אן מק'קאפרי: הסופרת שלא פחדה ממפלצות

כשסוף סוף נחו עיני על אן מק'קאפרי, בצידו השני של בר חמוץ מבירה בגלזגו, 2005, לא היה קץ לאכזבתי. היא נראתה יותר כמו דודה קשישה ועבת בשר, כולה עיניים ירוקות ערניות ושיער לבן שעברו האדמוני אינו ניכר בו. זו לא היתה האמזונה הלוהבת בעלת עיני האזמרגד ומגפי העור דרקון שדמיינתי לי בצעירותי. אבל אז שמעתי אותה מדברת, והבנתי איפה הדרקון נמצא. בתוכה.

אן מק'קאפרי. דרקונים זה עניין שמתחיל מבפנים

מק'קאפרי, שנפטרה משבץ לפני חודש, ב-21 לנובמבר, בגיל 85, היתה אירית-אמריקאית נמרצת ומוכשרת שהחלה את קריירת הכתיבה שלה בשנות החמישים, תקופה לא סלחנית כלפי נשים שביקשו לכתוב מדע בדיוני או פנטזיה. זה היה שדה גברי במובהק, ונשים שביקשו לחרוש בו נאלצו לפעמים, כמו במקרה של אליס שלדון, לכתוב תחת שם עט זכרי (ג'יימס טיפטרי הבן) גם לפמיניסטיות מושבעות, כדוגמת אורסולה לה-גווין, לקח זמן להשתחרר מכבלי הפטריארכיה ששלטה בתחום.

אל תוך הזירה הזו צעדה מק'קאפרי בגאון, ולא רק שהזדהתה כאישה, אלא גם כתבה על החוויה הנשית. הסיפור הראשון שלה עסק בנשים המעוברות על ידי חייזרים ונכתב בתקופה בה היתה בהריון עם בנה הבכור. את הגיבורות החזקות והעצמאיות שלה יצרה משום שנמאס לה מכל "הנערות הצווחות בפינה בזמן שהבנים מכניסים מכות למפלצות. אני רציתי להכניס להן מכות בעצמי".

אישה בעולם של גברים

מק'קאפרי היתה האישה הראשונה שזכתה בפרסי ה"נבולה" וה"הוגו", הפרסים המשמעותיים ביותר בתחומי המדע הבדיוני והפנטסיה, שהוענקו עד אז לגברים בלבד. בהקדמה לסיפור "אל קשר דמים" שזכה ב"הוגו" בועידת המדע הבדיוני העולמית ה- 26, ב- 1968, כותב אייזיק אסימוב, "הפלא הוא שהיא אישה בעולם של גברים ואין הדבר מטריד אותה כהוא זה... שופעת איברים וביטחון מוחלט היא מדברת אלינו, סתם גברים, אך ורק כשיש צורך בכך".

"מעוף הדרקון". יצירתה החשובה ביותר (עטיפת הספר)

מתוך הסיפור הזה צמח הרומן "מעוף הדרקון", יצירתה החשובה ביותר, שבו מגלה נערה צעירה בשם לסה שלמרות נסיבות חייה הקשות צפוי לה ייעוד מזהיר - כרוכבת דרקונים. "מעוף הדרקון" מתקיים בעולם פנטסטי לכאורה - ימי ביניימי באווירתו, פיאודלי וטרום טכנולוגי - אך יש בו גרעין של מדע בדיוני שמק'קאפרי פיתחה בהמשכיו: "הדרקון הלבן" ו"מסע הדרקון", (כולם ראו אור בעברית בהוצאת "אופוס").

הדרקונים שלה הם "חייל אוויר ביולוגי ומתחדש," כהגדרתה, ורוכביהם עוצבו כך שיהדהדו את האומץ והתעוזה של טייסי ה- RAF הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. ספרי הדרקונים של מק'קאפרי היו ספרי המדע הבדיוני הראשונים שנכתבו על ידי אישה והגיעו לראש רשימת רבי המכר של "הניו-יורק טיימס". התמלוגים ממכירת הסדרה איפשרו למק'קאפרי לרכוש בית, לראשונה בחייה. היא קראה לו Dragonhold.

עבור חובבי מדע בדיוני ופנטסיה שהתמזל מזלם להיוולד למין הנשי, כמוני,

אן מק'קאפרי היתה אי של השראה באוקיינוס של גברים חגורי חרבות או אקדחי לייזר. היא היתה מפורצות הדרך של הז'אנר - אותן נשים שנשאו את עיניהם אל הכוכבים ולא נבהלו מהגברים שהגיעו לשם לפניהם.

היא לא רק כתבה מדע בדיוני שהופיעו בו נשים, היא כתבה עבורן הרפתקאות, אפשרה להן להיות שוות ערך לגברים בעולמן, ללחום לצדם, כתף אל כתף, להוכיח את ערכן ואת אומץ ליבן. מה שנשמע היום כמעט מובן מאליו היה בלתי נתפס כאשר החלה מק'קאפרי לשלוח את רוכבות הדרקונים שלה אל שמי הספרות.

היא התוותה את הדרך לדרקונים של נעמי נוביק ("דרקון הוד מלכותו") כמו גם לגיבורות השורדות והלוחמות של סופרות כסוזן קולינס ("משחקי הרעב") או קריסטין קאשור ("מחוננת") ולכל אחיותיהן הבועטות והחזקות, ששולטות היום בנינוחות ובתחושת זכאות לא מעורערת, ברשימות רבי המכר ובליבותיהן של הקוראות.