"ברגע שאתקבל להתמחות בארה"ב - אני עוזב"

משבר הרפואה הסתיים אתמול (ה') ללא תרועת ניצחון מצדם של המתמחים, שמבינים שהישגי ההידברות טובים אולי לחשבון הבנק שלהם, אבל לא למערכת הבריאות. חלק מהם לא פוסלים אפשרות שינטשו בכל זאת את בתי החולים, וגם הסטאז'רים פסימיים לגבי עתידם במקצוע.

המשבר נגמר - הכתבות האחרונות:

המתמחים מסכמים: "קרב אגרוף בידיים קשורות"

המתמחים חתמו על ההסכם: "זה לא יום חג"

"אני הצבעתי נגד ההסכם", סיפר ד"ר מיקי הייפלר, מתמחה בבית החולים מאיר בכפר סבא. "אני חושב שזה הסכם מעולה במסגרת מה שבג"ץ אפשר לנו להשיג, אבל אני התנגדתי להסכם כולו, כך שאותי הוא לא מספק".

הרופא הצעיר סבור אמנם שבהידברות עם האוצר בשבועות האחרונים הושגו "הישגים יפים", אבל מבחינתו אין ספק: "הובסנו, זה ברור, ואני חושב שלא יהיה אף מתמחה שיגיד אחרת. לי נשארו יותר משלוש שנים להתמחות וההסכם לא משפר לי את התנאים".

חותמים על ההסכם. "הישגים יפים"(צילום: מוטי קמחי)

הפשרות שהושגו בין המתמחים לאוצר:

• הסכם השכר ייבחן ב-2015
• הרופאים יקבלו שני מענקים, 60 אלף שקלים סך הכל, בתום שני שלבי ההתמחות
• יום מנוחה שבועי למתמחים אחרי תורנות סוף השבוע
• 7,000 שקלים תוספת למומחה צעיר שיעבוד ארבע פעמים בחודש חמש שעות נוספות, אשר תינתן אחרי שיבצע שתי כוננויות נוספות (אחת במיון ואחת במחלקה)
• הסעות לרופאים בסופי השבוע
• קנסות לבתי חולים שיעסיקו מתמחה מעל שש תורנויות בחודש
• תשלום על עבודה ביום שישי, החל מיום שישי ה-14 בשנה בו יעבדו המתמחים
• תמורה כספית שונה על תורנויות שמתבצעות במחלקה, שכוללות גם אחריות על המיון
  

"אני כבר נרשמתי להתמחות בארה"ב ואם אקבל תשובה חיובית אני ישר קם ועוזב עם אשתי וילדתי", אמר ד"ר הייפלר, "זה הדבר הכי עצוב בסיפור. אני לא חשבתי מעולם שאני ארד מהארץ, אבל לא משאירים לנו ברירה. לא חשבתי שאלו הם התנאים שמקבל רופא במדינת ישראל. זה מהלך מאוד קשה לאנשים, לחשוב על לקום ולעזוב, בטח שלעשות את זה. אני יודע שיש כבר כמה שעזבו וכמה שכבר ביררו על כך במהלך המאבק".

גם ד"ר אבי גדות, מתמחה בבית החולים איכילוב בתל אביב, הצביע נגד ההסכם - אך שב לעבוד באופן סדיר. לדבריו, "המאבק היה על מערכת הרפואה בישראל, ויש ניסיון לצייר את המאבק הזה כאילו יש איזה משהו שדוחף את המתמחים לפעול. ציבור המתמחים הוא ציבור אמיץ, ישר ובוגר שמטפל בחיי אדם ומתמודד עם בעיות מוסריות כל יום. להציג אותנו כאילו מישהו מוביל אותנו בשמו זה לא רק לא ישר, זה גם מבזה אותנו".

"יש ניסיון להפיל את האחריות על המאבק הזה על הנהלות בתי החולים ועל רופאים בכירים כדי לברוח מהתמונה האמיתית שהיא חוסר שביעות רצון, כעס, ומרמור בקרב כל שדרות הרופאים ברפואה הציבורית, ואני חושב שהציבור מספיק חכם כדי לראות את זה", אמר ד"ר גדות.

חוסר שביעות רצון, כעס ומרמור(צילום: אבישג שאר ישוב)

בהסתדרות הרפואית, לעומת זאת, משדרים אופטימיות. "הדבר החשוב כעת בעיניי, הוא שהרופאים הצעירים חוזרים עכשיו לעבודה בתנאי עבודה טובים יותר ובשכר ראוי יותר", אמר יו"ר הארגון, ד"ר לאוניד אידלמן.

"אני מודה לכל מי שנתן את ידו למאמץ הכולל למען הרופאים והרפואה הציבורית", אמר ד"ר אידלמן, אך הדגיש כי "יש עוד עבודה רבה לפנינו, וההסתדרות הרפואית ממשיכה ותמשיך לפעול ללא הרף למען הרופאים והרפואה בישראל".

"מערכה נוספת מתחילה עכשיו" 

ד"ר צאקי זיו-נר, יו"ר ארגון רופאי המדינה וממלא מקום יו"ר ההסתדרות הרפואית, הוסיף כי "ההסתדרות גאה במתמחים והרופאים הצעירים שהשכילו, חרף הלחצים שהופעלו עליהם, להתגייס לתהליך בוגר ואחראי שבסופו הצלחנו, בכוחות משותפים, לנתב סכומים שיועדו מלכתחילה לפתרון בעיות ולנצל אותם באופן מיטבי למען רווחת המתמחים שתעודד אותם להתמסר לעבודתם ברפואה הציבורית".

מנגד, ישנם רופאים בכירים שממשיכים לפעול משפטית נגד ההסכם בניסיון לבטלו וממשיכים לדרוש את קיצורו. פרופסור ערן דולב, יו"ר ארגון ארבל, אמר אחרי חתימת ההסכם: "אנחנו מחבקים את המתמחים שהראו נחישות ועמידה על עקרונותיהם ובעצם פתחו דף חדש ביחסי העבודה במדינת ישראל".

עם זאת, לדבריו, "אם מישהו חושב שהמערכה הסתיימה, הוא טועה. זה רק סוף

אופטי. יש מערכה נוספת, הן כלפי המעסיקים והן כלפי הר"י, והיא מתחילה עכשיו. אנו רוצים לשנות כמה כללים במערכת, כמו מעמד הרופא וזכויות החולה, כאשר אחד העקרונות המנחים שלנו הוא רפואה ציבורית נוחה ונגישה לכל אחד".

גם דור העתיד של הרפואה, הסטאז'רים, לא מסתירים את אי-שביעות רצונם מההסכם. מנציגותם נמסר: "כשותפים פעילים במאבקם אנו מעריכים את המתמחים ולא מבטלים לגמרי את הישגיהם. עם זאת, אנו מאוכזבים מכך שאפילו אותם הצליח האוצר, בטקטיקות המשא ומתן הכוחניות שלו, להתיש. אין בהסדר הנוכחי די כדי להביא לשיפור אמיתי במערכת או כדי להביא לשיפור אמיתי במערכת או כדי להגביר משמעותית את המוטיבציה של רופאים להישאר בתוכה. אנו, בתור הבאים בתור, אומנם פחות תשושים אך יותר פסימיים".