לשקר אין רגליים: איך מתוודים על בגידה

בגידות בערוץ יחסים:

האם את יוצאת עם בוגד פוטנציאלי?

מה עלולים להפסיד במקרה של בגידה?

פילגש, את עושה לעצמך רק נזק

יקירי, הצלת אותי מלהיות פילגש בת 23

ברקע, שני ילדים קטנים שמהווים גם הם גורם במערכת השיקולים. עוד ברקע, משפחות אוהבות, ששניהם מאד קשורים אליהן. ויש כמובן גם עניינים רגשיים וכלכליים שמסבכים את ההחלטה עוד יותר. בקיצור - אמיר ורונה, כמו הרבה זוגות אחרים שמגיעים לחדר הטיפול, נושאים עמם "תיק" עמוס וכבד, מבולבל ומורכב.

לא חשוב מה יקרה, אתם לא נפרדים

הם מתיישבים לטיפול, אבל לבם לא לגמרי שלם עם התהליך. הם עדיין מפקפקים. הם לא בטוחים מה הדרך הנכונה עבורם. בשיחה אחרי גילוי הבגידה אמנם החליטו ביחד ללכת על האופציה של טיפול, ולנסות לאחות את השברים, אבל מאז נפלה ההחלטה כל אחד מהם משנה את דעתו לפחות פעם ביום, מתחרט, מהסס ולעיתים אף שוקל לפרק וללכת.

תחילת הטיפול מאופיינת בזעזוע, והתהליך מתאפשר רק אחרי שאנחנו מסכמים בינינו שבשלושת החודשים הקרובים לא תתקבל החלטה על פירוק בשום מקרה. "לא חשוב מה קורה", אני אומרת להם, "אתם מגיעים ועובדים על זה, כאן ואחר כך בבית. אם אחרי זה תחליטו לפרק – אעזור לכם לעשות את זה כמו שצריך. בינתיים – עובדים!".

בשבועות הראשונים לטיפול הם מגיעים פעמיים בשבוע, לפעמים אפילו שלוש, בהתאם לבקשתם. שניהם מחסירים ימים ושעות בעבודה, וגם כשהם נמצאים שם, הם לגמרי לא יעילים ולא ממש מתפקדים. הם מעבירים איכשהו את שעות אחרי הצהריים עם הילדים, מהרגע שאלה חוזרים מהגנים ועד השינה. שאר הזמן מתמלא על ידי שיחות אינסופיות לתוך הלילה, ובבוקר שלמחרת - התרגשויות, בכי והרבה מאד סקס, שלפעמים מקל קצת על הכאב, ובפעמים אחרות מכביד עוד יותר.

המשפחות והחברים לא ממש יודעים, אבל מבינים שמשהו קורה. שניהם נראים סהרוריים מחוסר שינה מצטבר, מוזנחים גופנית וירודים נפשית. רואים עליהם מיד שהם לא במצב טוב. והטיפול ממשיך.

כמעט למן ההתחלה עולה השאלה עד כמה לשאול וכמה לספר. בני זוג שנבגדו עסוקים לא פעם בצורה אובססיבית בפרטי הבגידה, מה בדיוק היה שם, כמה, איך, איפה ומתי. בני הזוג שבגדו לא תמיד רוצים לספר, וגם אם רוצים זה לא תמיד פשוט.

האמת תצא, טיפין-טיפין

"האמת יוצאת בחתיכות קטנות", אני אומרת להם, עקרון שלמדתי פעם ועוד פעם בטיפולים בזוגות שחוו בגידה. גם אם רוצים לספר את האמת, כל האמת וכלום חוץ מהאמת, זה אף פעם לא מצליח בפעם אחת. יש גרסה ראשונה, מיד אחרי הגילוי, ואחר כך יש תוספות, והתמונה הולכת ונעשית בהירה וברורה יותר ויותר משבוע לשבוע. עם הזמן נוספים פרטים, מתבהר הטשטוש, ואפשר להבין יותר מה קרה.

"אני חייב לדעת מה בדיוק היא עשתה איתו", אמיר חוזר ואומר. "אני שוכב ער במיטה חצאי לילות ומדמיין מה היה שם, וזה הופך אותי לחולה ומשוגע. אני חייב לדעת את האמת עד הסוף". רונה לעומת זאת טוענת שהיא "לא יכולה לסבול את זה יותר", ומוסיפה שאמיר פשוט מוציא אותה מדעתה, עם השאלות האובססיביות שלו.

לדבריה, אין יום שאינה עוברת תחקיר, ואין יום שבו היא לא מרגישה כמו נאשמת ברצח בסדרת משטרה. "סיפרתי לו הכול", היא אומרת לי ומוסיפה: "סיפרתי כבר אלף פעמים. אבל הוא עדיין חושד. מאשים. שואל עוד פעם ועוד פעם. אולי תגידי לו שיפסיק לשאול? שיפסיק לתחקר אותי? איך אפשר לתת צ'אנס לקשר, אם כל הזמן אני מואשמת? תפסיקי את השיחות האלה שלו. בבקשה".

"איך אני יכול להפסיק לחקור אותה, אם כל פעם הגרסה שלה משתנה, תגידי לי?", אמיר עונה בכאב, בצעקה. "בהתחלה היא כל הזמן אמרה שזה היה רק וירטואלי, ורק אחרי שהיו לי הוכחות שהם גם נפגשו היא הסכימה לספר על זה. אחר כך היא אמרה שהם רק התנשקו, ועכשיו אני כבר יודע שהיה גם סקס. איך אפשר להפסיק לחקור אותה, אם כל פעם אני מגלה עוד ועוד שקרים? איך אני יכול להאמין לה בכלל?". כשהוא משתף את שתינו בתחושותיו הקשות ניתן לראות שהוא כבר על סף דמעות, עיניו חושפות הרבה מאד זעם ותסכול.

"האמת יוצאת בחתיכות קטנות", אני חוזרת על המנטרה. יודעת שאם יבינו שככה זה, ושזה נורמאלי, זה יפסיק להכאיב כל כך לשניהם. אני לגמרי מבינה את הצורך של אמיר לשמוע עוד ועוד. לדעת. להבין. ידע נותן לנו תחושה של שליטה, וכרגע, אחרי שעולמו התהפך עליו, הוא מרגיש שהוא חייב להרגיש קצת שליטה.

הוא רוצה לדעת הכול, כי הוא מחפש בדיעבד סימנים, מנורות אזהרה שנדלקו והוא לא שם לב אליהן, איפה עצם עיניים, מה לא ראה. הוא רוצה לדעת הכול, כדי לדעת אם הוא טמבל, עיוור או אולי אשם. כל מה שחשב על עצמו, עליה, על הזוגיות שלהם - נטרף כמו מגדל קלפים. הוא חייב לדעת פרטים, כדי למקם את עצמו מחדש על המפה, מפת החיים שלו.

אני לגמרי מבינה גם את הצד של רונה. היא בגדה, מסיבות שעדיין לא הובהרו בטיפול. עכשיו עוד מוקדם. עם הזמן נוכל לגעת בזה יותר, ולהבין לעומק מה היה שם קודם בקשר הזוגי שלהם, כמו גם מה לא היה. למה נדחפה לבגוד בו, לבגוד בערכים שלה ובדרך שהכירה את עצמה עד היום.

הסיבות עמוקות ונעוצות בעבר שלה, במשפחה ממנה הגיעה, בזוגיות של הוריה, בחוויות שעברה בילדות ובהתבגרות שלה, קשרים זוגיים קודמים, וכמובן כמובן, גם בגלל הזוגיות הזו שלה עם אמיר. היא באמת ובתמים רוצה לספר לו כי היא באמת מנסה לפתוח דף חדש. אבל תחושות האשם שלה, והכעס שלו, גורמות לה פעם אחר פעם לנסות להקטין את הדברים, ליפות ולטשטש.

"התנצלתי אלף פעמים ואני מוכנה עוד אלף", היא אומרת ומוסיפה: "אבל שיפסיק כבר לשאול כל הזמן. שיפסיק לתחקר". "אני לא אוכל להירגע עד שאדע את הכול", הוא עונה לה. "אני לא יכול להמשיך ככה, כמו עיוור. אנחנו עושים סקס, כמו שאף פעם לא עשינו, וזה טוב וכיף, אבל גם הורג אותי כל פעם מחדש. זה מה שעשית איתו? ככה התנהגת? ככה הוא היה איתך? השאלות האלה לא עוזבות אותי לשנייה".

אז מה נכון וכיצד עדיף לפעול?

מגיעים אלי לפעמים זוגות לטיפול, שנים ארוכות אחרי בגידה שעליה "סלחו ועברו הלאה" בלי לטפל בעצמם, בלי לדבר על הפרטים עד הסוף. עכשיו, שנים רבות אחר כך, הם מגיעים בעקבות שחיקה, כאילו נורמאלית, כזו שקורת לכולם. בכל פעם מחדש אני לומדת עם זוגות כאלה, כמה עמוק השבר שפקד את הזוגיות עם הבגידה, וכמה אי אפשר לטאטא את זה מתחת השטיח ולהמשיך הלאה, גם אם נדמה, לפעמים, שזה עובד.

"מה שאתה לא יודע לא כואב לך", הם אומרים לי. זו המנטרה שלהם, שהובילה אותם במשך שנים - לא לדבר על הדברים עד הסוף, לא לפתוח. לסלוח בלי לדעת את הכל. פשוט לסלוח מתוך החלטה להמשיך. אבל הכאב מפעפע מתחת לקשר, וחוסר האמון אוכל כל חלקה טובה, גם אם ממשיכים להציג "עסקים כרגיל" כלפי חוץ.

בסופו של דבר, למרות שזה כואב וקשה לעבוד על הקשר מיד אחרי בגידה, כששני הצדדים כל כך פצועים ורגישים, זה הדבר הנכון לעשות. לנקות את הפצע ולסגור את החתך כשהכול עוד טרי. כמה שיותר מהר יש לדבר על הכול. לספר. לנקות. לא להשאיר סודות. לא להשאיר מקומות מוצנעים ואפלים. לשאול את השאלות הכואבות. לשמוע את התשובות החלקיות ואחר כך המלאות יותר. לשאול עוד ועוד פעם. לענות שוב ושוב. לשרוד את השיחות האלה.

למרבה המזל, זה רק שלב בטיפול. שלב ראשוני מאד בטיפול זוגי לאחר בגידה. אחרי השלב הזה מגיע שלב הרבה יותר קשה ונוקב – עבודה על הקשר הזוגי. פתיחה אמיצה ואמיתית של מה שהיה, או לא היה שם קודם, וכינון חוזה זוגי חדש, אחר. אם מצליחים לעבור בשלום את השלב הכואב והמורכב הזה מגיעים לתקופה חדשה ומפתיעה, שבה הזוגיות אחרי משבר בגידה יכולה להיות הרבה יותר טובה מזו שהייתה שם לפני המשבר.

יעל דורון היא פסיכולוגית, מטפלת אישית וזוגית ומנחת קבוצות במכון זוגות