ויינשטיין: פגמים בהליך שינוי יעוד קרקעות עתלית

ההסכם בין חברת תעשיות מלח לבין המדינה על שינוי ייעוד הקרקעות בעתלית ובאילת מברכות מלח למגורים ותיירות צריך לעלות לדיון מחדש. כך עולה מתגובה שמסר הבוקר (ד') לבג"ץ היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, בתגובה לעתירה של החברה להגנת הטבע, התנועה לאיכות השלטון והקשת הדמוקרטית.

הארגונים עתרו ב-2003 נגד הסכם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברת תעשיות המלח שבשליטת משפחת דנקנר. היועץ המשפטי מציין כי הליך ההחלטה על שינוי הייעוד היה נגועים בפגמים חמורים ולפיכך הגיע למסקנה כי אין מנוס מדיון מחודש בסוגייה כולה.

באוקטובר 2003 אישרה מועצת מקרקעי ישראל את ההסכם בין המנהל לתעשיות המלח, אולם הוא לא נכנס לתוקפו כיוון שלא קיבל את אישור שר האוצר. במסגרת ההסכם, חברות המלח היו אמורות לזכות בהטבות של כ-100 מיליון שקל במסגרת שינוי ייעוד הקרקע מייצור מלח למגורים.

בתשובת הפרקליטות היום, קובע היועץ כי אין צורך להמתין להליך הפלילי המתנהל סביב הליך קבלת ההחלטות שהוביל להסכם. "לאור האמור לעיל, המדינה סבורה שהעתירות שבכותרת התייתרו מאליהן", כותב היועץ.

"אי אפשר להמשיך לגלגל עניים לשמיים"

בדיון הקודם בעתירה, שהתקיים בחודש ספטמבר נסב עיקר הדיון נסב סביב השאלה אם יש להמתין עד לסיום הבדיקה הפלילית או ששר האוצר צריך לקבל החלטה בעניין כבר כעת, שמונה שנים לאחר שהעתירה הוגשה. ההליך הפלילי הוא הסתעפות נוספת של פרשת הולילנד, במסגרתה הפרקליטות רוצה להעמיד לדין את דני דנקנר, יעקב האפרתי ומאיר רבין, בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. השימועים עצמם נערכו בחודש אוגוסט האחרון.

על פי החשדות, במהלך 2003–2004 נתן יו"ר תעשיות מלח דנקנר שוחד בסכום של כ־1.3 מיליון שקל לרבין, ששימש כמתווך, כדי שיעביר חלק מהסכום כשוחד לאפרתי, מנהל המינהל אז. כרבע מיליון שקל ניתנו לאפרתי כדי שיסייע בקידום שינוי ייעוד הקרקעות של חברת תעשיות מלח, כך שיוסבו לבנייה למגורים.

נציג התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, תיאר בדיון בציוריות את הקשר בין הגורמים השונים וקרא לא להמתין לסיום הפרשה הפלילית. "קרו כל כך הרבה דברים בינתיים שלא רק הסוסים ברחו מהאורוות אלא גם הפכו ופוצצו בקבוקים ויצאו שדים", אמר שרגא, "אפשר לראות את ההשפעות שלה על המשק כולו".

שרגא תיאר את העברת השליטה למשפחת דנקנר והוסיף, כי "בשנת 1957 השליטה בחברה עברה למשפחת דנקנר ועד שנות השבעים ייצרו מלח ומאז חדלו לייצר מלח. פתאום בשנת 1994 החליט מר דנקנר שהקרקעות צריכות לשנות יעוד, ובשנת 1996 הוא יוצא עם הסכם שאותן קרקעות ישנו יעודן מקרקעות חקלאיות והן הפכו למגורים".

"לוקחים את פיסת הנייר הזה לבנק לאומי ולוקחים על סמך פיסת הנייר הזו 350 מיליון דולר הלוואה ועם הכסף מאותה פיסת נייר קונים בנק במדינה ישראל - קרי בנק הפועלים. אי אפשר להמשיך לגלגל עניים לשמיים ולומר שיש פה פיסת נייר, הנייר הזו שווה ויש לו ערך גדול".