הנהג אינו שיכור, הוא פשוט שאף מדלל צבע

הנהג טען שלא שתה, אלא שלמשטרה לא אכפת היה כיצד הגיע אלכוהול לגופו. הסיפור הבא יפתיע גם את מי שמרבה להסתובב במסדרונות בתי המשפט לתעבורה: בבדיקת שכרות שגרתית, נמצא מ' מנהריה שיכור. מכשיר "הינשוף" המשטרתי גילה ריכוז אלכוהול של 370 מיקרו-גרם בליטר אוויר - גבוה בכ-50% מהרף המותר על-פי חוק.

נושאים נוספים בערוץ הרכב של ynet:

• חשיפה: מהפכת המיסוי שתוזיל את מחירי המכוניות
• לידיעת הנהגים: כך תעקוב אחריכם המדינה  
• מי צריך רכבת קלה? בחיפה יש מטרונית
  

מ' לא כפר בתוצאת הבדיקה. אלא שלטענתו, כלל לא שתה באותו יום. למעשה, מ' טען כי חלפו לפחות שלושה חודשים מאז צרך משקה אלכוהולי כלשהו. כיצד בכל זאת הסביר את תוצאות הבדיקה? לדבריו, הוא עובד במפעל המייצר מדללי צבע, ובאותו יום ממש נשפכו על רצפת המפעל יותר מ-200 ליטר של מדלל צבע, שבסיסו אלכוהול. לדבריו, מדלל הצבע גרם לכך שבבדיקת השכרות התגלה אלכוהול בגופו.

לא שתיתי, רק שאפתי מדלל צבע(צילום: קובי קואנקס)

זה הכל בגלל הזקן

בבית המשפט לתעבורה בירושלים, סיפר מ' כי ביחד עם אחיו ואחד מהעובדים במקום, ניקה את רצפת המפעל. אלא שבגלל זקנו לא חבש מסיכה, ולכן נחשף לאדי האלכוהול. להוכחת טענתו, הציג מכתב מאת מומחה, שהבהיר כי החומרים הכימיים מהם מיוצר מדלל הצבע, "מתנהגים" בגוף האדם בדיוק כמו אלכוהול שנצרך בשתייה. עם זאת, המומחה הסביר כי קצב פירוק המדלל - המורכב מ-50% אתנול ו-50% איזופרופיל אלכוהול - איטי יותר, ולכן השפעתו הקוגניטיבית נמוכה מזו של אלכוהול שנצרך בשתייה.

בתביעה טענו בתחילה כי דעת המומחה מטעמו של מ' כלל אינה קבילה. אך במפתיע, עם תחילת משפטו, הסכימה התביעה לקבל את חוות דעתו של אותו מומחה. מה שינה את דעת התובעים? לדבריהם, הסברי המומחה רק מחזקים את כתב האישום שהגישו - שכן הם מוכיחים כי בגופו של מ' אכן היה ריכוז גבוה של אלכוהול. וכך, כמובן, מודה למעשה הנאשם בכך שנהג בזמן שהוא שיכור.

לטענת התביעה, הימצאות האלכוהול בגופו של הנאשם היא שקובעת אם נהג בשכרות. הדרך שבה נספג האלכוהול בגופו, כך הסבירו שם, כלל אינה חשובה. טענה נוספת שהעלתה התביעה נגעה לכך שכאשר נעצר, היה מ' בדרכו חזרה מחתונה של חבר, ולדעת עורכי הדין של המשטרה "לא הגיוני על סמך 'ניסיון החיים'" שהוא כלל לא שתה באירוע.

"הממצאים אינם משתייה"

את השופטת מרים קסלסי, "ניסיון החיים" הזה לא ממש הרשים. לא רק שדחתה את טענת המשטרה כי "זה לא הגיוני" שמ' לא שתה, היא גם דחתה את טענתה כי הוא נהג בשכרות. "ממצאי האלכוהול שבגופו של הנאשם אינם בהכרח משתיית אלכוהול", היא כותבת בהכרעת הדין. "(אלא) משאיפתם של חומרים כימיים, כאשר הפירוק בגוף איטי יותר מאלכוהול הנצרך בשתייה, ולכן לכאורה לא התנהג הנאשם כשיכור - אולם בדיקת נשיפתו הראתה הימצאות אלכוהול בגופו". לאור קביעה זו, זיכתה השופטת קסלסי את מ' מחמת הספק.

למרות שבית משפט לתעבורה אינו קובע תקדימים, המקרה של מ' עשוי עוד לעורר לא מעט הדים במערכת המשפט. זאת, לאור הניסיונות הרבים לתקוף את אמינותו של מכשיר הינשוף המשטרתי, אשר לטענת נאשמים רבים אינו מדויק, ועלול להביא להרשעת חפים מפשע.

סביר גם להניח שטענת המשטרה, לפיה שכרותו של מ' נבעה "מעצם הימצאותו של אלכוהול בריכוז העולה על המותר, בלא כל קשר לדרך בה הוא נספג בגופו של הנאשם", תעורר ביקורת בקרב סנגורים. אחרי הכל, כפי שעולה ממשפטו של מ', טענה זו צריכה להיבחן מול חוות דעתו של המומחה מטעמו, שהסביר כי השפעת האלכוהול שנמצא בבדיקה הייתה קטנה מזו של אלכוהול שנצרך בשתייה.