אסף אבידן בהופעה: טרובדור בודד

רבע שעה לתוך ההופעה ואפשר להגיד שאסף אבידן עשה את שלו. אחרי ארבעה שירים מאופקים יחסית הוא משך לפיו את המפוחית, נשף אלתור בלוזי של בערך דקה, ומשם גלש עם הגיטרה לתוך הפתיחה התזזיתית של Hangwoman, שיר שכפי הנראה מסוגל להרקיד גם את המתים. הקהל, שעד אז ישב פעור עיניים ומשותק בכיסאות, התחיל בבת אחת לנענע את הראש ולרקוע עם הרגל בקצב אחיד שזעזע את הרצפה. חלל האולם הסולידי בדרך כלל של סוזן דלל התמלא בשריקות ומחיאות כפיים לפי הקצב. עשה רושם שאסף אבידן התחיל להרגיש בבית.

אסף אבידן. היישר מ"תפוז מכני"(צילום: ירון ברנר)

כשהוא בספק פרישה ספק פסק זמן מהעבודה עם הלהקה שלו, המוג'וז, ואחרי שפלירטט פה ושם עם הרכב שכלל את שלומי שבן, אבישי כהן וקרני פוסטל, אבידן הגיע אמש (ה') להופעה בפסטיבל הפסנתר על תקן טרובדור בודד, כפי שהיה כשרק התחיל לעשות מוזיקה. בשלב מסוים בין השירים היה נדמה שהוא מתחיל לדבר על איך זה מרגיש להופיע ולהתנהל כאמן בודד, אלא שמהר מאוד הוא מיצה את הנושא. חבל, דווקא היה מעניין לשמוע מה הוא מתכנן ולאן מועדות פניו, אבל הבחור בונקר. לא חושף קלפים. אולי גם הוא לא יודע.

מסוגל לשיר במקביל לפריטה מורכבת על הגיטרה

עוד קודם, הוא עלה לבמה כשהוא לבוש שחורים, עם שלייקעס בצבע אדום ומגבעת, ונראה כמו הנגטיב של אלכס דה לארג' מ"תפוז מכני". ההתחלה כללה את Left Behind, את Reckoning Song ואת This Cool, ולאחריהם כאמור המקום התרומם קצת באוויר. כדי להירגע, וגם כדי להצדיק את הקשר הרופף משהו לפסטיבל הספציפי הזה ("הכריחו אותי ללמוד פסנתר כדי להופיע כאן"), הוא מתיישב ליד הקלידים. למרות ההצטנעות, אבידן הוא פסנתרן לא רע בכלל. הוא מלווה את עצמו יפה בלי שהדבר יפגע בשירה שלו, ואחרי שעשה את The Ghost of Thousand Little Lies, הוא מחליט שיצא ידי חובתו כלפי נושא הפסטיבל, וחוזר לגיטרה כשקרני פוסטל עולה לבמה ומצטרפת להופעה.

משה רבנו וחוק לשון הרע

בעצם, לא כל כך מהר, כי אסף אבידן אוהב לדבר. בחינניות, אבל אוהב לדבר. לאורך הערב הוא מספר אנקדוטות מעברו כאנימטור, או מביע את דעתו על חוק לשון הרע ועל מחוקקי כנסת ישראל, או שיש לו תובנות על משה רבנו, תיבת נוח ועל ספרים של מאיר שלו. כוס משקה שנמצאת קבוע לידו מוודאת שהסיפורים הללו יתארכו וילכו. פוסטל, משועשעת, נשענת על הצ'לו שלה בהפגנתיות ומחכה שכבודו יסיים את הנאומים שלו. כשזה סוף סוף קורה, הם מנגנים יחד את Out in the Cold, שיר בהשראת סיפור דוד ובת שבע, שמשתלב מצוין עם האווירה התנ"כית.

השליטה של אסף אבידן בכלים מרשימה. הוא אמנם לא עילוי באף אחד מהם, אבל הוא נראה נינוח על הפסנתר ועם מפוחית, והוא מסוגל לשיר במקביל לפריטה מורכבת על הגיטרה. לכן הקליימקס של ההופעה היה ביצוע מעורר התפעלות ל-Your Anchor, שבו הוא השתמש באפקט שדוגם קטעים תוך כדי הנגינה ויוצר מהם שכבות של ליווי וקיר של רעש. כשהשיר נגמר היו שתי דקות רצופות של מחיאות כפיים.

אסף אבידן תמיד ניגן עם הגב לישראל ועם הפנים לחו"ל. זאת האנגלית המשופשפת, היעדר המבטא והקול הגימיקי שנותנים את התחושה שמדובר למעשה בחייזר שנולד כאן שלא בטובתו. כך או אחרת, הוא חלק עם מאות הנוכחים את הנוכחות הבימתית שלו עוד כמה דקות, שר את Her Lies לפני הדרן קצר, ואז הביתה. במוצ"ש כבר יש לו הופעה באוסטריה.