וינשטיין, אל תאיים על חברי הכנסת

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הבטיח השבוע להיות "אויב מר", כלשונו, הלא-מעודנת במיוחד, לכל מי שיבקש לפגוע בבית המשפט העליון. לרגע התפתיתי להאמין שהנה נולד לנו אביר שלטון החוק מסוג חדש, נחרץ, חד-לשון, לא מתפשר, אבל עד מהרה נזכרתי שזה אותו איש ההכרעות רב-התושייה שמושך עד לעייפה את ההכרעה בעניינו של יורם דנציגר, שופט בית המשפט העליון, שממתין להחלטה שתגאל אותו מהעננה הרובצת מעל ראשו.

אז יכול להיות שהמתינות, אם לא לומר הזהירות, היא מתכונותיו הבולטות של יהודה וינשטיין, אבל משהו בכל זאת הפריע לי באמירותיו הבוטות של מי שאמור להיות הרבה יותר זהיר בהתבטאויותיו. שהרי, ככלות הכול, את מי ביקש יהודה וינשטיין להזהיר? ועוד בפומבי? את שרי הממשלה? את חברי הכנסת? ומפני מה ביקש להזהירם? וממתי בכלל פקיד ציבור, והיועץ המשפטי לממשלה הוא בהחלט כזה, רשאי לאיים על נבחרי ציבור? כלום תפקידו הוא להלך אימים על חברי הכנסת? ומה אם רוב נבחרי הציבור, בגוף המחוקק, יצביע בעד שינוי כזה או אחר של החוק, האם מותר ליועץ המשפטי לממשלה להתנער ממה שקבע הגוף המחוקק או לצאת נגדו?

עוד בערוץ הדעות :

לה לה לנד לילדים בפסטיגל / נעמה מאיר כהן

הישראלים החדשים רוצים שוויון בנטל / יובל אדמון

להחזיר שפיות למערכת

האם יש עוד דמוקרטיה מערבית שבה בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות לא-לו, ללא הסמכה מפורשת בחוק, להעביר תחת שבט ביקורתו כל החלטה של כל רשות אחרת, לרבות של הרשות המחוקקת? האם יהודה וינשטיין לא יודע שתורת "הכול שפיט" שהנהיגו אהרון ברק ומחליפתו ביניש מכרסמת באמינות בית המשפט העליון? אז מדוע מבקש וינשטיין להיות אויבם המר של מי שרוצים להחזיר קצת שפיות למערכת המשפט, ולתרום להשבת האיזון החשוב כל כך למקבילית שלוש הרשויות?

האם גם יהודה וינשטיין חושב שבית המשפט העליון שייך רק לפלג אחד של האוכלוסייה או שלא הגיעה העת לדלל קצת את כוחם של שופטי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים באופן שלא רק חביביה של "הקליקה" יגיעו לשם? האם לא ברור גם ליועץ המשפטי לממשלה שמה שהיה טוב לפני 60 וכמה שנים, כשהאוכלוסייה היהודית מנתה כ-600 אלף בני אדם, וכשהכול הכירו את הכול, שוב לא יכול להתקיים בעידן שבו השקיפות היא מאבני היסוד של כל חברה חופשית?

פלורליזם אמיתי צריך להתקיים גם במוסדות שבהם חלוקת הכיסאות נעשתה בשיטה המפא"יניקית הטובה והנשכחת. משטר דמוקרטי אמיתי אינו יכול להתקיים כשרשות אחת, השופטת, על כל גרורותיה בפרקליטות, עושה בכל שאר הרשויות ככל העולה על רוחה, באגרסיביות, בדורסנות, ללא כל מעצורים או פיקוח ציבורי.

יהודה וינשטיין בוודאי יודע את כל זאת - ולכן קצת מוזר היה לשמוע מפיו איומים כה לא-חוקתיים, אם לא לומר, לא ראויים. כלום ייתכן שיהודה וינשטיין בחר בפורום שבו נאמרו הדברים, כנס של פרקליטים באילת, כדי להראות להם שהוא כבר עבר לצד "שלהם" לאחר שנים כה רבות בצד האחר?

ד"ר חיים משגב, מרצה למשפטים במכללה האקדמית נתניה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il