פוטבול: טים טיבו משגע את אמריקה
הוא נוצרי אדוק, בן של כומר, מאמין בהתנזרות ממין עד החתונה, תומך באיסור הפלות ומפרסם ברבים את אמונתו. חלק מהאמריקנים כבר הפכו אותו לגיבור. קבלו את קוורטרבק דנבר ברונקוס מה-NFL, טים טיבו, הלהיט של הליגה
משהו קורה ב-NFL. פתאום ישנה התרגשות, הדיבורים בעד ונגד סוערים, ואי אפשר להתעלם אפילו לרגע ממה שהאיש הזה עושה. קוראים לו טים טיבו, וכפי שרבים צפו הוא הופך לשם ענק בליגה - העניין היחיד הוא שלא בטוח אם מישהו חשב שכך זה ייראה.
עוד ב-ynet ספורט:
- כדוריד: הפועל ראשל"צ נותרה מושלמת
- שחייה: גל נבו זכה בארד שני באליפות אירופה
- וילאש בואש מפחד ממנצ'סטר סיטי?
טיבו הוא הדבר הכי מסעיר שקורה השנה בליגה, ולא קל להתבלט כקוורטרבק בעונה בה שלושה כאלה, ארון רוג'רס מגרין ביי, טום בריידי מניו אינגלנד ודרו בריז מניו אורלינס, נותנים תצוגות מופלאות ללא הרף ודואגים לקבע את מעמדם כשלושה מהגדולים ביותר ששיחקו פוטבול אי פעם.
הייחוד של טיבו, שמרעיד את כל ארה"ב, הוא שהוא אפילו לא קרוב להיות טוב כמותם, אבל הוא כל כך מיוחד ושונה, שאי אפשר להתעלם ממנו.
גדל בפיליפינים ועבד בבית יתומים
הרקע של טיבו הוא בדיוק מה שמגדיר אותו כיום. בעידן של כוכבים מוחצנים, הוא האנטי-כוכב, הילד של השכנים, אבל לא של השכנים הרגילים, אלא של השכנים מהכנסייה. הוריו היו מיסיונרים שחיו בפיליפינים, ואמו סבלה מסיבוך במהלך ההריון, אך סירבה להפילו.
האמונה שלה ושל אביו, כומר כמובן, הייתה חזקה. שנים מאוחר יותר, טיבו ואמו הופיעו יחד בפרסומת של ארגון נוצרי המתנגד להפלות. המסר היה ברור - מה היה קורה אם היא הייתה מוותרת עליו. הדת שלו מנחה אותו לאורך כל הדרך. תנוחת התפילה הקבועה שלו מלווה את שידורי המשחקים של הדנבר ברונקוס, ואחרי אותה פרסומת מפורסמת הוא אמר: "אני יודע שיש אנשים שלא יסכימו איתה, אבל הם יכולים לכבד את זה שאני תומך באמונה שלי".
טיבו הוא נוצרי אדוק, כולל התנזרות ממין עד החתונה, וזה לא משהו שעובר בשקט. מצד אחד, אמריקנים רבים חיכו לגיבור כזה, האיש שמפרסם ברבים את אמונתו, מפאר אותה וגורם לנוצרים אחרים לגאווה עצומה בכך שהוא מנפח את חזהו בזכותה. אבל יש כאלה שלועגים לו, שלא מקבלים את הדרך שלו.
קורט וורנר הגדול, שבעצמו נהג לדבר רבות על דתו, אמר לאחרונה:
"אי אפשר שלא לאהוב בחור כמוהו, אבל הייתי אומר לו, 'תוותר על האומץ במילותיך, והמשך לחיות בדרך בה אתה חי. תן לאחרים לדבר במקומך'. אני מבין אותו, אבל אני לא רוצה שאנשים יהיו קשים כלפיו בגלל שהם לא מבינים אותו או מי הוא".
וזה בדיוק היופי בטיבו. הוא לא עושה זאת מתמימות מצד אחד או מיהירות מצד שני. הוא באמת ילד טוב. כל הדיבורים שלו על הדת הם בגלל שזה מי שהוא. כנער הוא עזר לאביו בבית יתומים ובמיסיון בפיליפינים, וכילד שחונך בבית ולא בבית ספר, הוא ינק את זה מהרגע שנולד.
הווינריות שמובילה את דנבר בדרך לפלייאוף
אבל בטיבו יש משהו שהולך הרבה מעבר לדת, וכאן מגיעים לפוטבול. טיבו סיים את מכללת פלורידה כאחד משחקני הקולג'ים הגדולים בכל הזמנים. ב-2007 הוא זכה בהייזמן טרופי, פרס השחקן המצטיין בקולג'ים, והיה שחקן השנה השניה הראשון בהיסטוריה שגורף אותו.
הוא השלים ארבע עונות מהממות כפנים של הקבוצה, ואם כבר פנים - הוא הכניס חוק חדש לפוטבול, בו אסור לרשום מסרים בצבע ששחקנים נוהגים למרוח מתחת לעיניהם כהגנה מהשמש, לאחר שהשתמש בצבע כדי לרשום על פניו פסוקים מהברית החדשה.
אבל הקולג', כך רבים האמינו, היה השיא שלו. הצטיינות בקולג'ים לא אומרת דבר בהקשר להצלחה בזירה הגדולה, והיו פרשנים שטענו כי הסגנון שלו לא מתאים לליגה. לבסוף, מי שהימרו עליו היו הברונקוס, שבחרו אותו ב-2010 במקום ה-25 בדראפט.
ההתחלה הייתה מעורערת - בעונה הראשונה הוא קיבל מספר הזדמנויות בגלל העונה הרעה של דנבר (12:4), וסיים את העונה בשלושה משחקים רצופים בהם פתח. אבל זה לא היה טוב מספיק כדי להפוך אותו לשחקן פותח קבוע, ואת העונה הנוכחית הוא שוב פתח על הספסל.
המזל שלו במקרה הזה היה כפול - הקבוצה הייתה איומה והאוהדים מתים עליו.
בעוד קייל אורטון סיפק משחקים רעים בזה אחר זה, הקהל התחיל ללחוץ לתת לטיבו לשחק, ולא ויתר עד שג'ון פוקס התייאש ונתן לטיבו את המפתחות במחצית של המשחק מול סן דייגו.
ההחלטה הזו נתנה את הדחיפה לטירוף טיבו, שאחרי שקפא מעט למשך שנה (והיו רבים שהאמינו לנצח), חזר במלוא העוז וכבש את הליגה. באותו משחק טיבו הכניס רוח חדשה לברונקוס, והיה אפשר להרגיש שינוי למרות שירדו שוב מנוצחים ונפלו למאזן 4:1.
את המשחק הבא הוא כבר פתח. וגם באלה שאחריו. מאז שטיבו החל לשחק בקביעות, דנבר ניצחה שישה משבעת משחקיה, ומובילה את בית ה-AFC מערב במאזן 5:7, כשהיא כבר יכולה להריח את הפלייאוף. אף אחד מהניצחונות האלה לא היה יפה, אבל בכולם בלטה הווינריות של טיבו, שסחף את חבריו למהלכים מופלאים של הרבע האחרון.
מודל לחיקוי שאי אפשר להתעלם ממנו
דנבר משחקת מכוער, אבל בזכות העובדה שהקבוצה התאימה עצמה לסגנון של טיבו, היא פורחת. טיבו לא שש למסור את הכדור, ובמקום זאת בונה על חבריו במשחק הריצה, או רץ בעצמו כפי שעשה בניצחון המדהים על הניו יורק ג'טס, בו ההגנה של היריבה הביטה בהשתאות בדרך בה פירק אותה פעם אחרי פעם. והמסירה? את קנזס סיטי דנבר ניצחה כשטיבו זורק רק שמונה מסירות ומשלים שתיים מהם, מספרים בלתי נתפסים.
אין שום קבוצה בליגה שמשחקת כך, אף אחד לא מופרע מספיק לנסות. הסגנון שלה מתאים לקולג'ים, בדיוק כמו הקוורטרבק שלה, ובניגוד לכל הציפיות, זה גם מצליח.
כשמשלבים עם זה את ההגנה המשתפרת של דנבר, שהופכת לכוח משמעותי, מבינים איך
הקבוצה מתחילה לטפס. סדרת הקאמבקים שלו והניצחונות שהוא מביא עדיין לא שיכנעה את כולם. האוורד בראיינט מ-ESPN הקדיש לו כתבה השבוע, וטען לא רק שההתלהבות ממנו מוגזמת, אלא שהוא קוורטרבק בינוני שבסופו של דבר ייכשל.
הוא לא היחיד שחושב כך, ועדיין, את ההיסטריה הזו אי אפשר להפסיק. בארה"ב פשוט לא מפסיקים לדבר על טיבו, לטוב ולרע. האישיות שלו, היכולת שלו, החיים שלו. הוא יצר גל שוצף עם תנועת ה"tebowing", של אנשים המצטלמים כשהם מחקים את תנוחת התפילה המפורסמת שלו באתרים שונים בעולם. גם על חבריו לקבוצה הוא השפיע בזכות הווינריות שלו. יש בטיבו כל כך הרבה דברים מסקרנים, על המגרש ומחוצה לו, ואי אפשר להתעלם ממנו.
לפנייה לכתב/ת 
