאנקר?
מאות תמונות של איילה, בת 28 במותה, מקיפות כעת את אמה בדירתה בקריית ים. בכניסה לבית תלוי פוסטר גדול וממוסגר ובו תמונותיה. לצדו מונחים אלבומים ובהם תמונות מימי ילדותה ונערותה, דרך שירותה הצבאי והלימודים ועד השירות בשב"ס, תחילה בבית המעצר קישון ואחר כך כצוערת בקורס הקצינים.
"לכל אורך הדרך, גם אחרי שהיא נהרגה, כולם זוכרים בעיקר את החיוך שלה, את שמחת החיים. גם לי זה הדבר שחסר ביותר", אמרה אמהּ סימה בדמעות במלאות שנה לאסון. "היא הייתה פלפל אמיתית. יש לי שלוש בנות והיא הייתה הצעירה. הגדולות יותר מחושבות יותר, רציניות, אבל היא תמיד הייתה עם צחוק והומור. וזה כל כך כל כך חסר לי".
"אני מדברת עם התמונות ומרגישה שהנה את עונה לי"
באזכרה במלאות 11 חודשים למותה של איילה, הקריאה האם בבית העלמין דברים שכתבה לזכרה של הבת, והנוכחים דמעו מדברי הגעגוע. "במהלך השנים, הרבה פעמים נפרדנו לתקופות ארוכות. כשנסעת לעבוד באילת יצא שלא ראיתי אותך כמה חודשים רצופים.
"גם עכשיו אני חיה באשליה ששוב נסעת לעבוד רחוק ובקרוב תבואי. ואז אני מתעוררת ומבינה, שהפעם את לא חוזרת, שהפעם הלכת לי לתמיד ויותר לא אראה אותך. לא ארגיש אותך, לא אנשום אותך ובעיקר לא אדבר איתך, לא נצחק יחדיו, לא נצעק האחת על השנייה.
"11 חודשים אני חיה עם התמונות שלך. כל היום מסתכלת עליהן, מדפדפת, משחזרת ומתענגת על תקופות נהדרות שהיו בחייך. כל תמונה היא עולם ומלואו ואני יושבת ומדברת עם התמונות ומרגישה שהנה את עונה לי ואנחנו משוחחות יחדיו, אך שוב המציאות טופחת על פניי. זה לא אמיתי, זו אשליה".
לאחר האסון הוציאו חבריה בבית המעצר קישון חוברת לזכרה. "אין אחד שלא הזכיר את חוש ההומור ואת הצחוק, את החיוך התמידי שהיה לה על הפנים", סיפרה האם.
פרטים נוספים על אישיותה נודעו לאם רק לאחר מותה של איילה. "גיליתי שהיא הייתה שדכנית מוצלחת. עד היום היא 'שידכה' חמישה זוגות שנישאו. הזוג האחרון התחתן בשבוע האחרון, ושמעתי שלבקשת החתן, הרב הזכיר מתחת לחופה את איילה". איילה עצמה קיוותה להינשא ב-11.11.11, לבן זוגה איתי, אותו הכירה במהלך טיול לתאילנד. השניים עברו זמן קצר לפני האסון להתגורר יחד בדירה בחיפה.
השיחה האחרונה מהאוטובוס: "אנחנו כבולים פה בשריפה"
אחת העדויות המצמררות על האסון הקטלני בה מצאו איילה וחבריה את מותם היא הקלטה של שיחת טלפון שביצעה מהאוטובוס הלכוד בלהבות למוקד המשטרה, ובה היא מבקשת הדרכה ועזרה. פחות מ-30 שניות המצביעות על המצוקה שבה היו נוסעי האוטובוס: "מה עושים, אנחנו כבולים פה בשריפה", היא נשמעת. "אוטובוס שלם של צוערים כבול פה בשריפה".
"לא הבנתי, מה קרה?" שואלת המוקדנית.
"אוטובוס כבול בשריפה, אתם חייבים לעזור לנו. אוטובוס כבד בשריפה. אל תשאלו. אלוהים ישמור. אנחנו אוטובוס בעלייה של בית אורן. השריפה מקיפה אותנו ואנחנו לא יודעים מה לעשות".
"אתם נמצאים בבית אורן? איפה בבית אורן", תוהה המוקדנית.
"אנחנו נמצאים בעלייה לבית אורן", מסיימת איילה את השיחה.
הקלטה זו, היא העדות האחרונה שפורסמה לפני שהאש כילתה את 38 אנשי שב"ס באוטובוס, ואת ששת קציני המשטרה והכבאים שנחלצו לעזרתם.
"מאוד הפתיע אותי שלא שומעים את החברים שלה ברקע", אמרה השבוע האם. "הרקע שקט מאוד ורק את קולה של איילה שומעים. כנראה שהם הנמיכו את הקולות ברקע, כדי שנוכל לזהות אותה ולשמוע היטב".
בהקלטה אחרת, סרטון וידיאו שצילם אחד הצוערים באוטובוס, נשמעת איילה אומרת לחבריה, "תצלמו תצלמו, התמונות האלה יהיו שוות הרבה כסף לעיתונות". האם מספרת כי המשפט מאפיין מאוד את הבת. "הייתה לה תמיד מחשבה קדימה, וכמובן הרבה הומור. הרי זה נכון, אם הכול היה נגמר בשלום, אלה היו תמונות מלב השריפה. ברור שאלה היו תמונות מיוחדות".
הקלטת השיחה המצמררת עם קולה של איילה, הגיעה לידי האם זמן קצר לאחר השבעה. "אולי יום אחרי השבעה קיבלתי טלפון מקצין משטרה, שסיפר לי על הקלטת וביקש שנקשיב לה ונזהה אם באמת מדובר בקולה של איילה. זה פשוט היה מצמרר לשמוע אותה. אני דיברתי איתה בטלפון כמה דקות אחרי שלוש, היא הייתה רגועה ואמרה שהכול בסדר. השיחה הזו הייתה כמה דקות אחר כך, היא כבר ידעה שהמצב חמור. אמרה שהאש כובלת אותם, והכי מצמרר היה לשמוע אותה אומרת 'השם ישמור'".
מספר חודשים לאחר מכן, כאשר נציגיו של מבקר המדינה הגיעו לשמוע ממנה על בתה ולתשאל אותה, הם לא ידעו על שיחת הטלפון המוקלטת, והופתעו. "בהתחלה התחקיר מאוד עניין אותי. רציתי לדעת בדיוק מה קרה שם באוטובוס וברגעים האחרונים של הבת שלי. אני יודעת שהיא כמעט לא נפגעה מהאש. קיבלתי אחרי מותה חפצים וניירות שהיו בכיסים שלה, לא היה עליהם שום סימן. אני מאמינה שאני יודעת כעת את כל ההשתלשלות של האירועים אבל עוד יש לי תהיות, אבל כבר אין לי הרבה אנרגיה. השנה הזו גזלה ממני הרבה כוחות".
קצת נחת: הנכדה נולדה עם שתי גומות "כמו של איילה"
למרבה המזל, היו גם שמחות במהלך השנה. בתה הבכורה של סימה ילדה את רננה, בת ראשונה אחרי שני בנים. "היא קראה לה ככה כי השנה האחרונה לוותה בכל כך הרבה בכי וכאב, שרצינו שלילדה הזו יהיו רק אור ושמחה. והיא נולדה עם שתי גומות חן, כמו של איילה", מוסיפה סימה בחיוך מהול בדמעה.
מותה של איילה ז"ל היה האסון השני במשפחה. סימה היא אחות שכולה, אחיה נהרג בתאונה בעת שירותו הצבאי לפני 41 שנים. "לצערי, עכשיו אני מבינה את אמא שלי בדרך שלא הבנתי אותה קודם", מתוודה סימה. "היא תמיד אמרה שהיא מוכנה למות, שלא אכפת לה. בתור אחות, ובתור בת, לא הבנתי אותה. עכשיו אני מבינה. זה לא שאני הולכת לעשות לעצמי משהו, אבל אני מבינה את הכאב, את החסר הנורא הזה מבפנים. זה תופס אותך, לפעמים לכמה שעות, לפעמים לכמה ימים, לפעמים לכמה שבועות. זה עובר אחרי איזה זמן כי יש דברים אחרים, עוד בנות, נכדים, אבל לצערי אני מבינה את אמא שלי ואת השכול שלה".
לפנייה לכתב/ת 
