"הייתי חיילת בודדת, כעת מאמצת חייל במצבי"

כשאני משתמשת במונח "החייל שלי" אנשים מרימים גבה. מנסים להבין איך בחורה שמשוחררת כבר למעלה משלוש שנים בוחרת להישאר בקשר הדוק עם המסגרת צבאית.

אני סטודנטית שעובדת בכמה עבודות וחיה עם מחסור נצחי בזמן ובשעות שינה. לא בטוח שלמען מטרה אחרת הייתי מוכנה להקצות עוד נתח משמעותי מהזמן שלי. ובכל זאת, כששמעתי על פועלה של עמותת "אח גדול" הרגשתי בעצמות שאני חייבת לקחת חלק בפעילות הזו. וגם אם רק בגלל שלי לא היה מישהו להישען עליו לאורך השירות הצבאי שלי. בשלב הזה, כבר ברור שהוא יותר כמו משפחה עבורי. את החייל שלי אני מלווה כבר קרוב לשנה – איך שהזמן טס...

שנתיים אחרי השחרור שלי מצה"ל פנתה אלי חברה שהייתה גם היא חיילת בודדה, וסיפרה לי על עמותת "אח גדול". העמותה הוקמה כדי ליצור רשת חברתית תומכת לחיילים בודדים בשירות סדיר, כשהיופי הגלום בה הוא העובדה ש"אחים הגדולים" של החיילים הם משוחררים שהיו גם הם חיילים בודדים. כל "אח גדול" שמתנדב בעמותה מלווה חייל בודד ומנסה לסייע, לפי צרכי החייל, בכל עניין. לעתים מדובר בציוד לדירה, מידע לגבי זכויות החייל או בתיווך מול המערכת הצבאית ולעתים יש צורך באוזן קשבת, הכוונה או נקודת מבט נוספת.

בפעם הראשונה שהתקשרתי אליו הוא ענה בטון קשוח וסרב לשתף פעולה. אבל התעקשתי, לא הרמתי ידיים, וגיליתי בחור חכם להפליא, עצמאי ואמביציוזי המשרת ביחידה קרבית - מלח הארץ בהתגלמותו. היה לי כל כך ברור למה הוא לא מאמין בעזרה, בעמותות וארגונים – הייתי שם. זה לא פשוט לעמוד במקום הזה, בו אתה חי חיים אזרחיים עצמאיים לחלוטין ואז פתאום מוצא את עצמך במדים ונתון לחסדי המערכת הצבאית על מנת לסגור את החודש. לכן, המשכתי להתקשר.

היום הוא גם מתקשר אלי. ואנחנו מדברים. לפעמים שיחות חולין על היום שלו ועל התכנונים לסופ"ש לכשיגיע הביתה, ולפעמים הוא מעלה בעיות ותסכולים ולאט לאט אנחנו מוצאים את הדרך להפוך את המרמור לבעיה מוחשית ולמצוא לה פתרון פרקטי.

בינתיים הספקנו ליצור קשרי עבודה, שיתוף פעולה ועירנות למצב המיוחד עם המפקדים ועם מחלקת הת"ש, לצאת לימי סידורים, לדאוג שיקבל טיפול רפואי הולם, להוציא אותו לפגוש את אמא, לפנות לו זמן לחיפוש דירה, ועכשיו אנחנו שוקדים על ריהוט הדירה החדשה. אבל לפני הכל ויותר מהכל, הפגשנו אותו עם אנשים שאכפת להם.

לא כל הבעיות שלו נעלמו, לא הכל פתיר בנקודת הזמן הזו ולא הכל הולך חלק. החיים כמו החיים מערימים עליו קשיים נוספים בכל יום שעובר. אני רוצה להאמין שהוא יודע שיותר מ"תוצאות" בשטח חשובה הכתובת. שהוא יודע שאני ועמותת "אח גדול" עומדים מאחוריו איתנים, שיש מי שעושה מאמצים עבורו, ולא מתוך רחמים או כי "זו העבודה שלנו" אלא מתוך היכרות עם הקושי, אכפתיות, אמונה בחברה טובה יותר ואהבה גדולה, ושזה הדבר שהכי חשוב.

• לרגל פתיחת הפעילות השנתית בבית החייל בחיפה, שם מתגוררים חיילים בודדים שזוכים לתמיכת האגודה למען החייל במהלך השנה כולה, נוסף כחלק מהליווי השוטף גם פרוייקט האח הגדול", שכותבת טור זה היא חלק ממתנדביו