השכיר שרכש את המעסיק שלו

• מנהלות את העולם בשלט רחוק
• מתקשים לרתום את הצוות לעבודה? כך תעשו זאת
• איך תגרום לעובדים להתחיל את הבוקר עם חיוך?
  

"החלטתי לנסות לרכוש למרות שלא היה לי איך"

"החברה הייתה במצב קשה – המנכ"ל עזב, ההפסדים גדלו והיה ברור לכל שהכיוון המסתמן הוא 'שהאחרון רק לא ישכח לכבות את האור..." ואז הציעו לי את תפקיד מנכ"ל החברה. הימים היו ימי האינתיפאדה השנייה, פיגועים, דשדוש כלכלי, ותחושה גוברת של ייאוש, הייתה נחלת כולם".

"ההשפעה השלילית של אלה על מצב העסקים והכלכלה בישראל ברור מאליו. בנוסף לכך נקלעה טלכלל למציאות שונה - פרטנר, הלקוחה המרכזית שהיוותה נתח של כ-60 אחוז מהחברה, עזבה בפתאומיות. עם נטישת פרטנר, טלכלל דמתה לספינה טובעת".

"פתחתי מייד בתהליך הבראה מואץ שכלל פיטורים של חצי מהעובדים. במקביל, הבנתי שבכדי להוציא את העגלה מהבוץ צריך בעלי מניות שמאמינים בפוטנציאל שיש בחברה. בעלי החברה 'שמו את החברה על המדף' ובמהלך מכירתה של החברה, בשנת 2002-2003, החלטתי לנסות לרכוש מהם את החברה, זאת למרות שלא היו בידי את היכולות הכלכליות לרכוש את החברה".

איך צעיר בן 33 מגייס הון לרכישת החברה? 

יואב בן יקר: "באותה תקופה אזרתי אומץ ופניתי לשלושה גופים עמם ניהלתי משא ומתן. לבסוף חברתי לקבוצה של אנשי עסקים, בהם יעקב שחר ורכשנו 100% מבעלות על החברה, כאשר אני רכשתי את 20% ממניות החברה בסכום מצחיק בדיעבד של עשרות אלפי דולרים".

"בעת הרכישה החברה הפסידה כ-4-5 מיליוני שקל בשנה עם הכנסות של 18 מיליון שקל. היום, ההכנסות עולות על 130 מיליון שקל בשנה והרווחיות גבוהה ביותר".

"מחשבות כפירה"

יואב בן יקר: "עד היום אני נזכר עם עצמי על הלבטים שליוו אותי עם הרכישה של החברה – נטילת כל החסכונות, הלוואה לצורך הרכישה מהבנק ומחשבות כפירה שאני שם את עתיד הכלכלי של משפחתי על הרפתקה. היום אני יכול לומר שזו היתה ההחלטה העסקית הטובה שעשיתי".

"הבנתי שאסור להסתמך על ביזנס אחד ועל לקוח מרכזי אחד. קיבלנו החלטה אסטרטגית שזה הזמן לגדול לרוחב ולא רק לגובה – בין אם דרך הקמת פעילויות חדשות סינרגטיות לעסקי החברה ודרך מסע של רכישות של חברות המשלימות אותנו. החברה הראשונה אותה רכשנו היתה טלמסר. לאחר מכן רכשנו את חברת אפ-סל, חברת התוכן הסלולרי מדיה מרקט, הקמנו את חברת הסחר הטלפוני דיירקט-סחר, הקמנו חברת אפליקציות אייפון בשם iplanet רכשנו חברת שליחת SMS, הקמנו אתרי מכירות באינטרנט, קניון מותגים אינטרנטי וסלולרי ועוד היד נטויה". 

"זו שאלה בעייתית למי שמעסיק קרוב ל-800 עובדים... הייתי שמח לראות את כל העובדים שעובדים אצלי ממשיכים, מאושרים ומלאי סיפוק. לגבי עצמי, אין לי ספק כלל בהחלטה שעשיתי – אך זה קל לומר כשהחברה מצליחה... אני מאמין שהתשובה למה עדיף, נעוצה באופיו של העובד – אם אתה מוכן לסכן את עתידך הכלכלי על מנת להגשים חלום ובנוי גנטית לחיות מריגושים לריגושים, אז לך על זה. אם אתה מעדיף נוחות, קביעות, משכורת שדופקת כמו שעון, תהיה שכיר. זה מאוד תלוי".  

בן יקר:"אם אתה עובד בחברה שאתה מאמין בה ורואה שבעלי החברה לא מאמינים מספיק בחברה. לא משקיעים באפיקי הצמיחה שלה, לא נותנים לה לפרוח והחברה קמלה לאיטה, אז זה הזמן לנקוט יוזמה. תבנה תוכנית מסודרת לפני של כל ההזדמנויות והאתגרים שניצבים בפני החברה, נסה להעריך איזו השקעה צריך לגייס בכדי שניתן יהיה לנצל את ההזדמנויות ונסה לברר אצל הבעלים הנוכחיים איפה כואב להם".

מה היית אומר לעובד שלך שהיה מעוניין לרכוש את טלכלל?

בן יקר מתקשה להסתיר את החיוך... "היום המצב שונה בתכלית... תג המחיר של טלכלל הוא כזה שזה לא ממש ריאלי.  אם יבוא אלי עובד, עם רעיון עסקי טוב, יוזמה, חזון ותוכנית מסודרת, לא אשלול השקעה במיזם שלו, העמדת כל האמצעים שלנו על מנת שזה יצליח וכמובן הכנסתו כשותף באותה חברה בת. יוזמות כאלה עלו מעת לעת ואני בהחלט מעודד זאת".  

החלומות של ענת בן נתן הופכים למציאות

ענת בן נתן, הבעלים של פרסום בן נתן, חברה היושבת בהרצליה, מעסיקה כ-15 עובדים ועובדת עם מגוון מותגים. בן נתן חלמה להיות פרסומאית ומצאה עצמה בלחץ ההורים והסביבה לומדת ראיית חשבון. "באקדמיה, נותבתי למסלול לימודי כלכלה וחשבונאות. אבל מהר מאד הבנתי, שהעיסוק במספרים נטו לא מדבר אלי. נישואיי גרמו לי לעבור לחיפה ולהתרחק מתעשיית הפרסום בתל אביב. התחלתי לעבוד בתחום השיווק, ובכל פעם שראיתי פרסומת מוצלחת – הלב נצבט לי. לא הצלחתי לוותר על החלום", מספרת בן נתן.

"חיפה היא עיר קטנה... לא לקח הרבה זמן עד אשר חבר הכיר לי את מי שהיה אז הבעלים של משרד הפרסום הגדול בצפון. אחרי פגישה של 5 דקות הסכמתי לרדת למחצית משכרי בתחום השיווק ולהתחיל לעבוד בתעשיית החלומות. כשרוני בתחום בלט באופן חריג מהשבוע הראשון. לצד "הבלוטה" שגורמת לך להיות בעל יכולות של פרסומאי, היתה לי גם ראייה עסקית רחבה שנשאה מאד חן בעיני הלקוחות".

בן נתן: "מאחר שבאתי מהתחום העסקי, מהר מאד, התחלתי להשתמש בקשריי ולצרף לקוחות לעסק. כולל הלקוח שאז היה הלקוח הגדול במשרד – מתחום מותגי החשמל. השתמשתי ביכולות החשבונאיות שהיו לי כדי לייעל את העסק בכל המובנים, למחשב אותו ולגרום לו להרוויח יותר כסף".

"כעבור שנה הציע לי בעל המשרד אחוזים בעסק בתמורה לתיקים, כדי להבטיח את הישארותי בחברה. בתום 4 שנים עמדתי לעבור למרכז. בעל המשרד שחשש לאבד את יכולותיי הגיע הפעם עם הצעה מפתה שלא יכולתי לסרב לה – פתיחה משותפת של סוכנות בתל אביב על בסיס קשרינו ויכולותינו המשותפות. כך הפכתי משכירה לבעלת משרד פרסום בעשירייה השנייה של משרדי הפרסום בישראל".

ירח הדבש נגמר – כשהמציאות מכה בפנים

עם זאת, ירח הדבש נמשך זמן קצר יחסית וחיכוכים אישיים החלו לתת אותותיהם – שני השותפים לא ראו עין בעין את דרך ניהול המשרד. "כשלא יכולתי לשאת עוד את ניהול העסק באופן משותף איתו – בלב כבד, הצעתי לשותפי לקנות ממנו את כל העסק. אף שהסכים בתחילה, כשראה שאני רצינית, נסוג בו מכוונתו. המריבות הקשות בינינו הביאו אותי בחזרה לנקודת ההתחלה, ללא כל אמצעים נראים לעין, רק עם כישורים וקשרים – התחלתי מחדש פחות או יותר את העסק. חששתי מאד. ענף הפרסום נחשב לענף פוליטי, אגרסיבי וגברי. איך אשרוד את המעבר? זה היה נראה כמעט בלתי אפשרי באותה תקופה".

מנין גייסת את המשאבים להקמת המשרד?

"היו לי כמה לקוחות שהלכו אחרי גם למשרד העצמאי והאמינו ביכולותיי לכונן מחדש את העסק. ומלבדם, חסכונות שצברתי לאורך השנים ותמיכתו הבלתי מסויגת של בן זוגי, שהסכים לסכן את כל הרכוש שהיה לנו, כי האמין בי. משרד מהסוג שהקמתי דורש החל מהחודש הראשון רמת הוצאות חודשית של כ-250 אלף שקל עבור אחזקת המשרד והמשכורות, סכום בלתי מבוטל לעסק חדש".

"לא נותר לי אלא להסתער על החלום בכל הכוח – להיות או לחדול. לייצג את עצמי מול הבנקים, מול חברות המדיה ומול הלקוחות. בכל בוקר הייתי צריכה לגייס את כל הכוחות והאופטימיות כדי להאמין שאשרוד את התקופה הקשה ואגיע למצב שלא אצטרך לחשוב מהיכן לממן את המשכורות בכל חודש. פשוט החלטתי שזה יצליח, כי אין אופציה אחרת. ואחרי כמה חודשים התעוררתי בוקר אחד לחשבון בנק שכולו אופטימיות... באותו הרגע הבנתי שאני במקום אחר וההחלטה להפוך לבעלים של משרד פרסום עצמאית היתה ההחלטה הנבונה שעשיתי בחיי העצמאיים".

בן נתן: "כשאתה שכיר, וגם כשאתה שותף עם מי שהיה הבוס שלך בעבר, אין לך באמת שליטה על המתרחש. את העסק הנוכחי בניתי על בסיס כל הלקחים שהפקתי מהתקופות הקודמות. תמיד האמנתי שמשרד גדול בנוי על עובדים מעולים, בעלי יכולות עצמאיות שיודעים לייצר עסקים בעצמם. לשמחתי, כל העובדים הבכירים והמוצלחים מהעסק הקודם, הלכו אחרי".

"העדפתי לשלם לאנשי קריאטיב מובחרים, במקום למשוך משכורת - החלטה שהוכיחה את עצמה בגדול. גם בבחירת הלקוחות הרגשתי צורך לעשות קפיצת מדרגה. התמקדתי בשיווק ללקוחות גדולים ובינוניים בלבד".

מה לגבי העובדה שאת אישה, לבד בתעשיית הפרסום הגברית?

"בעולם הפרסום יש הרבה עובדות ממין נקבה, אך בעלות משרד, בודדות...בדיעבד מתברר שזה רק יתרון, אני לא מבינה ממה חששתי. אני מסתדרת נפלא עם נשים בכירות, עימן יש לי שפה וראייה משותפת. ונפלא לא פחות עם מנכ"לים גברים שקל להם לקבל תובנות עסקיות ממקום של הקשבה ופתיחות. ובכלל לגברים קל יותר לחלוק מצוקות עם אשה. את האגרסיביות של הענף, החלפתי באסרטיביות חביבה ומנומסת, עם קודים של כבוד, חברות ועזרה לספקים ונותני שרות. כשיש כל כך הרבה ידע ונסיון, מי צריך כוח ?"

מה תאמרי לשכיר שלך שירצה לרכוש את המשרד שנושא את שמך?

"הענף שלנו הוא פרסונלי. הוא בנוי על ה-DNA של ראש הפירמידה – לטוב ולרע. כך ששאלה זו פחות רלוונטית. מנסיון העבר, אוכל לומר בוודאות שעובד שלי שירצה לצאת לדרך עצמאית יקבל ממני את ברכת הדרך וצרור טיפים מעשיים. העולם הוא קטן, ועדיף לפרגן, לך מתי היכן ואיך תיפגשו בעתיד..."

"יש לי משפט שאומר שלעצמאי יש ימים שמחים ולילות קשים ולשכיר את ההפך...וזה מבחינתי כל ההבדל. אני חיה את החלום, אני עוסקת בתחום שאני הכי מוכשרת אליו, עם לקוחות שכיף לי לעבוד איתם, אני מרגישה בכל יום שאני תורמת לעסקים שאני עובדת איתם ומצמיחה אותם".