הטריק: מוכרים ביטוח ואז מרוקנים אותו מתוכן
למרות שמר זהבי ביטח את ביתו מפני גניבה ואף טרח לשלם תוספת מיוחדת לכיסוי ציוד ההגברה שלו, בחברת הביטוח טענו כי אי שם באותיות הקטנות נרשם במפורש שהפוליסה לא חלה על ציוד כזה. למרות האבסורד - את השופטת הם הצליחו לשכנע
תארו לעצמכם שאתם קונים מכונית. משלמים עבורה. היבואן שולח אל ביתכם קבלה. בגב הקבלה, באותיות הקטנות, רשום שמחיר המכונית לא כולל מנוע. אתם לא קוראים את הקבלה, כי אתם סומכים על היבואן שהמכונית תהיה עם מנוע. מה יקרה אם המכונית תסופק לכם ללא מנוע? האם השופט ינזוף בכם משום שלא קראתם את מה שכתוב בגב הקבלה? בתחום הביטוח הדבר אפשרי. מיד נראה.
באחד הימים, פרצו לביתו של אברהם זהבי. הפורצים גנבו, בין השאר, ציוד קול ששימש אותו בעבודתו כתקליטן. זהבי הקיש על החמש ודיווח על הפריצה לביטוח ישיר. שם דירתו הייתה מבוטחת.
ציוד הקול אינו כלול בביטוח, הודיע נציג ביטוח ישיר לזהבי.
למה לא, התפלא זהבי, כשרכשתי את הביטוח, שלחתם אלי הביתה סוקר. הוא ראה את הציוד, הוציא דו"ח ועל סמך דו"ח זה ביטחתם גם את ציוד הקול.
אמת ויציב, הודה נציג ביטוח ישיר.
גם דרשתם תוספת פרמיה עבור ציוד הקול, הוסיף זהבי.
גם זה נכון, הודה נציג ביטוח ישיר.
ואני גם שילמתי לכם, כמו שעון שוויצרי, משך שנתיים וחצי, מידי חודש בחודשו את תוספת הפרמיה שדרשתם עבור ציוד הקול.
איש לא חולק על זה, הודה נציג ביטוח ישיר.
אז מה הבעיה, הקשה זהבי.
לאחר שרכשת את הביטוח, שלחנו אליך פוליסה. זו החוברת עם 25 העמודים. חבל שלא קראת את שורה 22 בעמוד 6, המשיך נציג ביטוח ישיר להסביר לזהבי, כתוב שם ברחל בתך הקטנה כי הפוליסה לא מכסה "ציוד ומלאי המשמש לעסק".
אז בשביל מה שילמתי לכם את התוספת לפרמיה, הקשה זהבי, סתם כך?
למה סתם כך, נעלב איש ביטוח ישיר, הפרמיות שלך משמשות לפרנסתנו. אתה יודע כמה עולה לשכנע את כלל ציבור המבוטחים להפסיק לפרנס את שוקה הסוכן.
זהבי לא ויתר ופנה לבית משפט השלום בחיפה.
"רק הפוליסה קובעת"
נראה כי לשיטתה של השופטת זהבי אין חשיבות למה שכתוב בדו"ח הסוקר ואין גם חשיבות לכך ששולמה תוספת מיוחדת לביטוח ציוד הקול. מה שחשוב הוא מה שכתוב בפוליסה שנשלחה.
על המבוטח היה לשים לב כי נגבים ממנו פרמיות עודפות עבור ביטוח ציוד הקול ולפנות לביטוח ישיר ולבקש שיחזירו לו את הפרמיות המיותרות שגבו ממנו. "עצם העובדה שלא עשית כן ושילמת פרמיה עבור ציוד הקול אינה יכולה להרחיב את היקף הכיסוי הביטוחי שמעניקה הפוליסה".
בקיצור, השופטת מעין צור דחתה את תביעתו של זהבי ואף חייבה אותו בהוצאות בסך 4,000 שקל. השופטת צור גם הוסיפה כי עשתה עם זהבי חסד ופסקה הוצאות "בסכום מתון שכן התחשבתי בעובדה שהמבוטח שילם במשך כשנתיים וחצי פרמיה עבור ציוד שלא היה לו כיסוי ביטוחי בפוליסה".
לצחוק או לבכות?
אודה ולא אבוש, כאשר קראתי את פסק הדין לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. יש כלל בסיסי בביטוח, כלל שנקבע בחוק חוזה הביטוח, בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח ובמאות פסקי דין: אם קיימת סתירה בין הפוליסה לבין מה שסוכם עם המבוטח, מה שסוכם עם המבוטח גובר ולא להיפך.
מה שסוכם עם המבוטח, בין בעל פה ובין בכתב, בין במפורש ובין מכללא, תמיד הוא הקובע. אם ציוד הקול מופיע בדו"ח הסוקר וחברת הביטוח גבתה עבורו פרמיה, אין עדות חזקה יותר מזו, כי ציוד הקול מבוטח.
לדעתי, קביעת השופטת מעין צור כי הפוליסה, שהיא מסמך חד צדדי, חתום בידי חברת הביטוח בלבד, הנשלח אל המבוטח רק לאחר הסיכום עמו, גוברת על מה שסוכם קודם לכן עם המבוטח לא רק נוגדת את הפסיקה וגם את חוק חוזה הביטוח. היא גם מסוכנת. לפי השופטת צור, חברת הביטוח יכולה לסכם עם המבוטח את תנאי הביטוח, ואחר כך לשלוח לו פוליסה המבטלת כיסויים שעליהם המבוטח משלם במיטב כספו.
יתירה מזו, האמירה כי המבוטח היה צריך לקרוא את הפוליסה ולבדוק שלא גובים ממנו פרמיה עבור כיסויים חסרי תוקף מנותקת מהמציאות. אם הסוקר, שמומחיותו בביטוח, לא יודע שציוד הקול המופיע בדו"ח שלו לא מבוטח בביטוח דירה, איך המבוטח, שהוא חסר ידע בביטוח, אמור לדעת זאת?
לפנייה לכתב/ת 
