המשוררת הלנה סינרוו: "נשים צריכות להשתחרר"

לכבוד פסטיבל השירה הבינלאומי "שער" מטעם הליקון, הסופרת הישראלית-פינית הלנה יגב-מור, שוחחה עם המשוררת, הסופרת והמתרגמת הפינית הלנה סינרוו - שהגיעה לישראל להתארח בפסטיבל. 

הלנה סינוורו. "אם הייתי סופר גבר, לא היו מתנפלים עלי"

לכל מי שלא מכיר ובקיא ברזי השירה הסקנדינבית: הלנה סִינֶרְווֹ היא משוררת פינית, סופרת ומתרגמת, שיצירותיה פורסמו ברחבי העולם. היא פרסמה קובצי שירה רבים ושני רומנים, שהראשון בהם "בית המשורר" זכה בפרס פינלנדיה לשנת 2000. בהשכלתה היא מורה לפסנתר ובעלת תואר שני בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת הלסינקי. סינרוו חיה עם בת זוג ויש להן שני ילדים.

"שתיהן ילדותי. השירה שלי באה מחוויה שעברתי. את החוויה אני מעתיקה למילים ושם נפרקים רגשותיי למשפטים. יש הטוענים שהשירה שלי היא פרוזאית, אבל זה לא נכון. נכון שכבר אין תבניות נוקשות של שירה שחייבים להיצמד אליהם, אך אני מאוד מקפידה על תבניות משלי, אולי בגלל הרקע המוסיקלי שלי. כמעט כל שיר מהשירים שפרסמתי הם גרסה מספר-עשרים-או-שלושים".

"בקשר לרומנים, אני לא מאלה שמתכננים הכל לפרטי פרטים ואחר כך מקיימים. אני עשויה לתכנן את כל מרכיבי הרומן, אך ברגע שאני יוצרת דמות היא בדרך כלל מפלסת את דרכה באופן עצמאי, ואני רק עוקבת אחריה. כך לעיתים אני מגיעה למחוזות בלתי ידועים לי מראש לחלוטין".

"בפינלנד יש נשיאה כבר שתיים-עשרה שנה שבתחום אחריותה מדיניות החוץ, בין היתר הכרזת מלחמה. מחצית שרי הממשלה הן נשים. כשלושים וחמישה אחוז מהפרלמנט הוא נשים, לכאורה אין מצב טוב יותר בשום מדינה אחרת. אך אני לא חושבת שיש שוויון בין נשים וגברים במישור האישי. לדוגמה, הרומן השני שפרסמתי 'היום היפהפה של רחוב הארטילריה' (2009) הוא רומן בוטה עם נטייה לאסתטיקה גרוטסקית, ואי אפשר לקרוא אותו קריאה נאיבית כאילו הסופר הוא הדמות.

"אם הייתי סופר גבר, הביקורת לא היתה מתנפלת עליי כפי שעשתה עם צאת הספר. נכתבו עלי ביקורות ארסיות ומעליבות בהן הטיחו בי האשמות, החל מחוסר מוסריות עד גסות רוח. יש דרישה קטגורית מהנשים להיות עדינות ורכות. בעולמנו עדיין, אפילו במדינה השוויונית ביותר, יש פיקוח חברתי הדוק על נשים. צריך להשתחרר מזה".

"אני בת חמישים, נולדתי בדרום-מערב פינלנד (בעיר טָאמְפֶרֶה) למשפחה פשוטה. אבי עבד בדואר, אמי הייתה פליטה מקארלייה. אני בת זקונים, אחרי ארבעה בנים. היינו משפחה דתית מתונה, השתייכתי בנעוריי לתנועת נוער של הקהילה בכנסייה הלותראנית. הרקע הזה הטביע בי את מיתוס סיפורי התנ"ך. אני חושבת שרבים בפינלנד, אנשים חילוניים לחלוטין, חווים רגשות חזקים כלפי ישראל בגלל הסיפורים האלה אותם ספגו ב'בתי הספר של יום ראשון'.

"בגיל הנעורים הרגשתי להט בוער ללמוד ביולוגיה. ביולוגיה הייתה חלום חיי. בהמשך עברתי למוסיקה, אך כבוגרת צעירה, הבנתי שייעודי בכתיבה. היום אני קצת חוזרת לאהבה הראשונה שלי, אני לומדת כמה קורסים בביולוגיה באוניברסיטה. אולי אפילו אעשה תואר".

"כמובן שהתקשורת נוטה להביא סיפורים רעים: ישראלים מפציצים את עזה וכדומה. אך אני חושבת שהקהל מורכב מפרטים, וכל אחד מעבד את המידע בדרכו שלו. אני, כמו רבים מקהילת האינטליגנציה בפינלנד, חשים רגשות דואליים וסותרים בהתייחס ללאומיות. מצד אחד בזכות 'אביב העמים' באמצע המאה התשע-עשרה, לאומים כמו פינלנד וישראל קמו (לאחרונה קראתי את ספרו של הרצל 'מדינת היהודים').

"בפינלנד האינטליגנציה (שהייתה למרבה האבסורד דוברת שוודית) החלה לפרסם

כתבים בפינית, לחקור את מקורות השפה והמיתוסים הלאומיים. במלחמת העולם השנייה נהרגו כמאתיים אלף גברים מתוך שלושה וחצי מיליון תושבים בחזית כנגד הרוסים. בזכות כל ההקרבה הזאת יש מדינת פינלנד, יש שפה פינית ויש קהל לכותבים הפינים. אך מצד שני, אותה לאומיות, שמרימה לאחרונה את ראשה גם בפינלנד, יוצרת אווירה אנטי ליבראלית כנגד הזרים שמתחילים יותר ויותר להגר לתוכה. מצד אחד של המטבע אנחנו הכותבים חייבים ללאומיות את השפה והקהל שלנו, ומהצד השני של המטבע יש את בעיית היחס למהגרים".

על המראיינת: הסופרת הלנה יגב-מור נולדה ב-1956 בירושלים למשפחה שמוצאה בפינלנד, והינה דוקטור לאימונולוגיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. ספריה: "סיפורי עץ הדעת" (2000 הוצאת חרגול) ו"משל התאנה" (2008 הוצאת הקיבוץ המאוחד).

היום (ה') ייפתחו אירועי "שער" - פסטיבל השירה הבינלאומי 2011, בהפקת הליקון, בניהול אמנותי של יקיר בן משה, ועדי עסיס. הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 24 עד ה-26, וייפתח באירוע חגיגי לזכרו של המשורר טהא מוחמד עלי . השנה ניתנה לפסטיבל הכותרת "אהבה ושנאות אחרות" ויתארחו בו משוררים רבים מהארץ ומהעולם.