מעשה בשביעייה: איניד בלייטון חוזרת למדפים
בספרי "החמישייה" ו"השביעייה הסודית" של בלייטון, הילדים מגלים תעוזה ותמיד חדורי מוטיבציה להשיב את הסדר על כנו, למרות שהם מודעים למעמדם בהיררכיה של התקופה. על תרגום חדש עבור ילדים שלא מכירים והורים שהיו מכורים
מי לא מכיר את איניד בלייטון? אחת הסופרות הפופולריות ביותר בעולם, שכתבה מאות ספרים אך גם הוקעה ללא רחמים על ידי מבקרים לאורך השנים. מחברת עשרות סדרות לילדים בגילים שונים, שחלקן הפכו לאבני דרך של קוראים בתחילת דרכם. בימים אלו רואים אור בתרגום חדש ומעולה של דנה אלעזר-הלוי שני הספרים הראשונים של שתי הסדרות האהובות ביותר שכתבה בלייטון, "השביעייה הסודית" ו"החמישייה הסודית". התרגום המחודש הוא מהלך מו"לי מפתיע של הוצאת "אחוזת בית", אשר ממנה נמסר כי אחת לחודשיים יראו אור שני ספרים נוספים בסדרה, על מנת שהקוראים הצעירים יוכלו לאסוף את הספרים כפי שנהגו ודאי גם הוריהם.
ספרי ילדים נוסטלגיים בערוץ הספרים :
- בחזרה לאבונלי עם האסופית
- סוד הקסם של אי המטמון
- אין קץ לילדות עם פזמון ליקינתון
לא בכדי ראוי להזכיר את ההורים. על גב הספרים נכתב כי התרגום החדש והעכשווי מיועד "להנאת הילדים שעדיין לא מכירים את החבורה ולהנאת ההורים שגדלו על סיפוריה". הפנייה הכפולה מאפיינת את ההוצאות המחודשות שרווחות היום בעולם המו"לות לילדים. קודם כל יזהו המבוגרים את הספר שאהבו בצעירותם אשר יעורר בהם רגשות נוסטלגיים, ורק לאחר מכן יישבו גם הילדים בכוח המשיכה העז של היצירה.
שתי הסדרות מיועדות לקוראים עצמאיים, אך סדרת "השביעייה הסודית", בה הטקסט מנוקד, מיועדת לקטנים יותר, מגיל 7, ואילו "החמישייה הסודית" לבני 10. בלייטון כתבה מספר סדרות על חבורות ילדים בולשות – בכולן יחסים מורכבים בין הצלעות הנשיות לגבריות ולכולן מצוות כלב - אך אלו הפופולריות ביותר בעולם ובישראל. המתרגם הקודם לעברית, אבנר כרמלי (הלוא הוא שרגא גפני, כרמלי היה שם עט בלבד), דאג להתקין גרסה מהימנה ברוח הדברים והסגנון, אך בתרגומו נפלו גם אי-דיוקים.
התרגום המחודש של הסדרה הוא בראש ובראשונה מהלך של תיקון: שמה של הסופרת תוקן סוף-סוף לאיניד, ולא אניד כפי שהופיע קודם לכן; פטר, גיבור "השביעייה הסודית", הפך לפיטר, כמו במקור וכן הלאה. אלעזר-הלוי שמרה על הסגנון האנגלי הקפוץ משהו, על המבע הפשוט (ואין מנוס מלומר כי הוא גם נוטה לפשטנות לעתים) והקצב של העלילות.
מרחב גיאוגרפי עתיר דמיון
"החמישייה הסודית" מגוללת הרפתקאות מסעירות יותר, שכן היא מתרחשת במרחב גיאוגרפי עתיר דמיון - האי קירין - ולא בפאתי כפר אנגלי שקט. לפיכך, גם הדרמה מסעירה יותר, מותחת פי כמה ומסקרנת. "השביעיה הסודית", לעומת זאת מתמקדת באפיזודות דרמטיות שלמות, המרכיבות את הנרטיב הבלשי של התעלומה, שלא פעם נאלצת החבורה לחפש אחריה בנרות.
איניד בלייטון נולדה באוגוסט 1897 והיתה סופרת עצמאית במלוא מובן המילה. היא החלה לכתוב בגיל 14 ועד מותה בשנת 1968 הוציאה תחת ידה מאות ספרים לכל הגילים, שראו אור בקצב מסחרר וללא הפוגות. ראשית, סיפוריה ראו אור בעיתונים שייסדה בעצמה ולאחר מכן פורסמו הספרים והסדרות בפרט בהוצאה מסודרת. בלייטון חיברה גם את "עלילות נדי" (שהפכה ברבות השנים לסדרת אנימציה מצליחה), "חבורת הבלשים והכלב", "הרביעייה והתוכי" ועוד ספרים רבים נוספים, הן כחלק מסדרת ספרים והן כיצירות בודדות.
היא כתבה שירים, סיפורי קצרים לטף, ספרים המיועדים למתחילים לקרוא ורומנים בלשיים לגילאי בית הספר היסודי. ספרייה תורגמו למאות לשונות, נמכרו עד כה במיליוני עותקים וגם היום, חרף הביקורת החריפה שהופנתה כלפיה - שבשיאה הורדו ספרייה מהספריות הציבוריות והבי.בי.סי החרים אותה במשך שלושים שנה - ספריה נמכרים בכל העולם במיליונים.
סוד הקסם של בלייטון
מה הוא אם כן סוד הקסם של בלייטון, שגרם לה להיבחר בשנת 2008 לסופרת האהובה ביותר על הקוראים הבריטיים, ובכך גברה על שייקספיר, ג'יין אוסטין, רואלד דאל וג'י. קיי. רולינג? ייתכן ומדובר באותם מאפיינים שהעלו את חמתם של מבקרים מאז שהחלו ספרייה להיות פופולריים בקרב ילדים. העלילה בספריה פשוטה, התעלומות אינן מתוחכמות, ולעתים הגילוי שמוביל לפיתרון מורכב ועסיסי פי כמה מהתעלומה כולה.
עיצוב הדמויות שטוח במידה רבה, אינו מעמיק ותבניתי; הסיפורים אינם מערערים על הסדר הקיים, ויש בהם מידה לא מבוטלת של שמרנות וערכים שאינם מאיימים או מזעזעים את עולמם של הקוראים. גם כאשר מתבצעות חריגות מהתבניתיות - דמותה של ג'ורג'ינה ב"החמישייה הסודית", המתעקשת שיקראו לה ג'ורג' ומבקרים רבים ראו בה דמות לסבית, או מקרים בהם דווקא בנות חבורת השביעייה הסודית, בדגש על ג'נט, מצליחות להביא לפתרון התעלומה ולא הבנים; חריגות אלו, שאינן שכיחות בספריה, גורמות להתרגשות רבה דווקא משום שהעולם הסיפורי של בלייטון הוא מצומצם למדי.
ובכל-זאת, יש קסם רב בסיפורי הבלשות של שתי החברות. הילדים מגלים נחישות ותעוזה, תבונה ומחשבה חדה, ותמיד חדורים מוטיבציה להשיב את הסדר על כנו. חרף העובדה שהם מודעים למעמדם הנמוך בהיררכיה החברתית של התקופה - דבר המתבטא בין היתר בפניות רבות למשטרה ולהוריהם - חברי "השביעייה" למשל, לוקחים על עצמם לפתור תעלומות מורכבות ומסוכנות. הדחף בהרפתקה, שבולט פי כמה בסיפורי "החמישייה" הוא אולי המגנט החזק ביותר של הספרים על הקהל הצעיר.
בין אם מדובר בכפר אנגלי קטן או באי מסתורי; בין אם מדובר בחיי יום-יום המחייבים את הילדים לחדול מהבלשות לתה של אחר הצהריים או בחופשה מסעירה בה מתגלה טירה עתיקה - כך או כך, הגרעין הדרמטי של יציאה להרפתקה קיים בשתי היצירות - והעובדה שילדים רגילים במציאות רגילה מסוגלים לכך, מלהיבה ומעודדת את הקוראים הצעירים.
ניתן בהחלט להרחיב את הדיבור על המאפיינים הסקסיסטיים, יש שיאמרו הגזענים ביצירתה של בלייטון. על ההיררכיה הפטריארכלית הברורה שבחבורה, על הערכים השמרניים הגלומים בסיפורים והיעדר ייצוג של ילדים שאינם לבנים, בני המעמד הבינוני הגבוה של אנגליה. אלמנטים אלו ואחרים היוו את עיקר הביקורת כלפי בלייטון במשך השנים, בעוד היא עצמה טענה שהיא כותבת על מה שהיא מכירה ועל מה שעולה בדמיונה. התשובה הפשוטה הזאת יכולה להוות רמז לאסתטיקה המובחנת של בלייטון: פשטות היא העיקר, דגש בכתיבה על המוכר והלא מאיים, כאשר האיום היחיד הוא האי-מוסריות.
בלייטון אינה מנסה לערער על מוסכמות. להיפך, היא כותבת בתוכן, ובכל-זאת מצליחה להבליט איזו שאיפה ילדית (ואנושית) בסיסית החורגת מגבולותיה ומאפשרת לזמן מה גם לבורגנות השבעה לחיות באשליה של הרפתקה כבירה ולחוש כי ביכולתם של הילדים לגבור על כל מכשול (גם אם הוא מאיים בסך הכל על אותם ערכים בורגניים פשוטים).
מג'ינג'י לחסמב"ה
ספרי חבורות הם מהאהובים ביותר על ילדים ברחבי העולם. בישראל, גלילה רון פדר-עמית, המקבילה שלנו לבלייטון, חיברה עשרות סדרות על חבורות, ביניהן "ג'ינג'י", "טולי תעלולי" ו"מנהרת הזמן". ספריה זוכים להצלחה כבירה ומשמרים במידה רבה את האיכויות הדרמטיות שבלייטון הציגה בספרי החבורות שלה: רצף עליתי דינאמי המתפרש על פני ספרים רבים, כאשר בכל הרפתקה המבנה סדור מאוד והפיתרון סוגר את כל הקצוות ומשיב את השקט והשלווה לאזור.
גם ספרי "חסמב"ה" שכתב יגאל מוסנזון זכו לביקורות קשות מאד בדומה לבלייטון, אך בשני המקרים לא ניתן להתעלם מכך שהספרים ריתקו ילדים, שקשה לומר שנפשם נפגעה מהיצירות הללו או שלא המשיכו אחר כך לקרוא יצירות ספרות מתוחכמות ועשירות יותר. הספרות הפופולארית, שבלייטון היא מייצגת בולטת שלה, מהווה נדבך משמעותי וחשוב בהתפתחות התרבותית והתודעתית של הקוראים הצעירים, ודווקא נגישותה המוחלטת, אשר חוצה תרבותיות וחברות הופכת אותה לבעל קסם רב.
התרגומים המחודשים לשתי הסדרות של בלייטון הם כאמור מצוינים. אלעזר-הלוי
עשתה עבודה מצוינת בעדכון השפה, אך גם הצליחה לשמור על אותו זיק אנגלי מוכר, המעניק לקוראים בישראל את הריחוק הנדרש להפליג במחוזות הדמיון אל אנגליה הכפרית או לעצור את נשימתם כאשר שודדים פולשים לאי קירין והילדים האנגליים המסכנים נאלצים להתמודד מול סכנה כה איומה. הגינונים, הלך הרוח, המאכלים (הו, המאכלים!), הלבוש והמסורת - כל אלו מהווים חלק אינטגרלי מהקסם של היצירה עבור קוראים זרים. בתרגומים החדשים נשמרים האלמנטים המושכים, רק שכעת הם נמצאים במרחב טקסטואלי עדכני וקולח. יחד עם עיצוב מצוין ושילוב של האיורים המקוריים, אין ספק שההשקעה שנעשתה בהוצאה המחודשת ניכרת ופועלת את פעולתה.
אך האם הילדים בעידן הנוכחי יסחפו אחר הבריטים הצעירים? כמדומני, ההוצאה המחודשת של "חסמב"ה" כלל לא דיברה ללב הילדים. האם דווקא הבריטים יצילו את המצב? שכן חרף כל ההאשמות כלפי הספרות שכתבה בלייטון, מדובר בספרים מהנים במיוחד, שלקורא מבוגר עלולים להיראות שטחיים ופשטניים, אך יש בהם אמת בסיסית מוצקה והתלהבות ילדית מדבקת. ומי החליט שמוכרחים להסכים עם כל מה שקוראים? אולי דווקא מפגש עם סוג התנהלות מסוים של החבורה יעורר ביקורת אצל הקורא הצעיר? הפשטות יכולה להיות כלי רב עוצמה, אין לזלזל בה כלל, ואיניד בלייטון הופכת את הפשטות לאמנות של ממש.
