ישראל נטע: "נפגשנו בתקופת הברזל"

צֵל גִּבְעוֹל זָעִיר מֻטָּל עַל שֶׁבֶר חֶרֶס, בַּחֻרְשָׁה,

לְיַד הַתֵּל.

שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר מִתְפַּנֶּקֶת,

הָאֲדָמָה עוֹנֶדֶת תַּכְשִׁיטֵי נַחְלִיאֵלִים, וְזֶה הַכֹּל.

וְאִלְמָלֵא שְׁאוֹן הַמִּסְגָּדִים מֵעֵבֶר לַגָּדֵר

אֶת נְגִינַת הַכּוֹכָבִים בִּמְסִלָּתָם הָיִינוּ שׁוֹמְעִים

קֶשֶׁת מֵיתָרִים הָיִינוּ שׁוֹמְעִים

שִׁירַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁל הַוָּאדִי.

"צחק המשורר הזקן" (עטיפת ספרו של ישראל נטע)

*

נִפְגַּשְׁנוּ בִּתְקוּפַת הַבַּרְזֶל אוֹ הַבְּרוֹנְזָה, אַנְ'לֹא זוֹכֵר בְּדִיּוּק, רַק, כְּשֶׁפָּשַׁטְתְּ אֶת הַמְּעִיל,

עִם בֹּקֶר, פֶּלַח בִּטְנֵךְ נִגְלָה וְסֶרְגֵיי, הַשּׁוֹמֵר שֶׁל הָאֲתָר, חִיֵּךְ אֵלֵינוּ. חֲפִירַת הַצָּלָה,

אָמַרְתְּ, זֶה לֹא אוֹתוֹ אֲתָר חַד־שִׁכְבָתִי כְּפִי שֶׁהֶעֱרִיכוּ.

נִפְגַּשְׁנוּ בִּתְקוּפַת הַבַּרְזֶל, קָמֵעַ עַתִּיק הִתְגַּלְגֵּל לְרַגְלֵינוּ, קֶמֶר גּוּפֵךְ זָהַר, כְּשֶׁגָּהַרְתְּ,

נִסְעֶרֶת, לִבְחֹן אֶת שֶׁבֶר הַחֶרֶס הַמְאֻיָּר. דִּבַּרְנוּ עַל שִׁכְבַת הַחֻרְבָּן (הַחֻרְבָּן הוּא הָעֹגֶן,

כָּךְ, מְנַהֶלֶת הַחֲפִירוֹת) דִּבַּרְנוּ עַל מַסְּעוֹת מִלְחָמָה וְעַל הִתְחַדְּשׁוּת. בַּחֹרֶף הַתֵּל יָרֹק,

וּבַקַּיִץ שִׁכְבַת הַקּוֹצִים מְכַסָּה עַל הַסּוֹדוֹת: כְּתַב הַמְּאֵרוֹת הָעַתִּיק יָאִיר אֶת עֵינֵי הַנְּבוֹכִים.

נִפְגַּשְׁנוּ בִּתְקוּפַת הַבַּרְזֶל, אוֹ הַבְּרוֹנְזָה, עִנְיָן שֶׁל מֶטְרִים בּוֹדְדִים, אַלְפֵי שָׁנִים.

בְּאוֹקְטוֹבֶּר כְּבָר טַסְתְּ לְאֵיזֶה כֶּנֶס שֶׁל אַרְכֵיאוֹלוֹגִים. כְּתַב הַמְּאֵרוֹת פֻּעֲנַח, עַל הָאֲתָר

נִסְלַל כְּבִישׁ וְסֶרְגֵיי פֻּטַּר. תֵּל צְהֹב קוֹצִים, תֵּל יָרֹק בַּחֹרֶף, ד"ר ש', מְנַהֶלֶת הַחֲפִירוֹת,

יָלְדָה בְּמַזָּל טוֹב. קֶמֶר גּוּפֵךְ עֲדַיִן זוֹהֵר.

צָחַק הַמְשׁוֹרֵר הַזָּקֵן

הָרוֹאֶה נָהָר בַּחֲלוֹם יַשְׁכִּים וְיֹאמַר: הִנְנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם

הֲתִזְכְּרִי, הֲתִזְכְּרִי אֵיךְ, בְּטֶרֶם הָיָה דָּבָר בָּאָרֶץ,

פָּרַשְׂנוּ אֶת שַׂקֵּי הַשֵּׁנָה עַל גְּדַת הַנָּהָר הַהוּא, בַּחֹשֶׁךְ, לֹא רָאִינוּ דָּבָר

רַק סִימְפוֹנִיַּת הַנָּהָר הִרְעִידָה אֶת כָּל גּוּפֵנוּ מִשִּׂמְחָה. צִטַּטְתְּ אֶת דַּרְוִין הַצָּעִיר

"פְּתִילִים שְׁזוּרִים בִּפְתִילִים, פַּרְפָּרִים יְפֵיפִים, דְּמָמָה - הוֹשַׁעְנָא -

דְּמָמָה לְמוֹפֵת... עֵץ מִתַּמֵּר. פְּלִיאָה וְתַדְהֵמָה וּמְסִירוּת נִשְׂגֶּבֶת רוֹמְמוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ".

אֵד עָלָה מִן הָעֲשָׂבִים, וְהִשְׁקָה אֶת צִפּוֹרֵי הַשִּׁיר הַמְּגִנּוֹת עָלֵינוּ מִלְּמַעְלָה

וְאֶת הַחֲרָקִים וְאֶת הַתּוֹלָעִים הַנִּשְׂגָּבוֹת.

הִנְנִי נוֹטָה אֵלֶיךָ כְּנָהָר שָׁלוֹם אָמַרְתְּ, וְשַׂשׂ לִבְּךָ, וְעַצְמוֹתֵינוּ כְּדֶשֶׁא פָּרְחוּ.

גּוּף בְּגוּף נָגַעְנוּ עַל גְּדַת הַנָּהָר הַשּׁוֹטֵף הַהוּא, בְּטֶרֶם קָרָאנוּ לוֹ שֵׁם, בְּטֶרֶם הָיוּ כָּל

הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים, וְהָרָעִים, וְהַטּוֹבִים, חָלַמְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ נָהָר,

קָרָאנוּ שָׁלוֹם.

ישראל נטע, יליד 56' , חבר קיבוץ בארי בנגב המערבי, שנופיו הם ביסוד שיריו. נטע משלב בין טקסט מקראי ומשנאי להווי המודרני, בין וְעַצְמוֹתֵינוּ כְּדֶשֶׁא פָּרְחוּ לשקי השינה על גדת הנהר. הוא בעל תואר מוסמך מהחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב. השירים לקוחים מתוך ספרו השני,"השיר על הארץ". ספרו הראשון - "צפון דרום מערב" יצא ב-2007, אף הוא בהוצאת כרמל, וזכה בפרס יהודה עמיחי לשירה.