בגלל ח"כים מהימין נפסיד את המלחמה הבאה

בגלל פאינה קירשנבאום ויריב לוין נפסיד במלחמה הבאה. אני לא צוחק, ולא מנסה לתפוס כותרת. אני קובע עובדה, ותיכף אוכיח אותה. לא, אבל איך זה יכול להיות? הרי הח"כים מהימין הם גדולי הפטריוטים.

אלה האנשים שיהיו מוכנים לעשות הכול כדי לנצח את האויב. אלה האנשים ששמים את הביטחון בראש, לפני כל ערך אחר. אלה האנשים שיגנו על הצבא מפני כל משמיציו ויבטיחו שהוא יהיה כמה שיותר חזק. אלה האנשים שיבטיחו גם תקציבים לביטחון, לציוד ולהתחמשות. ולא שהם לא רגישים לצרכים חברתיים אחרים, ואני מתכוון לכך באמת. אבל הם מבינים שהחיים שלנו יותר חשובים, שההישרדות של המדינה קודמת לכל, והם צודקים. הבעיה היא שהם הסכנה הגדולה ביותר להישרדות שלנו.

עוד בערוץ הדעות :

ברק וגנץ, זה לא צחוק / יוני כהן-אידוב

כסף זה לא הכל. אנחנו חוזרים לישראל / אוהד קלס

דן רייטר ואלן סטאם, שני חוקרים אמריקנים בתחום מדע המדינה, פירסמו ב-2002 ספר שכותרתו "Democracies at War". הם ביקשו לבחון איך דמוקרטיות מצליחות במלחמה. ראשית הם בדקו את הנתונים. הם סקרו את כל המלחמות המשמעותיות (מעל 1,000 הרוגים) בין 1815 ל-1990, ומצאו נתונים מעניינים. כשדמוקרטיות פתחו במלחמה נגד משטרים לא דמוקרטיים, הן ניצחו ב-93% מהפעמים, לעומת משטרים לא דמוקרטים שניצחו בפחות מ-60% (דמוקרטיה כמעט מעולם לא נלחמה בדמוקרטיה). כשדמוקרטיות הותקפו, הן ניצחו ב-60% מהפעמים, לעומת כ-36% נצחונות למשטרים לא דמוקרטיים. לא מעטים מופתעים מהנתונים האלה, כי הם חושבים שדמוקרטיות חלשות יותר. למנהיגים שלהן קשה יותר לגייס את הציבור, המחלוקות הפנימיות מחלישות, יש יותר רגישות לקורבנות, יש יותר רפיסות ובריחה מהקרבה. אבל העובדה היא שדמוקרטיות מנצחות במלחמות, האחרים מפסידים.

אבל השאלה המעניינת היא כמובן למה הדמוקרטיות מנצחות במלחמות? האם זה משום שהן בדרך כלל משגשגות יותר כלכלית ולכן יכולות להשקיע יותר במלחמה? התשובה היא לא. דיקטטורות באמת עניות יותר, אבל לטובת מלחמה ופיתוח נשק, הן מגייסות את הסכומים שצריך. הן לא משקיעות פחות כסף במלחמות, וגם לא ניכר שיש קשר בין מידת עושרה של הדמוקרטיה או עונייה של הדיקטטורה לבין סיכויי ההצלחה. יתרה מזאת, החוקרים דירגו את המדינות על-פי רמת הדמוקרטיות שלהן, ומצאו שסיכויי הניצחון גדלים ככל שהמדינה מקפידה יותר על ערכי הדמוקרטיה, ללא קשר למצבה הכלכלי.

רגע, רגע, רגע! בסדר, אני עוצר. האם מה שאני רוצה להגיד זה שהח"כים הנכבדים הורסים את הדמוקרטיה ולכן נפסיד? הרי הם לא הורסים את הדמוקרטיה, הם רק מקדמים ומשכללים אותה ומנקים ממנה פורעי חוק. אז אין מה לדאוג! טוב, חכו רגע ותבינו למה דמוקרטיות מנצחות במלחמה.

שתי סיבות הצליחו החוקרים לאתר ולבודד שמסבירות את ההצלחה הבטחונית של דמוקרטיות.

הסיבה הראשונה: דמוקרטיות ממעטות לצאת להרפתקאות מיותרות. למה? בזכות הביקורת הציבורית על ההנהגה. בזכות זה שנשמעות דעות שונות. הוויכוח הציבורי, המתנגדים, המבקרים - כל אלה גורמים לריסון. הם גורמים לכך שהמדינה יוצאת למלחמה רק כשהציבור ככלל משוכנע שהיא מוצדקת, ואלה מתברר המלחמות שקל לנצח בהן. בזכות הביקורת והמחאה, מדינות כאלה גם יודעות לסיים מלחמות טוב יותר ממדינות לא דמוקרטיות, שיכולות להיגרר עד אין קץ, או עד שייגמרו החיילים. מתי זה לא עובד? כאשר הממשלה שולטת בדעת הקהל, שולטת באמצעי התקשורת, משתיקה את הביקורת. במקרים כאלה, נעלם היתרון הדמוקרטי וסיכויי ההצלחה של המדינה במלחמה פוחתים.

הסיבה השנייה: האופי הדמוקרטי של החייל הבודד בשדה הקרב. זו סיבה חשובה במיוחד כשהמדינה מותקפת. מתברר שיכולת החשיבה העצמאית, הביקורתית, תחושת האחריות האישית, כל אלה גורמים לחייל הבודד להילחם טוב יותר. לא תחכום הגנרלים לבדו מנצח את המלחמה, אלא אופיו של החפ"ש. ככל שהחפ"ש דמוקרט יותר, חושב יותר, הוא יצליח יותר במערכה. החייל הדמוקרט יודע גם שמאוד לא כדאי לו להיכנע לצבא של מדינה לא דמוקרטית. החייל הלא דמוקרט לעומת זאת, פחות חושש להיכנע לצבאה של מדינה ולכן צבאות של מדינת לא דמוקרטיות מתפרקים מהר יותר.

ביקורת פנימית מנצחת מלחמות. תחרות חופשית בשוק הרעיונות מקדמת הצלחה בשדה הקרב. בני האדם שגדלו באווירה דמוקרטית של ממש, שמחשבותיהם ודעותיהם לא דוכאו על-ידי השלטון, יגלו יותר יוזמה, מנהיגות ואחריות בשדה הקרב. על כל הערכים החשובים האלה, של ביקורתיות, מחאה, שוק דעות פתוח וחופשי, הונפה חרבם של כמה מחברי הכנסת. מי שלא אכפת לו מהנזק לדמוקרטיה, אולי יתעורר כשיבין שהחרב הזו עלולה ליפול על צווארנו במלחמה הבאה.

רועי פלד, דוקטורנט בבית הספר למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ועמית הוראה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il