"גברת מגזרת": אשת מד מן במגזרת נייר

ביקורת רבה מופנית כלפי אגדות לילדים אשר עולה מהן עולם שוביניסטי המוצג כאידיאל אליו כל ילדה או ילד צריכים לשאוף. כחלק מאופנת הרטרו הפוקדת אותנו בשנים האחרונות, ישנה התחקות וייצוגים רבים של עולם שהיה ואיננו, רובם ייצוגים ויזואליים קולנועיים או טלוויזיוניים. חלקם עוסקים באגדות אלה בדיוק תוך סיפורן מחדש והפיכתן לפסבדו-פמיניסטיות, כמו למשל העיבודים הקולנועיים האחרונים ל"כיפה אדומה" ו"שלגייה", או בדוגמא פחות אגדתית, "אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון.

"גברת מגזרת". מאוירת למופת על ידי נעמי שפירא

לעוד ביקורות ספרי ילדים מאת מיה וינשטוק:

• בין טקסט לסאבטקסט: "נונה קוראת מחשבות"
• "הבקבוק והלב": איך לתאר אובדן לילדים
• בחזרה לאבונלי: על סדרת תרגומי "האסופית"
  

חלקם חוזרים פחות אחורה בזמן ומנסים להראות באופן מורכב יותר את מה שהיה פעם - דרך עינינו היום, תוך התבוננות ביקורתית מהולה בנוסטלגיה כמו למשל הסדרה "מד מן" האמריקאית, או "דאונטון אבי" הבריטית. מעניין לשים לב כי נוסטלגיה, אשר לה מקום חשוב בייצוגים אלה, מציבה לנו בעיה משום שהיא מקשה על הביקורתיות.

"על גבעה לא גבוהה מנייר, בתוך בית קטן מנייר"

האידיאליזציה של תקופות מוקדמות יותר, לה ביטויים רבים ושונים, לא פסחה על ספרות הילדים, הלא גם היא אמנות ויזואלית. הספר "גברת מגזרת", אותו כתבה נטלי בלהסן ואיירה למופת נעמי שפירא (שאף זכתה על עבודה זו בעיטור כבוד על שם הנס כריסטיאן אנדרסן) מתאים לאופנת רטרו זו בדיוק. הוא עומד בשורה אחת עם ייצוגים פופולריים נוספים של עולם שהיה ואיננו עוד, אופנה שהיתה ואנחנו רוצים לשחזר וערכים בעיתיים.

עומדת על נייר

גברת מגזרת אשר גרה "על גבעה לא גבוהה מנייר, בתוך בית קטן מנייר", מאוד בודדה ומשועממת בחייה מנייר. היא גוזרת לעצמה הרפתקאות שונות כיד הדמיון, אך לאחר שהיא עפה בכדור פורח ושטה בסירה היא חוזרת לביתה הקטן ומרגישה בו בודדה ועצובה. בוקר אחד, גברת מגזרת מגלה עץ של דפים בחצר ומתחילה לגזור בעלי חיים רבים ושונים שיארחו לה חברה. אך, בעלי החיים אינם ממלאים את בדידותה ומהנייר האחרון שנותר על העץ היא גוזרת בית, עם רהיטים ועוגת שוקולד שישכון בגבעה הסמוכה. מבית זה יוצא לפתע מר נייר, שכנה החדש אשר סוף סוף מצליח להפיג את בדידותה.

גברת מגזרת - כוח נשי שמתבטל מהר

גברת מגזרת היא אשת הפוסטר של שנות ה-50-60: שמלתה צרה במותניים ושיערה מעוגל בקצוות. לפני שהיא יוצאת להרפתקאותיה או גוזרת את חבריה בעלי החיים, שגרת יומה מורכבת מתליית כביסה וטיפול בגינה. גם עוגת השוקולד שחיכתה למר נייר בביתו מצביעה על עקרת הבית הטובה שהיא. אמנם גברת מגזרת היא היוזמת והיוצרת בסיפור - ולא מר נייר. היא זו שגזרה אותו ואת שאר הדברים הנפלאים ולא להיפך, דבר המקנה כוח רב לדמותה הנשית, אך כוח זה כמעט מתבטל בפוגשה במר נייר.

מעניין לשים לב כי במקום ההרפתקאות השונות אליהן יצאה לפני כן, גברת מגזרת ומר נייר רק מדברים על הדברים הנפלאים שהם יגזרו יחד ולמעשה אינם יוצאים לשום הרפתקה, לא ביחד ולא לחוד. כך, שלא רק שהיא גזרה לעצמה גבר בכדי להפיג את בדידותה ולא גברת (דבר פשוט שהיה נותן "טוויסט" הרבה יותר מעניין לסיפור), אלא מערכת היחסים המתוארת בקצרה נדמית כמערכת יחסים מקרקעת. בשונה מהטיסה בכדור פורח וההפלגה בסירה של מקודם, גברת מגזרת, באופן אובייקטיבי, מרשה לעצמה הרבה פחות חופש תנועה לאחר שפגשה את מר נייר.

אמנות ויזואלית ייחודית ועוצרת נשימה

הממד המרכזי בספר, בדומה לייצוגי הרטרו שנמנו מעל, הוא הממד הויזואלי. נגזרות הנייר עומדות הן במרכז האיור והן במרכז הסיפור; כל איוריה של שפירא הן למעשה נגזרות נייר יפהפיות, עוצרות נשימה עד כי נדמה כי הסיפור נכתב עבור האיור ומלווה אותו ולא להיפך. סיטואציה זו היא בעלת פוטנציאל פורה ומעניין ללא ספק, אך פוטנציאל זה לא מתממש ב"גברת מגזרת". נדמה כי הסיפור לא תורם דבר לנגזרות הנייר של שפירא, אלא רק מלווה אותן ומסביר אותן. זהו יחס בעייתי למדי בין טקסט לאיור שאמורים ליצור, למרות ובעקבות השונות ביניהם, עניין משותף לספר כיצירה אמנותית בעלת שני פנים לפחות: הפן האסתטי-פלסטי והפן הספרותי-מילולי.

במידה מסוימת אולי אפילו היה עדיף, אם אניח רגע בצד את הביקורת על ה"ערכים"

הארכאיים במקצת שהסיפור מעלה, להשאיר את האיורים ללא המלל. כך יכול היה הילד לפחות להפליג קצת בדמיונו ואולי אף ליצור בעצמו סיפור פחות סתמי מהסיפור המסופר. אולי אופציה זו היתה מעניקה לספר רובד נוסף של דמיון ומחשבה עצמית אשר יכול היה לטשטש קצת את שאר הבעייתיות שבו. קיים פער גדול בין יופי האיור והמרכזיות שלו לבין הספר השלם (איור וטקסט) במחשבה שלו את עצמו כיצירה אמנותית.

"גברת מגזרת", לצערי הרב, מפספס את הפוטנציאל הן של סיפור הסובב סביב איוריו, והן של סוג חדש ומרהיב של איור בדמות נגזרות נייר. נגזרות הנייר היפות של שפירא מספרות סיפור בעייתי ומלוות בטקסט חסר מעוף. שינויים קלים יכולים היו לקחת ספר זה למקומות אחרים ומורכבים יותר - וחבל. אין ספק כי הקצה ההפוך של סקלת אופנת הרטרו - אדפטציות פמיניסטיות ומעוותות של אגדות האחים גרים - הן גם בעייתיות מאוד. אך הרטרו האידילי הבא לידי ביטוי בספר זה, ומציג את גברת מגזרת כמעין עקרת בית סטייל שנות ה-50 בלי אפילו קריצה קטנה לא של הומור או ביקורת, אולי בעייתי אף יותר.

"גברת מגזרת", מאת נטלי בלהסן. איורים: נעמי שפירא. הוצאת הקיבוץ המאוחד.