שתף קטע נבחר

 

רבני הטליבאן - מהדרין בפריצות

אמהות האומה היו יפות, והתורה מדגישה זאת. אבל במהלך ההיסטוריה קמו גברים שחששו מהיופי, ודרשו מהנשים לקחת אחריות על מעשיהם שלהם. אבירי הצניעות רואים רק גוף, ללא פנים. אך כמותם גם אבירי הפריצות, שמחפיצים את הגוף הנשי

"הנה-נא ידעתי כי אישה יפת מראה את", אומר אברהם לשרה אמנו, וגם המצרים ראו "כי יפה היא מאוד". על רבקה אומרת התורה "והנערה טובת מראה מאוד", ועל לאה ורחל: "ועיניי לאה רכות ורחל הייתה יפת-תאר ויפת מראה", ומפרשים חז"ל שגם לאה הייתה יפת-תואר.

 

עוד בערוץ היהדות - קראו:

 

תורת ישראל וחכמינו רצו שנחשוב על אימהות האומה כעל נשים יפות תואר: נביאות, צדקניות, צנועות, חכמות ו...יפות! היופי, ידעו גדולי היהדות לדורותיה, הוא בעיניי המתבונן: "הנך יפה רעייתי, הנך יפה עינייך יונים", אמר המשורר ב"שיר השירים". "הראיני את מראיך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראיך נאוה".

 

מי שיודע להתבונן ביופי, רואה בו את האלוהי - את השתקפותו של היפה העליון - והוא בגדר גילוי שכינה השורה על אישה נאה במעשיה ונאה בתוארה. המתבונן בה אינו רואה לפניו אובייקט מיני, אלא אישיות שניתן להתרשם ממנה ולהללה בשערים. "שקר החן והבל היופי", שרים בני הבית בלילות שבת לאם המשפחה מפרק "אשת חיל" בספר משלי, שנועד להלל את החוכמה דווקא.

 

הגישה השוביניסטית השטחית של "תהיי יפה ותשתקי" נדחית ביהדות מכל וכל. שקר להעניק לחן וליופי משמעות מינית בלבד. גישה כזו מצמצמת את משמעותם האמיתית והעמוקה של החן והיופי, ומרוקנת את האישה מאישיותה-נשיותה. "אישה יראת ה' היא תתהלל" – אז היא תתהלל ביופייה!

 

מאז ומתמיד פחדו מנשים

אולם תמיד היו אלה שחסרה להם היכולת לייחס ליופי תכונות של אופי חיובי, ולמעשה לא היו מסוגלים להתבונן ביופי ואף פחדו מפניו. "שיר השירים" נגנז עד שקבע רבי עקיבא את מקומם של היופי והאהבה בקודש הקודשים. מאז ומתמיד היו גם אלה שראו ביופי הנשי מעשה שטן, ובקשו לטשטשו ולהסתירו.

 

מספר המדרש (ספרא, פרשת מצורע), כי זקנים הראשונים אסרו על האישה להתאפר ולהתייפות בזמן נידתה, מחשש שמא בעלה יעבור על איסור בעילת נידה. לשיטתם, האשמה לסטיות הגבר, לכישלונותיו ולחטאיו הוטלה על האישה, ולכן היה עליה לנוול את עצמה, ולהסתיר את יופייה בימים שהיא אסורה לבעלה.

 

באופן חסר תקדים ביטל רבי עקיבא את גזירת הזקנים הראשונים, בטענה שהתנהגות כזו מערערת את ההרמוניה בין בני הזוג. משמעותה של ההכרעה ההלכתית של רבי עקיבא איננה רק הטלת האחריות על הגבר להימנע מהאיסור, אלא הרבה מעבר לכך: יש כאן דרישה מהגברים לא להתייחס אל הנשים כאל אובייקט מיני, ולראות ביופיין ביטוי נעלה העומד בפני עצמו גם כשהקרבה הגופנית אסורה.

 

אלה ואלה רואים רק גוף

שתי תופעות חברתיות מבטאות עמדה מזלזלת בערכן ובאישיותן של נשים. שתי תופעות הרואות בנשים בעיקר אובייקט מיני: ערטול גוף האישה בפומבי כאמצעי לקידום מכירות - והטלת כיסוי על כיסוי, הפרדה על הפרדה ועיסוק אובססיבי בגופה (הבלתי נראה אך המדומיין היטב) של האישה.

 

"ויחשבה לזונה כי כיסתה פניה". מי שאינם מסוגלים להתמודד עם משמעותו העמוקה, האלוהית, של היופי, נותרים עם מחשבות הזנות. זוהי גם גישתם של מי שהשליטו במדיה את ההתייחסות לנשים כאל אובייקט מיני, ומתוך כך את הראיה של גוף האישה ויופייה כאמצעים לקידום מכירות. התעשייה מעוניינת בפרשנות מינית מגרה של קימורי גופן למכירת מיץ אשכוליות, ואם לא מדובר במשחת שיניים, אין לה עניין בפנים. גם עליהם יש לקרוא את הפסוק: "ויחשבה לזונה כי כיסתה פניה".

 

"הביטו אל שרה תחוללכם", קורא הנביא ישעיהו לנשים וגברים שאומץ בלבם, כדי שישיבו את היופי האלוהי של אמותינו לכל בנות ישראל.

 

  • הרב פרופ' נפתלי רוטנברג הוא עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, ורב היישוב הר אדר

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הם מפחדים
צילום: יצחק טסלר
הרב נפתלי רוטנברג
באדיבות מכון ואן ליר
מומלצים