חיים מקצה לקצה: להתמודד עם מאניה-דיפרסיה

הם יכולים לכבוש ולשכנע באמיתות הפנטזיות המטורפות שלהם: הם יגרמו לך להאמין שהכסף צומח להם על העצים, תוך שהם מדברים בשטף מהיר שאחריו קשה לעקוב. החשק המיני המוגבר יביא אותם לכמה מפגשים מיניים בערב אחד, כשהם נוהגים בצורה מטורפת על הכביש, לא מצייתים לתמרורים ומשכנעים את כולם שהם, ורק הם, יצילו את העולם.

עוד על מאניה-דיפרסיה:

מאניה-דיפרסיה: איזה טיפול מייצב את מצב הרוח?

מוזיקה לנשמה: רילי שרה על המאניה דיפרסיה שלה

ואז מתרחשת הנפילה: מהמאניה יפלו החולים לדפרסיה עמוקה. הם יסרבו לצאת מהבית ולהיפגש, ישקעו בבדידות ייאוש וחוסר תקווה - עד לגל הבא של פנטזיות מטורפות שישטוף אותם שוב, יסכן את חייהם ויפיל אליו את אלה שילכו שבי אחריהם.

לא מאובחנים - וממשיכים לחיות בסרט רע

כאחוז מכלל האוכלוסיה סובל מהפרעה קוטבית ביפולרית, המוכרת גם בשם מאניה-דפרסיה. אולם המספרים האמיתיים כנראה גבוהים הרבה יותר. רבים אינם מאובחנים וממשיכים לחיות בסרט רע, בחוסר יציבות מוחלט. "מאניה דפרסיה היא מצב בו קיים שינוי בולט במצב הרוח", מסביר הפסיכיאטר פרופ' לאון גרינהאוס, מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש ומהאוניברסיטה העברית בירושלים. "המצב הזה לרוב יימשך לפחות ארבעה ימים. השלב המרומם, לכאורה, יכול להתחלק להיפומאניה, שבה הביטויים מעט פחות קיצוניים, עד למאניה, בה מובל החולה לסכנת חיים ברורה".

בשלב ההיפומאניה, מסביר פרופ' גרינהאוס, מפגין החולה מצב רוח מרומם או רגזני וביטחון עצמי מוגבר. "המחשבות שלהם רצות כל הזמן", אומר פרופ' גרינהאוס. "יש להם תוכניות בלי סוף, חשק מיני מוגבר, ירידה בשינה, הפחתה בתיאבון, בזבזנות. כל הזמן הם מחפשים עוד ועוד ריגושים - עד כדי כך שהם מעמידים את עצמם בסכנת חיים. הם יכולים לא לציית לתמרורים, לקיים יחסי מין רבים ללא הכרה, או לבצע פעילויות מסוכנות אחרות בלי חשבון".

כאמור, יש גם כאלה שסובלים מהתקפים קיצוניים הרבה יותר - הקרויים מאניה. מדובר בתסמינים הפוגעים לחלוטין ביכולתו של האדם לתפקד ומובילים בסופו של דבר לאשפוז. מאניה מייצגת סימפטומים דומים להיפומאניה, של הגזמה, עוררות יתר, היעדר שינה, תיאבון ירוד ביותר ומחשבות גרנדיוזיות לא מציאותיות.

"הם יכולים להרגיש גיבורי על", מסביר פרופ' גרינהאוס, "משוכנעים שהם ישכינו שלום על העולם, יצילו את האנושות ושהם כל-יכולים. הם מאבדים שליטה, מאמינים שהם יכולים לעשות כל דבר. הם יבזבזו את כל כספם, יהמרו, יקנו דברים יקרי ערך שלא לצורך, יכנסו לצרות כלכליות כבדות, יכנסו לחובות עצומים, יכנסו לפרשיות אהבים ללא שליטה ללא כל חשש תוך יצר מיני עז ומאבדים כל שליטה על חייהם".

השכיחות הגבוהה: בגיל 15 עד 25

לאחר הגל של היפומאניה או של מאניה, העלול להימשך מספר ימים או אפילו חודשים, מגיע גל הדפרסיה. באלמנט זה צונח הבטחון העצמי, קיימת עייפות ניכרת, מחשבות פסימיות, חוסר יוזמה ועשייה, ייאוש וחוסר תקווה, חוסר הנאה ועניין, התבודדות ומחשבות אובדניות.

"משך שנים התייחסו לדיכאון של ביפולריות כדיכאון לכל דבר", אומר פרופ' גרינהאוס, "אולם הסתבר שלמרבית התרופות נוגדות הדיכאון אין כלל השפעה על מאניה-דפרסיה. רק בשנים האחרונות מתגברת התודעה שמדובר בדיכאון מסוג אחר, הדורש טיפול שונה".

מאניה דפרסיה עלולה לפרוץ בכל גיל, אולם שכיחותה הגבוהה ביותר היא בין גילאים 15 עד 25. קיים קשר גנטי מובהק ובמשפחות בהן קיימת מאניה-דפרסיה או הפרעות פסיכיאטריות אחרות, גדל הסיכון ללקות במחלה. הטיפול התרופתי כולל תרופות מייצבות מצבי רוח, כשהוותיקה שבהן היא הליתיום.

בנוסף קיים צורך בטיפולים אנטי דיכאוניים, אולם מרביתם כאמור, אינם משפיעים על ביפולריות. שילוב אחד שהוכח כיעיל הוא של תרופות אנטי דכאוניות עם תרופות נוגדות פסיכוזה מהדור החדש.

כך, למשל, נהוג לרשום את התרופה האנטי דכאונית הוותיקה "פרוזאק", בשילוב עם תרופות אנטי פסיכוטיות דוגמת התרופה החדשה "סאפריס". מדובר בתרופה אנטי פסיכוטית הנקשרת לקולטנים במוח שקשורים להפרעות נפשיות חמורות כמו קולטנים לדופאמין וסרוטונין. מחקרים הראו כי היא שולטת בתסמיני המחלה וככל הנראה גם משפרת תסמיני דיכאון. היא ניתנת באמצעות טבליה מסיסה, אותה נוטלים פעמיים ביום מתחת ללשון, וכך היא משפיעה במהירות על התסמינים.

"הטיפולים הקיימים, כגון ליתיום, קרבמזפין וחומצה ולפרואית, הינם יעילים אך עלולים לגרום לתופעות לוואי מסוכנות ובמקרים חמורים אף להרעלה, לכן הטיפול בתרופות אלה כרוך במעקב מעבדתי סדיר, כולל רמת התרופה בדם", אומר ד"ר בוריס נמץ, מנהל מח' נשים סגורה ומרפאת הדיכאון במרכז לבריאות הנפש ב"ש, אוניברסיטת בן-גוריון. "בעשור האחרון התווסף לארסנל הטיפולי דור חדש של תכשירים נוגדי פסיכוזה יעילים דוגמת אולנזפין, ריספרידל וקוויטיאפין (שמות גנריים), אך הניסיון מראה כי לאחר שימוש ממושך עלולה להתפתח "תסמונת מטבולית" הכוללת השמנה משמעותית, סוכרת ועוד. תכשירים חדישים יותר אשר נכנסו לשימוש לאחרונה, דוגמת סאפריס (אסנפין) ואביליפיי (אריפיפרזול) מראים יעילות לפי המחקרים ומצטיירים כבעלי סיכון נמוך יותר להתפתחות התסמונת המטבולית."

הפרעה ביפולרית מלווה בליקוי תפקודי ניכר ונכות נפשית משמעותית. אמנם החולים הנמצאים במצב של איזון חוזרים לרמת הבסיס האישיותית שלהם בדרך כלל, אך לאורך השנים הולכות האפיזודות המאניות וההיפומאניות ומתמעטות, ועיקר ההחרפות הן בגוון הדכאוני. משך הזמן בין אפיזודה לאפיזודה הופך תכוף יותר, חיי המשפחה והחברה נפגעים והיכולת להתמיד במקומות עבודה הישגיים לאורך זמן אינה טובה. הצורך בטיפול יעיל אותו יוכלו ליטול לאורך זמן על מנת להימנע שינויים חדים במצב הרוח הוא חיוני ביותר.

סייע בהכנת הכתבה: ד"ר איתי גל