ביישן, כך תרשים אותה בדייט ולא רק בסמס
מה זה הדבר הזה שגורם לנו להרגיש משוחררים כל עוד מדובר בהתכתבות וירטואלית בלבד, ואיך אפשר להתגבר על הביישנות ולצאת שנונים ומגניבים גם בדייט עצמו? רמז: להיות ספונטאניים
השבוע חבר סיפר לי על בחורה מדליקה שהוא הכיר, אבל מה, יש איתה בעיה. כשהם מתכתבים היא זורמת עם השטויות שלו, מצחיקה, שנונה ומאוד פתוחה, אבל כשהם נפגשים פנים מול פנים היא מסתגרת בתוך עצמה, הופכת להיות ביישנית מאוד, כאילו בכלל לא מדובר באותה הבחורה. מה זה הדבר הזה שגורם לנו להרגיש משוחררים ושנונים כל עוד מדובר בהתכתבות וירטואלית בלבד, אך להירתע מהתנהגות זהה כשנפגשים עם אותו אדם פנים מול פנים?
עוד על ביישנות ודייטינג בערוץ יחסים:
דוב מנומנם או גבר נמוך וביישן?
ביישנים, לייק לפייסבוק שלנו
כבר עשיתם?
נראה כמו הומלס, מרגיש כמו מיליון דולר
בטבע האנושי שלנו, יש לנו נטייה לבחון את הבנאדם שמולנו: איך הוא מתלבש, כיצד מסדר את שיערו, אם זו בחורה - האם בחרה להתאפר או לא, וזה כלל לא משנה אם מדובר בעמיתים לעבודה שמתראים איתם על בסיס יומיומי, מכרים מזדמנים שרואים אחת לכמה חודשים, או סתם זרים שחולפים על פנינו ברחוב - תמיד יש את המבט הזה שסוקר ומנתח את מה שהוא רואה.
כשאנחנו מאחורי מסך המחשב, אין מי שרואה ובוחן, אין את הצורך לנסות להתאים את ההתנהגות ו/או המראה לסביבה, ובקיצור - אפשר ליהנות ממראה שלא היה מבייש הומלס בצומת עמוס במרכז תל אביב, ועדיין להרגיש מיליון דולר. בנוסף, גם יש לנו את האפשרות לקרוא/ למחוק/ להתחרט/ לשנות רגע לפני שלוחצים על מקש האנטר, ולא כפי שקורה בדרך כלל עם פליטות פה, שמהן, אין כל כך דרך חזרה.
גם בתקשורת וירטואלית משחקים
בתקשורת וירטואלית נוצרת בנו התחושה שהכוח בידיים שלנו, אבל אל תטעו, גם בהתכתבות וירטואלית עדיין קיימים משחקי השליטה, שמבוססים על מי ישלח הודעה ראשון, או מה יהיה זמן התגובה להודעה שזה עתה נשלחה אלינו. כל אלו הם רק חלק מהכלים שעומדים ברשותנו, ככה שאין לכאורה, הבדל ממשי בין העולם הטכנולוגי לעולם האמיתי. תמיד הם יהיו שם - המשחקים בין הצדדים.
הכוח של המילים הוא לא דבר של מה שכך. מצאתי את עצמי לא פעם, סמוקה עד כדי הופעת זיעה קרה תחת שמיכת הפוך שלי בחורף קר של אמצע דצמבר.
למילים הכתובות יש כוח עצום. הן יכולות להחמיא, להכאיב, לחרמן ובקיצור יכולות לעשות הכל, לא פחות טוב מהמילים שבעל-פה.
עד היום יש לי סמסים שאני מדי פעם מעלעלת בהם וחושבת לעצמי איזה זיכרון טוב נשאר לי מהבנאדם. את הדברים שנאמרו בינינו במהלך הדייטים, הראש לפעמים שוכח, אבל הסמסים לעד יישארו (לפחות עד השדרוג למכשיר הבא). שמעתי אפילו על בחורות שאף מקצינות ומעתיקות לדף שיחות שלמות שנערכו בסמסים, והן לא מתביישות להגיד את זה בקול רם, אה סליחה, לכתוב על זה שחור על גבי לבן!
כיום, האנשים שעומדים מאחורי ההמצאות העכשוויות, הבינו את חשיבות הסמסים ודאגו שנצליח לראות את ההתכתבות כשיחה אחת ארוכה, ולא כפי שהיה בעבר כאשר נאלצנו "לדפדף" בין תיקיית ההודעות הנכנסות לתיקיית ההודעות היוצאות, רק בשביל להראות לחברה את ההתכתבות מליל אמש. כל הכיף של לשתף נעלם איפה שהוא בדרך בין כל החיפושים אחר הסמס המדובר.
תקבעו דד ליין ותתלבשו בהתאם
לעיתים הפער בין האומץ והפתיחות הרגשית אשר באים לידי ביטוי בהודעה הכתובה, כה שונה מהקרירות והריחוק שחשים כשנפגשים פנים מול פנים, עד כדי שזה מרגיש כאילו הגבר הרומנטי ההוא מההודעה שנשלחה שעתיים קודם לכן, נבלע בתוך גוף של גבר קשוח שלא מפגין רגשות כשהוא מולך.
אז איך בכל זאת ניתן "להביא" את הביטחון הזה גם למפגש ביניכם? כדי להקל מעט על המבוכה של הפגישה הראשונה, ישנם מספר עקרונות שאני משתדלת תמיד ליישם. קודם כל, עדיף לקבוע בספונטאניות לאותו יום ולא לכמה ימים קדימה. כך המתח, תחושת הלחץ וההתרגשות לקראת המפגש לא נמשכים לאורך זמן רב. וגם כשכבר קובעים, דאגו להעסיק את עצמכם עד שעת הדייט עצמו ולא להתעסק במחשבות כמו איך יהיה ומה יהיה, על מה תדברו וכן הלאה.
מעבר לכך, אולי יש כאלה שלא בהכרח יסכימו איתי, אבל תקבעו סוג של 'דד-ליין', כדי שיהיה לכם תירוץ לחתוך מוקדם (זה טוב למקרה שהדייט לא יזרום בצורה טובה). כבר בתחילת הדייט תגידו משהו בסגנון "אני צריך לקום מחר מוקדם, אז לא נשאר עד מאוחר" או "אני כנראה ממשיך מכאן לאיזה בר, להגיד שלום לחבר שחוגג יום הולדת". ככה במידה והדייט לא מהנה, יש סיבה לחתוך מוקדם, ואם הוא דווקא כן זורם בצורה טובה ונעימה, אז מי שעומד בצד השני ירגיש שעשית ויתור בשביל לבלות איתו עוד זמן.
דבר נוסף שחשוב ליישם - כמו שאומרים שלראיון עבודה צריך לבוא בלבוש הולם אך אחד כזה שבכל זאת מרגישים בו נוח – אותו דבר גם בדייט. תבחרו מקום שתרגישו בו בנוח, בית קפה או בר מוכר, כזה שכבר יצא לכם לבלות בו מספר פעמים ועדיף שיהיה באזור המגורים שלכם, כך שאם הדייט כושל – אחד נכנס לרכב והשני מתקדם ברגל לעבר ביתו, וכך מונעים מצב בו שניכם צריכים לשהות ביחד באוטו בתחושה מביכה ולא נעימה.
פנים אל מול פנים
אז הגעתם, נפגשתם, והשיחה מתחילה. מה עכשיו? הכי טוב קודם כל, לשבור מעט את הקרח, ולא לפחד לדבר על זה שהקשר שלכם שינה תפנית. משהו בסגנון "הגיע הזמן שנפגש, כבר התחילו לכאוב לי האצבעות" - יעשה את העבודה.
בקיצור, בשלבים הראשונים נחמד שיש את מסך המחשב או צג הפלאפון שניתן להסתתר מאחוריו, אבל מאבדים בדרך את הערך המוסף שמועבר בין השורות. לא שומעים את הגיחוכים הקטנים, את טון הדיבור, את הסגנון שבו הדברים נאמרים (בהתכתבות נורא קל לטעות בין הומור חיובי לציניות קרה), ואפילו לא דיברתי על הבעות הפנים שלא רואים כשבוחרים להתכתב או לדבר בטלפון.
ככה או ככה שום דבר בעולם לא יחליף את המפגש האמיתי, פנים מול פנים. תקשורת וירטואלית בהחלט מקלה על העניינים ומושכת את הזמן, אבל בסופו של דבר, גם הביישנים מביניכם ייאלצו לצאת מהבית וללמוד לתקשר גם בצורה מילולית.
לפנייה לכתב/ת 
