מחאה חברתית? פורשה, קליפורניה וג'רי סיינפלד
אחד האירועים הכי יוקרתיים ומרגשים שחובב הגה מאחל לעצמו, הוא מפגש מכוניות המירוץ של פורשה לדורותיהן, הנערך אחת לשלוש שנים בארה"ב. והאמינו לנו, הוא אמור לאחל לעצמו גם אם כלל לא ידע שקיים כזה אירוע. שחר הזלקורן טס חצי עולם כדי לבלות בחברת ג'רי סיינפלד, כמה מאות עשירים והמון מעריצים, על האספלט המפותל של מסלול לגונה סקה, קליפורניה
לכל אחד יש דוד, שכן, או חבר מהמילואים שיודע לספר על איזו סובארו (או כרמל דוכס) ששרדה 30 שנה וצברה חצי מיליון קילומטר. כמעט תמיד יופיעו בסיפורים האלה תיאורים על צליחת נהרות, נהיגה הירואית בסופות שלג, והצעות לרכישת האוצר המוטורי תמורת סכומי-עתק - הצעות שכמובן נדחו בבוז. אלא שהסיפורים האלה מסתיימים לרוב בגניבת הסובארו (או כרמל דוכס) על-ידי שודדים ערלי לב, שחמדו את מנועה (המקורי) וריפוד הוויניל שלה (בצבע אדום). כך יוצא שהסיפורים אמנם משובבי-נפש, אך אין כל הוכחה לאמיתותם.
היחס החשדני מצד אשתו ותלונות השכנים, לא השאירו לו הרבה ברירות. "החלפתי את המנוע בכזה שמתאים לשימוש יומיומי, הוצאתי לה רישיון לכביש, ובין 1971 ו-1995 נסעתי איתה כל יום לעבודה וחזרה - 25 ק"מ לכל כיוון", מתגאה מאטסואישי, ששמח לספר גם על ביקוריו בישראל וחיבתו לחוף הים של תל-אביב. אלא שאת עיקר חיבתו הוא שומר כמובן ל-911 שלו, אותה החל לשחזר בדייקנות מופתית ב-1995, במטרה להחזירה למצב שבו קנה אותה לפני 40 שנה.
"למרבה המזל, שמרתי על תיבת ההילוכים, מושב הנהג, ועוד כמה חלקים חיוניים", הוא מסביר. "בעזרת תמונות שלה מימי המירוצים, ועם לא מעט עזרה של הבעלים המקוריים, שחזרתי אותה בדיוק למצב שבו הייתה ב-1969, כשיצאה מהמפעל". כיום הוא כבר לא נוסע איתה לעבודה, ומשתמש בה בעיקר במירוצי חובבים. "אשתי לא הרשתה לי להתחרות עד שהבת הגדולה סיימה קולג'", הוא מסביר, "ועכשיו אני מתחרה נגד אותו חבר ממנו קניתי את ה-911, ואפילו נגד הרופא שהיה הבעלים הראשון שלה".
קצת לפני "חופשה" בווייטנאם
במפגש שערכה פורשה במסלול המירוצים "לגונה סקה" ליד מונטריי, מתברר שהסיפור של רופא השיניים הקליפורני אינו חריג. למעשה, אפשר לחלק את הסיפורים שאפשר לשמוע מבעלי הפורשה לשניים: יש את אלה שתמיד חלמו על רכישת פורשה קלאסית, ויש את אלה שכבר שנים ארוכות מגשימים את החלום הזה. ת'ור ג'ונסון למשל, התחיל לרכוש מכוניות מירוץ של פורשה כבר לפני 20 שנה.
"דווקא אשתי הייתה זו שעודדה אותי להתחיל", הוא מספר בחיוך. "היא אמרה שאולי הגיע הזמן שאקנה לעצמי מכונית ספורט. אני לעומת זאת חשבתי שזה לא רעיון מוצלח, אבל היא שכנעה אותי". המכונית הראשונה הייתה דווקא לוטוס אספרי, אבל מ-1992 הוא רוכש רק מכוניות מירוץ של פורשה. את הרומן שלו עם היצרנית התחיל הרבה לפני-כן, עוד בשנות ה-60. "קצת לפני שהממשלה שלחה אותי 'לחופשה' בווייטנאם, הוצבתי בגרמניה, בבסיס ליד שטוטגארט", נזכר ג'ונסון.
באותו בסיס הוצב גם קצין צעיר בשם ג'ון באפאם - מי שהפך מאוחר יותר לאחד מנהגי הראלי האמריקאים המצליחים אי-פעם. "ב-1969 הוא קנה פורשה 911T ישירות מהמפעל, נרשם למירוץ הראלי של מונטה-קרלו, וסיים במקום ה-12", מספר ג'ונסון. "אחרי שהוא חזר, באחד הלילות שבהם הוא היה קצין המשמר, היה קר מאוד, והוא היה משועמם מאוד. אז כדי להעביר את הזמן, הוא החליט שכל החיילים צריכים לנהוג ב-911 שלו עד שטוטגארט וחזרה, כדי לראות מי יהיה הכי מהיר. הנהיגה הזו בשלג, הייתה החוויה הראשונה שלי בפורשה".
היום, בגיל 64, הוא משתתף במפגשי חובבים עם פורשה 910 משנת 1967, ואין לו אשליות לגבי יכולותיו כנהג מירוצים. "אני יודע שאנחנו לא תחרותיים היום", הוא מודה בשמחה. "אבל אני משתתף במירוצים האלה בגלל הריגוש שיש בעצם הנהיגה במכונית כזו. וחוץ מזה, אני חושב שזו החובה שלי להראות את המכונית לקהל. אני מרגיש בר-מזל להיות הבעלים שלה".
אמריקאים לבנים, עשירים ולא צעירים
ויש כמובן עוד משהו שבעלי מכוניות מירוץ קלאסיות של פורשה צריכים, מלבד מזל: כסף. והרבה. המחיר יכול לנוע בין כמה עשרות אלפי דולרים למכונית במצב רעוע למדי, ועד כמה מיליוני דולרים למכונית ייחודית ומשוחזרת לעילא. הדרישות הפיננסיות האלה הופכות את ציבור בעלי הפורשה הקלאסיות למאוד הומוגני - תמצאו כאן בעיקר אמריקאים לבנים, עשירים ולא ממש צעירים.
בוב ביילי למשל, נהג מירוצים לשעבר בן 68, רכש פורשה 911L משנת 1968, אחרי שזו שופצה בעלות של כ-200 אלף דולר. אלא שעבורו מדובר בהרבה יותר מסתם השקעה או תחביב. המכונית הזו בדיוק שימשה אותו במירוצי סיבולת בסוף שנות ה-60, כך שרכישתה היוותה סגירת מעגל. "מכרתי אותה ב-1970 לבחור קנדי, ובמשך השנים פשוט התעללו בה", הוא מספר. "ואז, לפני כחמש שנים יצר איתי קשר מפיק הוליוודי שקנה אותה, וביקש עזרה בשחזור שלה".
התמונות שמציג ביילי מעידות שלפני תהליך השחזור, ה-911L שלו הייתה במצב מחריד למדי: מרקיבה, חלודה, וללא חלק קדמי. בעזרת תמונות מקוריות ועצותיו של ביילי, הוחזרה הפורשה החבוטה למצבה המקורי. "ואז, לפני שנה בערך, התקשר אלי המפיק ההוליוודי ואמר שהמצב הכלכלי 'לא משהו', והוא רוצה למכור את ה-911 כי הוא צריך לשלוח שני ילדים לקולג'", מסביר ביילי בחיוך את החלטתו לרכוש בחזרה את המכונית שלו. "היום אני משתתף איתה במירוצי מכוניות וינטאג', ביחד עם הבן שלי".
ג'רי סיינפלד מודה ל-28 צופים
מאז 2001 ערכה פורשה בארה"ב ארבעה מפגשי מכוניות מירוץ קלאסיות. חוץ מכמה מאות בעלי מכוניות עשירים ומאושרים, מגיעים למפגשים האלה גם עשרות אלפי מעריצים של יצרנית מכוניות הספורט הגרמנית. על אחד מהם אולי שמעתם: ג'רי סיינפלד. אל האירוע בלגונה סקה הגיע הקומיקאי המפורסם בעולם - שמחזיק באוסף של כמה עשרות מכוניות פורשה - כדי להזניק את המירוץ הראשון.
"אני רוצה להודות לכל 28 האנשים שטרחו להגיע הבוקר", הוא התבדח מול יציע כמעט ריק. "האמת היא שאני רואה כאן פחות מכוניות ממה שאני רגיל", הוסיף סיינפלד בצחוק, כשהוא מתייחס לאוסף הפרטי שלו. אלא שממש מאחורי גבו, כמה עשרות מטרים בלבד מהיציע הריק, הסתובבו כמה אלפי אנשים, שגילו מעט מאוד עניין במופע הסטנד-אפ המאולתר של הקומיקאי היהודי, והעדיפו להתקרב ככל האפשר אל מכוניות המירוץ הקלאסיות, שעשו את דרכן אל עבר המסלול.
וזו אולי מהות האירוע כולו: המכוניות - והתשוקה של אנשים אליהן. לא רק של בעליהן, אלא של חובבי רכב באשר הם. וזו תשוקה מדבקת. רוז-מארי וייסארד בת ה-78, הגיעה לאירוע עם בעלה הרברט, בן 79. את שתי מכוניות הפורשה הקלאסיות של הזוג, היא מציגה בבקיאות וברהיטות. "אחרי ששומעים את הסיפורים האלה עוד פעם ועוד פעם, בסוף משהו נשאר בראש", היא צוחקת.
אבל כנראה שזה יותר מסתם משהו שנשאר בראש. "הבן שלנו, שכבר עבר את גיל 50, גדל עם המכוניות האלה, והיום הוא נוהג בהן ומביא לאירועים גם שני הבנים שלו - הנכדים שלנו", היא מספרת בגאווה. "זה כנראה הופך עם השנים להיות חלק מהתורשה".
הכותב היה אורח חברת פורשה
לפנייה לכתב/ת 
