רומן במשרד: האם זה שווה את הסיכון?

נכנסתי לחדר ומצאתי עצמי בעלטה גמורה. "ככה חשוך באמצע היום?" תהיתי לעצמי, בעודי עומדת שם ומקשיבה לקולות רקע עמומים. לפתע קלטתי שלא מדובר בקולות של מנטרה הודית אלא בגניחות! כן כן, גניחות שמרגע לרגע רק הלכו והתעצמו. מאחר והכותבת היא פנטזיונרית שלא בהכחשה, ניסיתי לתהות אם חלום הוא זה או מציאות. 

רומנים משרדיים בערוץ יחסים:

פלירטוטים בפינת הקפה

שווה לשכב עם הבוסית

תחום אפור: איך מגדירים הטרדה מינית?

מדברים על זה גם בפייסבוק שלנו

את רצף מחשבותיי קטע באחת קול נשי שאמר: "אני צריכה לדבר עם הבוס שלך, בייב". טוב, נו, זאת אכן מציאות, והקול הזה אפילו מוכר לי. אבל בואו נלחץ רגע על כפתור ה-Pause.

שיגרה שיגרה, עד שמגיעה הבחורה עם המיני

כשאני חושבת על שיגרה, אני חושבת על אלה מאיתנו שעובדים בחוץ ומשתרכים באיטיות מאחורי פקק תנועה בלתי נגמר, בדרכם להעביר תשע שעות מורטות עצבים במשרד, כחלק מאותו הרגל קבוע שקורה לכל הפחות, עד שהבוס מחליט לקצץ במספר העובדים.

הבעיה מתחילה כשבמסדרון ליד המטבח, מסתובב לו לפתע מיני מלבלב שמעורר לגברברים את החיישנים בקול תרועה. אנחנו הנשים, משתמשות לא פעם במיניות שלנו, ומהלכות כטווסיות מהודרות אל מול אותם החיישנים. אנחנו קולטות אותם היטב, מפלרטטות איתם, וכמו במשחק טבע קדמוני - משדרות לעבר הגבר החזק "קח אותי, קח אותי עכשיו!". אבל רגע, לקחת אותך לאן? אנחנו נמצאים בעבודה, לא? והתשובה היא: כן, בעבודה!

כשמקום העבודה שלנו הופך לבית שני, ואנו נמצאים בו לפעמים יותר שעות מבכל מקום אחר, אותו משרד הופך לו לסצנת פיק- אפ עבור פנויים-פנויות וגם, רחמנא לצלן, תפוסים ותפוסות. המטבחון אליו נכנסים העובדים להכין קפה ולחמם את ארוחת הצהריים שלהם, הופך לבר אקטיבי בו המתח המיני גואה, והעובדים משחקים משחקי 'טיזינג' שלא היו מביישים שחקנים מקצועיים בסצנה לוהטת.

ברגע אחד האביזרים הנורמטיביים המשמימים, אלה שממלאים כל חדר שיגרתי במשרד כמו: ספה, כיסא, שולחן ומחשב, לובשים גוון ארוטי נוטף תשוקה מינית, כשממלאים אותו שני מבוגרים שאומנם בתחילת היום חשבו לתומם שהם באים לעוד יום עבודה שגרתי, אך במהלכו התברר להם שגם היום הזה הפוך לו ליום מלא זימה ופורקן יצרי. ואם זה לא נחשב ל"שובר שיגרה" - אז אני לא יודעת מה כן.

העובדה שאנו רואים האחד את השני כל יום ולאורך כל היום, רק מעצימה את אפקט החיזור והטיזינג. הודעות סמס מלוכלכות, מיילים וצ'טים תמימים לכאורה, הופכים לסייבר סקס בין העובדים, בונים מתח מיני מחשמל, ומעוררים את הליבידו של שני המינים גם יחד. המעלית הופכת למקום מפלט, חדר מדרגות אפל משמש כחדר מיטות, ומי לא שמע על להסתגר בשירותים לצורך התייחדות?

מקום מפלט לעובדים החרמנים. שירותים(צילום: shutterstock)

סיכון מחושב?

רומן במקום העבודה יכול להגיע במבחר צורות ודרכים. לכל אחת מהן אופי אחר ורמת סיכון שונה. בין אם מדובר בסטוץ ובין אם ברומן מתמשך, מדובר בחתיכת סיכון, שלא תמיד שווה את החווה.

זוכרים את "חשיפה"? באותו סרט בלתי נשכח, מייקל דאגלס מגלם את טום סאנדרס, איש נשוי ועובד מסור, שמגלה כי אישה חדשה במשרד מאיימת להשתלט על המשרה עליה זמם. אותה אישה היא לא אחרת מאשר מרדית' ג'ונסון (דמי מור), איתה ניהל רומן עשר שנים קודם לכן. אופסי.

זו רק דוגמה קולנועית אחת משלל סרטים שנגעו בתופעה הזאת, ומבוססים, איך לא, על המציאות של כולנו. תארו לעצמכם שניהלתם רומן עם קולגה, ובסופו של דבר החלטתם לקטוע את הרומן באיבו. אתם עדיין תצטרכו להיתקל בשותפם לפשע מדי יום מחדש, ואולי אף להמשיך לעבוד בצמוד אליו או אליה.

מצד אחד אינכם רוצים לעזוב את מקום העבודה (בהנחה שאתם נהנים לעבוד שם), ומצד שני - מושא אהבתכם שלפני רגע שבר את לבכם, עומד למולכם בכל רגע במהלך יומכם, ואולי אתם אף אלה שכפופים אליו.

ישנם בוסים שכל היום מתהלכים על ביצים מחשש שהעובדת שלהם, איתה הם מנהלים רומן, תחשוף את הבגידה בפני האישה שלהם. לעיתים קרובות, הפחד הזה גם יגן על אותה עובדת מפני פיטורים, ובעצם – ישמור עליה במקום העבודה. המצב יכול כמובן, רק ללכת ולהסתבך במידה ותמצאו עצמכם במוקד הרכילות של ברנז'ת העבודה שלכם.

ובכן, אם נחזור רגע לסצנת הפתיחה, אודה ואתוודה שאמנם נהניתי מה'קינקיות' שבלצפות מהצד בזוג מתלהט, ועוד במקום עבודה אפרורי, אולם לצערי, ברחתי משם מאד מהר. אחרי הכל, לא רציתי להסתכן בכך שיבקשו ממני לצלם.

לכן, עובדים ועובדות יקרים ויקרות, זכרו: מקום העבודה, לפני הכול, הוא מקור הפרנסה שלכם. אומנם אין לדעת מה צופן הגורל, ואולי תמצאו גם שם את מושא אהבתכם, אך אם מדובר בפלירט קצר, סקס ללילה או סתם טיזינג מתמשך – נסו לשקול צעדכם ביתר שאת, והקפידו על דיסקרטיות של ממש. ואם אתם כל כך בעניין ומחליטים ללכת על זה, אל תשכחו שיש גם את אחר הצהריים.

גילוי נאות: הכותבת לא צדקנית, אבל שומרת נגיעה במקום העבודה, ולפעמים גם נגיסה. טוב נו, לפחות מנסה.

שרית בראל היא אשת תוכן במדיה הדיגיטלית