גם קצב הוא רק ניצב בסרט
ארצנו מלאה באין-ספור בכירים וזוטרים שיושבים על כיסא שיש בו יכולת להשפיע. במקום למלא את ייעודם, הם מועלים בשולחיהם - ובטוחים שלעולם חוסן. אלא שאז במאי הסרט מחליט להחליף תפקידים, והחונן מתחנן לחנינה. תראו את קצב
מבין המשפטים הרבים שאמר משה קצב
לפני כניסתו לכלא,
צד את עיניי המשפט הבא: "אני מצטער על כך שדחיתי אלפי בקשות לחנינה שהגיעו לשולחני מתוקף תפקידי כנשיא המדינה. עכשיו אני מבין שיכול להיות שבחלק אולי אפילו גדול מהמקרים, דחיתי או התעלמתי מבקשות אמיתיות של חפים מפשע, שיושבים בכלא על לא עוול בכפם".
פנתה לכל מיני גורמי השלטון - מהביטוח הלאומי וצפונה - כדי לברר את זכאותה לקבל דברים הקשורים למצבו של בנה. היא הראתה לי ערמת מכתבים ששלחה, וערמה גדולה עוד יותר של תשובות שקיבלה, שעיקרן – "לך ושוב". תביאי מסמך כזה, תבואי לוועדה כזאת, תפקססי אישור כזה, תתקשרי בשעות הקבלה, וכדומה. היא, כמובן, ניסתה להתקשר – אך איש לא ענה; את הפקסים ששלחה - איש לא קיבל, ולתחנוניה איש לא הקשיב.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
כנראה שגם על זה נאמר הפתגם השחוק "דברים שרואים משם לא רואים מכאן". כשקראתי את המילים הללו, נזכרתי באישה אחת שפגשתי לפני כמה שנים בבית חולים, כאשר שנינו סעדנו איש-איש את יקירו.תוך כדי הכנת הקפה של הבוקר, היא סיפרה לי על תלאותיה מול משרדי הממשלה והביורוקרטיה. במשך חודשים
דעה
אגף תורני בכלא: חילול ה'
הרב מיכאל מלכיאור
"מה זה אגף תורני לפושעים? האם מישהו סבור שיכול להיות חיבור בין מעשיהם לדת? התורה היא אנושית ומוסרית, ואי-אפשר להפריד זאת מתפילה וכשרות"
לאחר שהראתה לי את הקלסרים עבי הכרס והביורוקרטיה, היא אמרה: "אלוהים מחזיר לי מה שנקרא עין תחת עין ומידה כנגד מידה. במשך שנים הייתי מזכירה אישית של דמות ציבורית בכירה, בעלת השפעה רבה הן בתחום המוניציפאלי והן במישור ארצי. חלק מעבודתי היה לטפל בפניות הציבור. מידי יום היו מגיעים מכתבים מכל העולם ואשתו - זה מבקש חניה לנכים ליד הבית, וזה שנעזור לו עם תרופות. אחד זקוק למטפלת, והשני קובל על שפיטרו אותו. וכולם מבקשים ומסבירים כמה קשה להם, וכמה רע להם, וכמה הם זקוקים לעזרה.
"במשך הזמן כבר נהייתי אטומה, עד כדי כך שאפילו לא הייתי פותחת את המכתבים. היה לי נוסח של מכתב תשובה מוכן. משהו בסגנון של 'קיבלנו את פנייתך ונשתדל לסייע', או 'העברנו אות בקשתך לידי הגורמים המטפלים בעניין', וזורקת את המכתב לפח. למי יש סבלנות לכל הנודניקים? עכשיו אלוהים עושה לי בית ספר. אני מקבלת בדיוק את אותם מכתבים שאני שלחתי כל השנים: 'קיבלנו את פנייתך... בלה-בלה-בלה...' ואני רואה לנגד עיניי את הפקידה זורקת הכל לפח, או מתייקת באיזה קלסר מאובק".
אין תעודת ביטוח
ארצנו מלאה באין-ספור בכירים וזוטרים, פקידים ומזכירות, שיושבים על כיסא שיש בו יכולת להשפיע. שקיבלו לידם
סמכות, שאמורים לתת שירות לציבור. במקום למלא את ייעודם, הם מועלים בשולחיהם, מזלזלים בפונים אליהם, נהנים ממנעמי הכוח והשררה, מרשים לעצמם - ובטוחים שלעולם חוסן. אלא שאז במאי הסרט מחליט להחליף תפקידים, ולפתע הם מוצאים עצמם בדיוק בצד השני של התסריט. החונן מתחנן לחנינה, והמזלזלת בפונים עומדת מול דלת אטומה.
בשבוע המבייש הזה, שבו נכנס נשיא מדינת ישראל לשעבר לכלא - יסיק כל אחד את מסקנותיו, וייקח כל אחד את לקחו. בשיטפון הלהג של הימים האחרונים, דווקא הזלזול בפניות, וההסתגרות מאחורי מנגנוני הביורוקרטיה – מוכיחים שבאמת דברים שרואים משם לא רואים מכאן. לאף אחד אין תעודת ביטוח, וכדאי תמיד לזכור שהאדם עלול להיות, יום אחד, לא רק משם - אלא גם מכאן.
לפנייה לכתב/ת 
לא לעולם חוסן. קצב בדרך לכלא
צילום: אבי רוקח
מומלצים
