דגן והגברים-גברים יגדלו דמוקרטיה?

בימים האחרונים התבשרנו על התקרבות ימי המשיח. מאיר דגן בישר לאומה כי "יילך בכל הכוח" על שינוי שיטת הממשל. הוא, כמובן, יעמוד בראש התנועה. התנועה לא תהיה חלילה "פוליטית", "זו תהיה תנועה שמטרתה היחידה תהיה שינוי מהיר של השיטה הנוכחית". אך מתברר כי יותר ממה שהם רוצים לשנות, הם כמהים לשלוט! ססמת שינוי שיטת הממשל הוכיחה את עצמה בעבר כמסממת של מעמד הביניים השבע. נקווה שהמחאה החברתית תרמה להתפכחותו.

דגן וחבריו מוטרדים מכוחם ההולך וגובר של החרדים, ממש כפי שהיה באחד הגלגולים הקודמים של התנועה המשיחית לשינוי שיטת הממשל, כאשר פרופ' אוריאל רייכמן ופרופ' אמנון רובינשטיין וחבורת הגברים היהודית-אשכנזית, המשכילה והעשירה, חברה באמצע שנות ה-70 לגנרלים כדי להביא את הישועה לעם ישראל. הקמת "שינוי", שהמשכה היה בסוף שנות ה-90, במפלגה של אשכנזים שונאי חרדים בראשות טומי לפיד ואברהם פורז, הצטיינה בהחדרת ארס ושנאה כלפי החרדים, ש"מביאים הרבה ילדים וממעטים לעבוד". התוצאה ההרסנית הייתה קיצוץ הקצבאות לילדים והעמקת העוני.

עוד בערוץ הדעות:

יום יבוא ותרצה לחזור לישראל  / טל רפאל, תגובה למארגן קבוצת ההגירה

האביב הערבי והחורף הרוויזיוניסטי של נתניהו / יורם מיטל

ההמשך ידוע: ממשלות בחסות בעלי ההון הביאו להקצנה חמורה בפערים הכלכליים וקיצוצים נוספים בקצבאות הילדים. אז מה קיבלנו מהמאבק המתוקשר היטב שסחף בזמנו מאות אלפי אזרחים ממעמד הביניים לתמיכה ב"שינוי שיטת הממשל"? העמקת הפערים הכלכליים גם בקרב שכבות הביניים והתחזקות האליטה הגברית-אשכנזית (באקדמיה, במשק, בצבא ובתקשורת). האם החרדים נחלשו? לא ולא. אדרבא הם הלכו והתחזקו, הרחיבו את מוסדות החינוך ואת העוצמה הפוליטית שלהם. במקום שבו נשים נעדרות החרדים מתעצמים.

אז למה אנחנו חוזרים לאותה נקודת מוצא? מפני שברית הגברים היהודים האשכנזים (בקואליציה שבין צבא, משק, אקדמיה ותקשורת), שמנהלת את המדינה מאז הקמתה מעדיפה לפני הכול לשמר את השליטה הגברית, אפילו במחיר מכירת כבודן ומעמדן של נשים לאייתולות נוסח ישראל. כבר בימי בן-גוריון נמכר ציבור הנשים לדתיים ולחרדים, בתחילה בניסיון למנוע מהן את זכות הבחירה ואחר כך במניעת השתלבותן בהנהגת החברה. ההדרה בצבא הייתה עמוקה ומקיפה, בדמות המכסה שהנהיג בן-גוריון למספרי נשים בצבא, הרחקתן מיחידות "לוחמות", הקמת הגטו הנשי בדמות הח"ן ועוד.

אטימות מגדרית

לא בכדי ההדרה נשמרה באדיקות לאורך כל השנים, שהרי הצבא הוא אמצעי הקידום המרכזי של גברים להנהגת המדינה, תוך שימור מעמדן של נשים כנותנות שירותים ו"מטפלות" בילדים ובנזקקים. כך הלכו והתרגלו ראשי המפלגות החילוניות להעלים עין מתהליכי הפונדמנטליזם במגזר הדתי-לאומי, שיישר קו כבר מאמצע שנות ה-70 עם הזרמים האורתודוכסיים. וראו זה פלא, ככל שהלכו הדתיים-לאומיים בעקבות התכתיבים מדירי הנשים בהתנהלות הרבנות ובהפרדה בין בנים לבנות בבתי ספר, כך הפסידו יותר את תומכיהם לטובת המחנה החרדי ה"אמיתי". בניסיון מעורר רחמים הם ממשיכים היום את ההקצנה אך הופכים לסרח עודף במחנה הדתי בפוליטיקה בישראל ומאפשרים בגלוי או בסמוי את הדרת והשפלת הנשים.

לא מפתיע שרבני שינוי שיטת הממשל ומעגלי הכוח הקרובים אליהם מהצבא לשעבר מההון והשלטון היום, לא התייצבו ולו פעם אחת נגד המהלכים הרדיקליים והחמורים כלפי נשים, נגד ההדרה של נשים במרחב הציבורי והפגיעה המתמשכת בהן. האם מישהו שמע את ביקורתם של הגנרלים במיל דיין, דגן, ליפקין-שחק, פרי וחבריהם על זניחת דו"ח ועדת שגב להנהגת שוויון בין נשים לגברים בצבא? מיותר לציין שאיש לא שמע אותם מתבטאים לאורך כל התקופה האחרונה בכל הקשור להקצנה החרדית ודתית-לאומית במרחב הציבורי כולו. אנשים כמותם לא מסוגלים ולא רוצים לקלוט את המסר המרכזי של המחאה: העם דורש מנהיגות צעירה, דינמית, שוויונית, משתפת. מחאה כזו מאיימת מאין כמוה על הגוורדיה השלטת בישראל מאז הקמתה, גברים מהצבא מהאקדמיה ומעולם העסקים.

העיוורון והאטימות המגדרית שלהם מדהימה ואפילו מזעזעת, כאשר רואים את רשימות האנשים "שלהם" נקיות מנשים. הצלחתם תהיה סופה של תקווה לשינוי חברתי אמיתי. מתברר פעם נוספת כי שנאת חרדים והדרת נשים מהמנהיגות הולכים יד ביד.

מה שנדרש הוא לא שינוי שיטת הממשל אלא שילוב שווה של נשים, המבטיח את שותפותן המלאה וזכויותיהן השוות בכל תחומי החיים בפוליטיקה, בשוק העבודה, בצבא, בספורט, בחינוך ועוד. בשביל זה לא צריך ראש ממשלה חזק שבפועל יפעל לחיזוק הפטריארכיה והקפיטליזם בישראל, צריך נציגי ונציגות ציבור המנהיגים את החברה בשיתוף פעולה מלא בין המינים, והמחויבים/ות לערכי שוויון וכבוד האדם, גבר ואשה, ילד וילדה.

פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית במכללה האקדמית בית ברל ובמכללת לוינסקי, מרכזת פרלמנט נשים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il