הזמזום בעזה: "כשרואים מזל"ט, רואים מוות"
ה"וושינגטון פוסט" תיאר את החיים ברצועה תחת "איום המזל"טים הצה"ליים". התושבים מספרים על חשש מתמיד מתקיפה אך מתייחסים לזמזום בחיבה, "כמו לאשה מנדנדת"
"זאננה", זהו הכינוי בערבית שהצמידו תושבי עזה לכלי הטיס הבלתי מאוישים של צה"ל, שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהנוף ברצועה. בתרגום חופשי, "זאננה" פירושו באז. אבל במצרים השכנה, ממנה מעתיקים העזתים לא מעט מנהגים תרבותיים, נחשב המושג סלנג לתיאור אשה מנדנדת.
אולם לפי ה"וושינגטון פוסט", שתיאר בגיליונו היום (א') את החיים בצל הזמזום, הכינוי המשועשע אינו בהכרח משקף את מידת ההשפעה שיש למזל"טים הישראליים על היומיום ברצועה. בניגוד לטנקים ולכוחות הקרקעיים שנכנסו בעבר לעזה ויצאו, קול הזמזום בשמיים הפך לטענתם לתזכורת מתמדת ליכולתו של צה"ל לתקוף בכל רגע.
אותו הקול נשמע גם באזורים השבטיים בפקיסטן, בחלקים ממזרח אפריקה ובחצי האי ערב, שם המזל"טים האמריקניים הם שמנהלים מלחמה בלתי נראית. הנשיא ברק אובמה מסתמך על הכלים הלא מאוישים הרבה יותר מקודמו, ג'ורג' בוש, ולפי דיווחים, בפקיסטן לבדה נהרגו בחמש השנים האחרונות 1,807 בני אדם מאש מזל"טים.
מנגד, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם גורס כי 825 בני אדם נהרגו בתקיפות דומות מאז חטיפתו של גלעד שליט ב-2006. לטענת הארגון, רוב הנפגעים היו אזרחים שנקלעו בטעות לאש. בצה"ל מבהירים כי הם משקיעים מאמצים רבים בניסיון להבחין בין גורמים עוינים לעוברי אורח, אך משימה זו קשה במיוחד בהתחשב בעובדה כי רבים מהחמושים יורים רקטות לעבר ישראל מתוך שכונות מגורים ומשתמשים בבתי התושבים כמחסה.
מ-2006 הירי מעזה גרם למותם של 16 ישראלים, בהם משה עמי בן ה-56, שנהרג מפגיעת רקטה באשקלון באוקטובר האחרון. התושבים ביישובי הדרום חיים כבר שנים תחת איום תמידי, וגם מעברו השני של הגבול למדו להתאים את אורח חייהם לנוכחות הצה"לית מעל ראשם. ה"זאננה" משפיעה על כל תחומי החיים של העזתים – מצבע הבגדים שהם לובשים שהם יוצאים לריצת הבוקר וכלה באיכות הקליטה של הטלוויזיה בלוויין.
עבד ראבו, חייט מובטל המתגורר באחד הכפרים ברצועה, סיפר שהוא נוהג לפתוח את כל החלונות בביתו ברגע שנשמע הבאז, מחשש כי הקול הבא שיישמע יהיה זה של פיצוץ והזגוגיות יתנפצו מההדף. "מבחינתנו המזל"טים פירושם מוות", ציין סגן מנהל המרכז לזכויות אדם, חמדי שאקורה, "כשאנחנו שומעים מזל"ט, אנו שומעים מוות".
"אומרים לילדים שאלו זיקוקים"
נביל אל-אמסי היה עד לשימוש שנעשה במזל"טים במבצע "עופרת יצוקה" בבית להיא, ומאז לדבריו, לפחות כלי אחד כזה חג מעל העיר מדי יום. "זה ממשיך. הם צופים בנו, במיוחד בלילה", סיפר האב לשמונה ילדים. "אנחנו לא יכולים לישון, לא יכולים לראות טלוויזיה, זה מפחיד את הילדים. הם בטוחים שהכלים האלו הולכים לפגוע בהם, אבל אנחנו מנסים לומר להם שאלו זיקוקים".
מנהל בית הספר המקומי פתח בנוהל חדש: מספר פעמים בשבוע מגיעים למוסד החינוכי פסיכולוגים שמסבירים לילדים כי הזמזום לא מעיד על כך שמלחמה קרבה, אך השפעתה של היוזמה מוגבלת. "אנחנו נלחצים ומתחילים לחשוב על מתי ניפגע", סיפר ל"וושינגטון פוסט" חזמה אבו סולטן, תלמיד כיתה ז', "אנחנו מדמיינים שאנחנו במקום אחר ולא בכיתה".
גם צעירי העיר לוקחים את הזמזום הבלתי פוסק לתשומת לבם, בעיקר מחשש כי כל התאספות תתפרש בטעות כפעולה עוינת. "בלילה, אם אני שומע מזל"ט, אני מבטל את תוכניותיי להיפגש עם חברים", הוסיף ווליד דאוד בן ה-27. "זה מאוד פשוט: אם אחד מהם נמצא מעליי, אני לא יוצא החוצה".
מזל"ט להפעלה גם מהסמארטפון
בכתבה מזכירים שבמרחק כ-50 קילומטרים צפונית לעזה, לא רחוק מנמל התעופה בן גוריון, נמצא "ביתם של המזל"טים" - מתחם התעשייה האווירית, שמובילה כבר ארבעה עשורים את פיתוח כלי הטיס הבלתי מאוישים. "ב-1974, כשיצרנו את שוק המזל"טים, אף אחד אחר לא רצה בהם", סיפר שלמה צח, ראש מינהל תוכניות מתקדמות בחטיבת הנדסה של התעשייה האווירית.
כעת מייצרת החברה מגוון כלים בגדלים שונים, בהם כאלו שיכולים להישאר באוויר במשך 40 שעות בגובה 40,000 רגל, או כאלו שניתנים לשליטה מהסמארטפון. "אני יכול לראות עד אם המכונית שלך חמה כי נהגת בה כרגע, אם אתה מעשן סיגריה", סיפר בכתבה סא"ל ר', שחייליו אחראים להטסת המזל"טים מעל הרצועה. "זהו העתיד, אין כל ספק לגבי כך.
"הרעיון הוא שאתה תאמר לי מה לחפש, ואני אומר לך מה אני רואה", הוא הסביר. "מאחר שעזה היא סביבה עירונית צפופה שבה מתערבבים אזרחים ומחבלים, הדרך היחידה להבדיל ביניהם היא באמצעות חיפושים – וזוהי בדיוק האחריות שלנו".